ערעור על זכות רישום במגרש במושב בר גיורא

עניינה העיקרי של התובענה שלפניי בשאלה האם המבקשים, חברים באגודת מושב בר גיורא (להלן – האגודה או המושב) שאינם חקלאיים, זכאים לזכויות בנחלה במושב או שזכויותיהם מתמצות במגרשי המגורים שהוקצו להם? המבקשים טוענים לזכותם בנחלה.

הפניית המתיישבים למינהל ע"י הסוכנות נעשתה על גבי טופס "הודעה על מסירת נחלה להחזקת מתישב/מועמד חדש במושב בר גיורא". בהערות נרשם "נחלה חדשה" (נספח ת/4 לתובענה המקורית; ההדגשות הוספו).

על פסק הדין הוגש ערעור (רע"א 4866/05), שנמחק בהמלצת בית המשפט, ביום 29.1.08 (ראו החלטת בית המשפט העליון מיום 26.6.08; וראו גם המסמכים שצרפו המבקשים לבש"א 3389/08 במסגרת התובענה שבפניי, שהמשיבים לא התנגדו להגשתם).

כטענת המינהל, דווקא העובדה שחלק מההסכמים נחתמו לאחר שהמבקשים אושרו על ידו כבעלי זכויות בנחלות, מעידה על כך שבין המבקשים לבין המושב לא הוסכם אלא על זכויות במגרשים למגורים.

...

הבקשה להצהיר כי המבקשים זכאים לפצוי נדחית לאור קביעותי לעיל.

הבקשה הראשונה לסעד אופראטיבי-להורות למשיבים לרשום אותם כחוכרים לדורות בנחלות החקלאיות על כל הנובע מכך-נדחית, לנוכח קביעותי לעיל.

גם את הבקשה החלופית לסעד אופרטיבי לפיה יוחל עליהם מודל ההתיישבות התעשייתי של שילת, אין בידי לקבל, לנוכח השוני שבין שני המקרים-מושב שילת הוקם מלכתחילה כמושב מעורב של חקלאים ותעשיינים.

לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ש. רנר), אשר ניתן ביום 19.6.11, בת.א. 1732/07, בו דחה בית המשפט תביעה כספית שהגיש המערער נגד המשיב.

לטענת המשיב, המערער לא הביא אפילו אדם אחד שרכש מיגרש בתוכנית ההרחבה, ולכן לא רק שאין המערער זכאי לקבל תשלום כלשהוא, אלא שעליו להחזיר למשיב את הסכום של 63,690 ₪, אותו נטל המערער – כך טוען המשיב – בגניבה.

עוד ציין בית משפט קמא את העובדה, שבחשבון הבנק אשר ניפתח לשם הפקדת חלק מכספי הרוכשים, נרשם בתחילה רק המשיב, וכי התכתובות שלאחר מועד יצירת השותפות הנטענת בין כונסי הנכסים של פרוייקט ההרחבה לבין המשיב, אינן מאזכרות את המערער.

בתצהירו כתב כי "הפגישה נערכה בביתו בשעה 11:00 לאחר שחזרתי מפגישות במושב בר גיורא" (סעיף ט' לתצהירו של המשיב).

...

לאחר שנתתי דעתי לראיות אשר הבאתן מתבקשת, למסכת הראייתית שנפרשה בבית משפט קמא ולקביעותיו של בית משפט זה, ולמכלול נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה שאין להתיר למערער להביא ראיות נוספות בערעור.

סוף דבר.

מהטעמים עליהם עמדתי, החלטתי לדחות את הערעור, וכך גם את הבקשה להבאת ראיות נוספות.

עוד נקבע כי: (א) המושב יקצה לפרג'י את החלק היחסי בהקצאת המים של האגודה, את החלק היחסי בפדיון זכויות האגודה בתנובה, ככל בעל נחלה אחר, את החלק היחסי המגיע לכל בעל נחלה במיכסת הביצים, ואת החלק היחסי בפצוי הכספי המגיע לכל בעל נחלה שהיתקבל באגודה עקב העברת שטחי קרקע חקלאית לטובת איזור התעשייה בכרמיאל; (ב) המושב יפעל להסרת צוי המניעה והעיקולים הרשומים על זכויותיו של פרג'י בספרי רמ"י; (ג) המושב יקצה לפרג'י זכויות מלאות בנחלה, כפי שהן קיימות אצל שאר חברי האגודה, ובכלל זה שטח בגודל של 1.7 דונם באיזור הלולים, עליו אמור להיות מוקם לול הטלה.

בחירה בין המתווים שהוצגו כעת עלינו להכריע בשאלה שהיא בלב העניין: האם יש להותיר על כנן את קביעותיהם של בתי המשפט המחוזיים בשני התיקים נשוא העירעור, לפיהן המשיבים זכאים לקבל נחלות במושב, על כל הנילווה לכך, על אף שאינם חברים באגודה; או שמא אם יש להותירם במצב בו הם נמצאים כיום – כאשר בידיהם מגרשים (ולא נחלות), ללא חברות באגודה, וללא הזכויות הנילוות לנחלות.

