הוסיפו, כי אין על הא.נ.נ. כל חובה לרשום הערות על הקניות, מאחר והקנייה לא.נ.נ. הנה מכוח החוק ואינה עסקה במקרקעין, לא נרשמת ולא ניתן לרשום בעיניינה הערת אזהרה לפי החוק.
עם זאת, מאחר והצדדים דנו בסוגייה זו במסגרת סיכומיהם עת טענו כי הם למעשה מחזיקים במקרקעין, שילמו את מלוא המסים ואף חתמו על שטרי המכר לרישום הזכויות וכל המסמכים הוגשו ללישכת רישום המקרקעין, אולם נדחו על ידי המפקחת בהסתמך על טענות פרוצדורליות, ומאחר ולשאלה זו עלולה להיות זיקה או השלכה לשאר השאלות בתיק, הנני מוצא מקום להכריע גם בה.
כזכור, התובעים טענו כי הם חתמו על הסכמי מכר עם נאדיה בשלושה מועדים 12/08/1998, 09/10/1998, 13/11/1998.
מסקנה זו למעשה מייתרת את הדיון בסוגיה השניה, ולטעמי די במסקנה כדי להביא לדחיית התביעה, אולם למעלה מן הנידרש, היה ובאם יוגש ערעור על פסק דין זה לבית המשפט העליון, וערכאת העירעור תיקבע כי אכן התובעים רכשו את הזכויות במקרקעין בתמורה ובתום לב ובהסתמך על הרישום, אדון להלן בסוגייה השניה שהנה הכרזת הא.נ.נ. על המקרקעין כנכסים נפקדים.
אף בעמ' 34 בסיפא של פסק הדין קבע בית המשפט כי: "ובשל היות המקרקעין נשוא התובענה שייכות לעיזבונות כשחלקם של היורשים נעדרים או נפקדים, מצאתי לנכון כי פס"ד זה יועבר גם לעיונם של פרקליטות מחוז חיפה, מנהל מקרקעי ישראל מחוז הצפון וכן לאור מכתב עו"ד בר חוק שצוטט לעיל".
גם קביעות אלה שבפסק הדין תומכות במסקנה לה הגעתי, על פיה לפני מלחמת ששת הימים, נאדיה הייתה אזרחית ותושבת ירדן.
...
הא.נ.נ. בענייננו נמנע מלעשות זאת, על כן בשל מחדליו של הא.נ.נ. אשר לא טרח להעמיק בבדיקותיו כדי לבסס תשתית מנימלית שניתן על פיה להכריז על אנשים אלה כנפקדים, סבור אני כי חרף הנסיבות השונות של המקרה שלפנינו לבין הנסיבות של הלכת אלעבסי, ראוי להחיל במקרה זה את הלכת אלעבסי ולהעביר את נטל ההוכחה לכתפי הא.נ.נ. מאחר והוא לא הרים את הנטל, על כן יש להורות על ביטול נפקדותם של זאהי ושל הנתבעים 15 – 17.
נוכח האמור לעיל, עמדתי היא כי דין התביעה להידחות מקום בו מצאתי כי התובעים לא רכשו את הזכויות במקרקעין בתמורה ובתום לב ובהתאם לדרישת סעיף 10 לחוק המקרקעין.
לאור המסקנה לה הגעתי בפרק הראשון, הנני מורה על דחיית התביעה, ומחייב את התובעים לשלם לנתבע מס' 1 (האפוטרופוס לנכסי נפקדים) הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪ נכון להיום.
