ערעור על הרשעת ניצב בפרשת הטרדות מיניות

כתב האישום במבוא לכתב האישום בו הודה המערער, צוין כי המערער, בתקופה הרלוואנטית לאישומים פעל "ממעמד רם ונישא של קצין בכיר ביותר, מפקד בדרגת ניצב...בתפקיד שהנו השני בשרשרת הפיקוד במישטרה החולש על אלפי שוטרים", לצורך יצירת "קשרים אינטימיים" עם שוטרות צעירות ממנו, בפערי גיל ודרגה, "תוך ניצול מעמדו ותלותן המובנית של השוטרות הזוטרות בקצין במעמדו"; המערער יצר "מצגים משתמעים בפני השוטרות...בדבר כוחו לסייע, וזאת על מנת לקדם עניינו האישי בשוטרות, לרבות יצירת תנאים שאיפשרו קשר אינטימי עימן". בנסיבות אלה, פעל במצב של ניגוד עניינים, בין מעמדו ומחוייבותו המקצועית, לבין קשריו האישיים עם המתלוננות, ורצונו במימוש קשרים מיניים או אינטימיים עימן.

המתלוננת בפרשיה הראשונה, שבעניינה הורשע המערער כאמור, גם בעבירה של הטרדה מינית, ילידת שנת 1980 ואם חד הורית, שימשה בתפקידי סיור באחת מהתחנות במחוז הדרומי של המישטרה.

בקביעת מיתחם הענישה, צוין על ידי בית המשפט כי המעשים שבוצעו כלפי המתלוננת בפרשיה הראשונה, כוללים "הטרדה מינית מילולית מתמשכת וכן הטרדה פיסית בדמות אחיזה בידה ונשיקתה בפיה בנגוד לרצונה", והמעשים בפרשיות האחרות, עניינם "הטרדות, מילוליות בעיקרן, לרבות ניסיונות להניע את הנפגעות להפגש עם הנאשם ולקיים עמו מערכת יחסים אינטימית". בגין "העבירות נושא הארוע הראשון" - על פי הניסוח בגזר הדין, קבע בית המשפט מיתחם ענישה ש"בין עונש צופה פני העתיד בצרוף עונשים נלווים ועד לעשרה חדשי מאסר בפועל", ואילו בגין שתי הפרשיות האחרות, מיתחם שבין "עונש צופה פני עתיד ועד מספר חדשים מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שירות". "תוך חפיפה בין המתחמים וכן מתן משקל גם לפן של הפרת האמונים", נקבע על ידי בית המשפט מיתחם ענישה כולל שבין "עונש מאסר צופה פני עתיד, בלווית עונשים נוספים ועד למאסר בפועל בן 10 חדשים". בעת קביעת העונש בתוך המיתחם שקבע, מצא בית המשפט לנכון לאמץ את המלצות שירות המבחן, ולהשית על המערער כפי שפורט לעיל, עונש של מאסר מותנה, של"צ, פיצוי וצו מבחן.

...

בחינת נסיבות ביצוע העבירות ע"י המערער מביאה למסקנה כי מתחם העונש ההולם לשורת מעשיו הינו בין 6 ל- 18 חודשי מאסר בפועל, וברף התחתון, יכול והמאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

מכאן, שקיים קושי ללמוד על הענישה הראויה, מהפסיקה עד כה. סבור אני, כי המענה העונשי הראוי, מחייב מתן דגש על שיקולי ההרתעה, ובהינתן הניצול האמור של נסיבותיהן האישיות של המתלוננות, ובפרט נסיבותיה האישיות של המתלוננת באישום הראשון, גם משקל לשיקול הגמול.

מובן כי יש לדחות את ערעורו של המערער על עצם הרשעתו.

המערער הורשע בעבירות אינוס בנסיבות מחמירות (סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), מעשה מגונה בנסיבות מחמירות (שתי עבירות לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1), 345(א)(1) לחוק העונשין), הטרדה מינית (עבירות מרובות לפי סעיפים 3(א)(3), (4) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק למניעת הטרדה מינית)) והדחה בחקירה (סעיף 245(א) לחוק העונשין).