מצב דומה לענייננו נדון ב-ה"פ (מחוזי י-ם) 552/00 לוי נ' בר גיורא – כפר שיתופי של משקי חירות בית"ר להתיישבות חקלאית בע"מ, פסקה 21 (29.3.2005).

...

האם מסקנה נדרשת מאליה היא, מסקנה מניה וביה, כי פלוני יאבד את ביתו, את חלקתו ואת חלקו ברכוש המשותף? שאלה זו שאלה קשה היא – שאלה קשה ביותר – ואפשר תימצא דרך לנתק בין שני הנושאים: בין נושא החברות לבין נושא הקניין, שהחברות אמנם תיפסק, אך הקניין לא יילקח מאותו פלוני החבר-לשעבר.

המושב הסוכנות לאחר ששקלתי בדבר, לטעמי הפתרון הראוי למצב שנוצר הוא המתווה השלישי – גריעת השטח העודף מעבר ל-55 נחלות ממשבצת המושב והקצאת השטח המוחזק על ידי המשיבים כמגרשי מגורים במסגרת חוזים פרטניים, בעוד שיתרת השטח העודף תושב לרמ"י. אלה השיקולים שהביאוני למסקנה זו: המשיבים אינם חקלאים ולא עסקו בחקלאות (למעט פרג'י שכפי הנראה עיבד את נחלתם של הוריו).

לסיכום: אם תישמע דעתי, ייגרע שטח השווה לעשרים נחלות משטחו של המושב (כך שיוותר שטח השווה ל-55 נחלות בלבד).

בבית המשפט העליון רע"א 1722/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המבקשים: 1. יעקב לסקוב 2. זהבה לסקוב נ ג ד המשיבים: 1. יוסף מלר 2. מרים מלר 3. מינהל מקרקעי ישראל 4. כפר אביב - אגודה חקלאית שיתופית להתיישבות בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטים שילה (כתארו אז), נד"ב ומקובר) מיום 28.1.10 בתיק ע"א 8772-03-09 בשם המבקשים: עו"ד גיורא בן-טל ][]החלטה

בית משפט השלום קיבל את תביעת המבקשים, הן בנימוק שסעיף 94 לא חל במקרקעי ציבור (כך לפי סעיף 113(ג) לחוק המקרקעין), והן בנימוק שהנזק "שייגרם לתובעים (המבקשים - א"ר) אם לא תנתן להם האפשרות לעשות שימוש בכל המיגרש, הוא לאין שיעור גדול יותר מאשר הנזק שיגרם לנתבעים מהעתקת הדרך אל תוך מגרשם". במסגרת דיון בעירעור שהגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי, הושגה הסכמה (שקבלה תוקף של פסק דין) לפיה יושב התיק לבית משפט השלום, יצורפו משיבים 4-3 (שלא צורפו להליך הראשון) והצדדים יוכלו להעלות את טענותיהם.

בעניינינו נידרש בית המשפט המחוזי (על בסיס עקרי הטיעון מטעם האגודה) למאפייני מערכת היחסים במושב כפר אביב: "בעלי הנחלות מחזיקים בנחלה מכוח היותם חברים באגודה וכל חבר אגודה זכאי ל-1/70 מתוך שטח המשבצת החקלאית המושכרת לאגודה על ידי המינהל; לחברי האגודה אין הסכם ישיר עם המינהל והם אינם צד להסכם החכירה שבין המינהל לאגודה; כל הפעולות במינהל לרבות היתרי בניה והעברת זכויות מתבצעות באמצעות האגודה בלבד... האגודה רשאית לשנות תואי דרך; האגודה לא הציגה בפני החברים מפות מדידה של החלקות שברשותם (מפת פארצלציה), ההחזקה בפועל וייחוס שטחים לחברי האגודה היא על פי מיטב המסורת הנהוגה בכפר מעת הקמתו; אין בכפר סימון מסודר ומקיף של גבולות החלקה ורק כשיש סיכסוכי גבול מקומיים מבוצע סימון; בהיעדר רישום מסודר חלוקת הקרקעות בין חברי האגודה אינה מוסדרת עד תום". בנסיבות אלה, בהיעדר פארצלציה או גבולות קבועים, וכאשר ההסכמים בין האגודה למתיישבים מתייחסים לציון כללי של זכויות ב-1/70 משטח האגודה כולה - אכן קשה לקבל טענה של בעלות נוקשה במחצית הדרך ולא בשימור כללי של זכות ההסדרה בידי האגודה.

...

דיון והכרעה לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה.

סוף דבר אין בידי להיעתר לבקשה.