רע"פ 3292/15 לחיאני נ' מדינת ישראל (17.11.2015), שבו הורשע המבקש, שכיהן בתפקיד ראש עריית בת ים, בשלוש עבירות של הפרת אמונים – קבלת כספים לצורך כסוי חובותיו מאנשי עסקים התלויים בעריית בת ים (שבראשה עמד), בסכום כולל של כמיליון ₪, וקבלת כספים מתשעה עובדי ערייה, אשר תנאי העסקתם היו תלויים בו באופן ישיר.
ע"פ 9168/02 ביטון נ' מדינת ישראל (14.1.2003), שבו נדחה העירעור על חומרת העונש בן 8 חודשי מאסר בפועל שהושת על המערער (בנכוי 4 חודשי מאסר בעבודות שירות שריצה המערער טרם היתקבל ערעור המדינה על זיכויו מאחד האישומים), בגין שתי עבירות של מירמה והפרת אמונים שביצע כסגן מנהל חטיבת הרשוי והפיקוח וכמנהל מחלקת הפיקוח במינהל לתיכנון הנדסה ותחבורה בעריית ירושלים, תוך שצוין כי "יש להגיב על ביצוען של עבירות מסוג זה ביד קשה, מתוך כוונה להרתיע את הרבים, וענישה מחמירה בתחום זה צריכה לכלול, למעט מקרים חריגים, רכיב של מאסר בפועל. כך נהגה הערכאה הראשונה, שלא זו בלבד שלא החמירה עם המערער אלא שיש רגליים לסברה כי נהגה כלפיו במידת הרחמים".
ע"פ (ת"א) 36171-07-19 מדינת ישראל נ' ליטבינוף (22.9.2019), שבו בהסכמת הצדדים היתקבל העירעור על קולת העונש והושתו על המשיב 6 חודשי מאסר בעבודות שירות – חלף 3 חודשים – בגין עבירה של הפרת אמונים שביצע המשיב עת היה ראש המועצה האזורית "תמר".
ע"פ (ת"א) 71154/06 עמר נ' מדינת ישראל (13.1.2008), שבו נדחה העירעור על חומרת העונש בן 12 חודשי מאסר בפועל שהושת על המערער בבית משפט קמא, אשר לא אימץ את העונש שלו עתרו הצדדים במשותף במסגרת הסדר טיעון – 3 חודשי מאסר בעבודות שירות – בעקבות הרשעת המערער בשתי עבירות של מירמה והפרת אמונים, בגין שני מקרים של קבלת כספים מגורמים שנזקקו לרישיון עסק, עת עבד המערער בעריית תל אביב.
...
לסיכום, מכל המקובץ לעיל עולה כי השתת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח על הנאשמת, בהתאם למתחם העונש ההולם, בעוד שעל הנאשם מוטל כאמור עונש של עבודות שירות, היתה גורמת לפחות לתחושה של עיוות דין ולפגיעה בלתי-מידתית בחוש הצדק ובעקרונות השוויון ואחידות הענישה [ראו גם והשוו: ע"פ 2447/13 קליין נ' מדינת ישראל, בפסקה 20 (8.4.2014)]; ע"פ 6466/18 ראגאבי נ' מדינת ישראל, בפסקאות 14-12 (1.5.2019); ע"פ 1997/20 מור נ' מדינת ישראל, בפסקאות 3-1 (8.4.2021).
שלישית, בשים לב לפער המשמעותי בין תוכן כתב האישום – שכלל עבירות חמורות יותר, של קשירת קשר לביצוע פשע ובעיקר של סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה (שהעונש המרבי הקבוע לצדה הוא 9 שנים), שיוחסו לנאשמת ושמהן זוכתה – ובין העבירה שבה הורשעה הנאשמת בסופו של דבר במסגרת הכרעת הדין, דהיינו – סיוע ללקיחת שוחד (שהעונש המרבי שהיה קבוע לצידה בעת ביצועה עמד כאמור על 3.5 שנים); זאת, מבלי להפחית מהחומרה של נסיבות ביצוע העבירה של סיוע ללקיחת שוחד שבה הורשעה הנאשמת.
סוף דבר
סוף דבר, החלטתי להטיל על הנאשמים את העונשים הכוללים הבאים:
נאשם 2
5 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות; וזאת, בתנאים ובמקום אשר בחוות הדעת של הממונה על עבודות השירות;
6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מהיום והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של מרמה והפרת אמונים;
3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מהיום והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של הטרדת עד;
קנס בסך 50,000 ₪, שישולם תוך 120 ימים, או 100 ימי מאסר תמורתו.