"פרשת הכספומט" באישום השלישי תוארה, כאמור, "פרשת הכספומט". לבקשת אימהּ הלכה המתלוננת למשוך כסף מכספומט שניצב בחנות.

"פרשת הארטיק" המתלוננת סיפרה שהמערער רמז לה לעיתים רמיזות מיניות גם כשהיו לקוחות נוספים בחנות.

שנית, המתלוננת תארה תחילה שבמהלך האונס ישב המערער על כסא, ולאחר מכן הכחישה פרט זה. לדעת השופט חזק, ההבדלים בתיאורים מצביעים על האפשרות שהמתלוננת והמערער קיימו יחסי מין כמה פעמים, והיא תארה לאחר מכן לכל אחת מבנות שיחה ובשלבים שונים מקרה אחר של קיום יחסי מין.

...

לטענת המערער, בידו תצהיר של אישה שלפיו בעלה התלונן נגד אבי המתלוננת, וזו איימה להרוס את חיי המתלונן "כפי שהרסה את חייו של [המערער]". לא מצאנו לנכון לאשר את בקשת המערער לגבות ראיה בשלב זה של ההליך, ואין בהליך המתואר בבקשה כדי להשפיע על ענייננו.

לסיכום, שלושת ההיבטים שציין המערער הם נייטרלים בשאלת ההסכמה.

לסיכום פרק זה: המערער הציג טענות שונות לתמיכה בגרסתו שהמתלוננת הסכימה למעשים.

ומוטב מאוחר מאשר לעולם לא. סוף דבר בשל כל האמור לעיל אציע לחבריי לדחות הן את הערעור על הכרעת הדין, הן את הערעור על גזר הדין, ולהותיר על כנם את הכרעת דעת הרוב בבית המשפט המחוזי ואת גזר דינו על כל חלקיו.

כך, בעיניין שחם, שבו נדחה העירעור על חומרת העונש בן 10 חודשי מאסר בפועל ושבו נקבע מיתחם עונש הולם כולל, בגין כלל האירועים והעבירות מושא ההרשעה, של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות ועד ל-18 חודשי מאסר – הורשע המערער גם בעבירה של מעשה מגונה ובעבירה של הטרדה מינית – בנוסף לעבירה של מירמה והפרת אמונים (של עובד ציבור), וזאת בגין שמונה פרשות של קיום יחסים אינטימיים עם שוטרות כפיפות וזוטרות, במשך מספר שנים, בהיותו בתפקיד תנ"צ וניצב במישטרה, ובגין טפול המערער בבקשותיהן של השוטרות, חרף היחסים שקיים עימן.

...

למעלה מן הצורך ניתן להוסיף כי, למעשה, לתוצאה האמורה לעניין העונש המתאים, שראוי כאמור להטיל על הנאשם במקרה המיוחד דנן (מאסר מותנה ושל"צ, לצד קנס), ניתן להגיע באחת משתי דרכים חלופיות: האחת, קביעת מתחם עונש הולם מיוחד, המושפע, מטעמי צדק, מחלוף הזמן הרב מעת ביצוע העבירה ומהשלכותיו, בשים לב לפער בין כתב האישום המקורי לעבירה שבה הורשע הנאשם בסופו של דבר – מתחם אשר שונה מהמתחם המתייחס למצב הדברים הרגיל (אלמלא חלוף הזמן והשלכותיו והפער כאמור) ואשר נע בין מאסר מותנה לעשרה חודשי מאסר בפועל, וזאת בשים לב לאמור בסעיף 40יב לחוק העונשין, תוך אימוץ הרף התחתון של המתחם המיוחד; החלופה השניה, העדיפה בעיניי – חריגה לקולה, מטעמי צדק, מהמתחם המתייחס למצב הדברים הרגיל, בשל המשקל המצטבר של חלוף הזמן, הפער בין כתב האישום המקורי לעבירה שבה הורשע הנאשם ועינוי הדין שנגרם לנאשם בעקבות כך, ובשים לב לכל יתר השיקולים הרלוונטיים; הכול, כמפורט לעיל.

במחלוקת זו בין הצדדים, אני סבור כי במקרה דנן אין לקבל את עתירת המאשימה ואין לחייב את הנאשם בפיצויים למפלגה.

סוף דבר סוף דבר, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור שוב עבירה של הפרת אמונים בתאגיד; 200 שעות שירות לתועלת הציבור, על פי תכנית שיגבש שירות המבחן; קנס בסך 10,000 ₪, שישולם תוך 90 ימים מהיום, או 30 ימי מאסר תמורתו.

לאור מכלול הטעמים האמורים הגעתי לכלל מסקנה, כי אין לקבל את עמדת המשיבה לפיה היצטברות מעשים שנעשו במצב של ניגוד עניינים, אשר אף אחד מהם כשהוא ניצב לבדו אינו חוצה את הרף הפלילי, עשויה לבסס הרשעה בעבירה פלילית של מירמה והפרת אמונים של עובד ציבור, לפי סעיף 284 לחוק העונשין.

לבסוף, בפסק הדין בעיניין מור, נידון ערעור על עונשו של קצין מישטרה שהורשע, לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של הטרדה מינית בפרשה אחת, וכן בעבירה של הפרת אמונים "בשל היתנהלותו [...] במכלול הדברים" (רע"פ 10002/17 מדינת ישראל נ' מור, פסקה 5 (18.7.2018)).

...

המשנה לנשיאה השופטת י' וילנר: לאחר שעיינתי בחוות הדעת של חבריי, המשנה לנשיאה נ' הנדל והשופט י' אלרון, אני מצטרפת לחוות דעתו של המשנה לנשיאה ולמסקנתו, שלפיה מעשה של הפרת אמונים יכול להתבטא בחזרה שיטתית ומתמשכת על פעולות פסולות שביצע עובד הציבור במסגרת תפקידו, ואשר הצטברותן מובילה לפגיעה מהותית בערכים שביסוד העבירה, וזאת אף אם כל פעולה כשלעצמה אינה חוצה את הרף הפלילי.

אני סבורה כי הדברים האמורים באשר לצבירה השיפוטית נכונים אף ביחס לעבירת הפרת האמונים – שהיא אחת מאותן עבירות שבהן ניתן ליישם בנסיבות המתאימות פרקטיקה של צבירה שיפוטית, ולהשקיף, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה ובחוות דעתו של המשנה לנשיאה, על צבר של פעולות, שאינן פליליות כל אחת כשלעצמה, כמעשה פלילי אחד.

על רקע כל האמור לעיל, אני מצטרפת בהסכמה לחוות דעתו של חברי, המשנה לנשיאה נ' הנדל.

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה (המשנה לנשיאה נ' הנדל והשופטים י' אלרון ו-י' וילנר) מיום 15.11.2021 ברע"פ 6477/20 שחם נ' מדינת ישראל (להלן: פסק הדין), אשר דן בבקשת רשות העירעור של המבקש כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה, ודחה בדעת רוב את עירעורו של המבקש על הרשעתו בעבירה של מירמה והפרת אמונים של עובד ציבור לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

רקע הדברים נגד המבקש, ניצב בדימוס במשטרת ישראל, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של מירמה והפרת אמונים וכן שלוש עבירות מין בגין שמונה פרשות שונות שהתרחשו בטווח השנים שבין 2012-2007, בעת שכיהן בשורת תפקידים בכירים במישטרה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת העמיתה מ' דיסקין, בהסכמת השופט מ' לוי והשופטת ג' רביד) קיבל את ערעור המשיבה על פסק הדין של בית משפט השלום והרשיע את המבקש גם בעבירה של מירמה והפרת אמונים וכן בעבירה של הטרדה מינית.

...

דעת הרוב בפסק הדין הצביעה על המבחנים הרלוונטיים (עוצמת ניגוד העניינים, הסטייה מן השורה ומעמדו של עובד הציבור) ועל האופן שבו יישומם של מבחנים אלה במקרה דנן מוביל למסקנה כי התנהגותו של המבקש "נופלת הרחק מעבר לאזור 'האפור' שעליו חולש הדין המשמעתי, ובתוככי העבירה הפלילית של הפרת אמונים" (פסקאות 28-24 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה הנדל).

שאר הטענות שהעלה המבקש באשר לסתירה שבין פסק הדין לעקרונות היסוד של הדין הפלילי, אף הן דינן להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.