ערעור על הרשעה חוק ההגבלים העסקיים בעניין הגבלים עסקיים

תאריך הישיבה: א' בחשון התשס"ד (27.10.03) בשם המערערים בע"פ 1042/03: עו"ד ליבאי דוד; עו"ד גלי פולק-רון המערערים בע"פ 1058/03: עו"ד יעקב בויאר, עו"ד מירב וייס בשם המשיבה בע"פ 1042/03 ובע"פ 1058/03: עו"ד אשר גושן ][]פסק-דין ]השופטת מ' נאור: הערעורים בפני בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' עדיאל) היתנהל משפט פלילי רב הקף שעניינו עבירות על חוק ההגבלים העיסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן – החוק).

הרץ מערער על הרשעתו בדין ועל חומרת עונשו; מצרפלס מערערת על גובה הקנס שהוטל עליה; אביטל מערער על כך שבית המשפט נימנע מלבטל את הרשעתו ולחלופין מערער הוא על חומרת עונשו.

בא כוחו של אביטל, עו"ד ליבאי, פרש בפנינו שורה ארוכה של נימוקים המצדיקים, לטענתו, את ביטול ההרשעה: הוא מצביע על כך שאביטל סירב להצעתו של הרץ להיות צד לקרטל "הגדול" נשוא האישום הראשון, הוא גם לא היה צד לפירסום מחירון מתואם נוסף שנעשה ב-1.11.94 (מחירון זה הוא נשוא האישום החמשי, שהמערערים בתיק שלפנינו לא הואשמו בו); הוא פרש מההסדר בינו לבין פחימה ביוזמתו; אביטל, שהוא חבר קבוץ, לא הפיק רווח אישי מההסדר הכובל; הוא שיתף פעולה באופן מלא בחקירתו ברשות להגבלים עיסקיים; עברו נקי; הרשעתו תיפגע בקידומו המקצועי בתנועה הקיבוצית; עברו תשע שנים מאז המעשה נשוא האישום.

...

בלשונו של אביטל: "...דובר (עם פחימה) על כך שמצרפלס לא תנצל את הקטנת התחרות ביניהם כדי להשתלט על השוק. בנוסף לכך, ולאחר שהיה ברור למיטב הבנתי שמספר חברות יפעלו במסגרת שיווק משותפת, ומצרפלס לא תשתתף במסגרת הזאת, עלה הצורך בכל זאת להביא את המחירים לרמה היותר גבוהה שכן באותה תקופה המחירים היו מחירי הפסד, אשר פחימה הציע שהוא יציג דוגמה של מחירון חדש שיהווה בסיס לכל החברות ולאחר שעיינתי בו, היה נראה לי שהוא מתאים למצרפלס ואכן פרסמנו מחירון כזה. אינני זוכר מה אמרתי לאשר פחימה על נושא מחירון ומחירים אבל זכור לי שסיכמנו על מחירון אחיד, על רמת הנחות בסיסית, והיה ידוע, לאשר פחימה, לפחות, שקבוצת לב אופיר תזכה אצלנו להנחות גדולות יותר בגלל היקף הפעילות, אמרנו לו, הכוונה שלי, שבגלל, שהוא, לב אופיר לקוח גדול, אנחנו נסכים לרמת מחירים שלב אופיר הציע לנו ושאני ידעתי שהוא הציע גם לאשר פחימה, הוא אמר לי את זה". אביטל לא הצטרף, להסדר הכובל נשוא האישום הראשון, אך הוא מסר לפחימה שמצרפלס תאמץ את המחירון עם הנחה התחלתית של 33%.

בית המשפט לא נעתר לבקשה והותיר את ההרשעה על כנה.

המורשעים בעבירות על חוק ההגבלים העסקיים – הם לעתים מזומנות אנשים נורמטיביים בכל תחום אחר, וחסרי הרשעות בפלילים.

בהמשך להסדרי טיעון אליהם הגיעה המאשימה עם הנאשמים 1 – 4, 7, 16 – 18, ניתנה ביום 7.11.17 הכרעת דין, בה הורשעו על פי הודאותיהם בעבירות שונות על חוק ההגבלים העיסקיים, התשמ"ח–1988 (להלן – חוק ההגבלים העיסקיים).

במסגרת הסדר הטיעון שנערך עם הנאשמים 1 – 4 ו – 7, הסכימו הצדדים כי לא יחלקו בטיעוניהם על ממצאים שנקבעו בהכרעת דין שניתנה בתיק זה ביום 9.7.15, אשר התייחסה לחלק מן הנאשמים (8, 10, 11 – 13, 15, להלן – הכרעת הדין הראשונה), ובפסק דינו של בית המשפט העליון בעיניין דוידוביץ הנ"ל, בו נדון ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין שבא בעקבותיה.

משכך, העובדה שאין לעונש המבוקש תקדים בפסיקה קודמת שהוצגה אודות הענישה בעבירה של מנהל פעיל לפי סעיף 48 לחוק ההגבלים העיסקיים, אינה מהוה בהכרח סוף פסוק.

...

משכך, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לתכנית שהוכנה על ידי הממונה על עבודות השירות.

בהינתן מכלול השיקולים שהוצגו על ידי הצדדים, עונשים אלה סבירים ומאוזנים, ואני מאשר אותם בזאת.

אני גוזר על דגנית, אפוא, קנס בסך של 700,000 ₪, אשר ישולם ב – 30 תשלומים חודשיים שווים, אשר הראשון שבהם ייעשה עד ליום 1.4.18, והבאים אחריו עד ל – 1 לכל חודש עוקב.

העירעור מיתמקד בהרשעת המערערת 2, ובקנסות שהושתו על שני המערערים, בסכום כולל של 350,000 ש"ח. שני המערערים הורשעו, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה לפי סעיף 47(א)(1) (בצרוף מספר סעיפים) לחוק ההגבלים העיסקיים, התשמ"ח-1988, והמערערת 2 הורשעה, בנוסף, בעבירה לפי סעיף 23(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

באשר לערעור על הרשעת המערערת 2; העבירות שבביצוען הורשעה המערערת 2 חמורות והן הצדיקו הרשעה.

...

הערעור נדחה אפוא.

העותר, ששמש כמנכ"ל החברה באותן שנים, הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירה לפי סעיף 48 לחוק ההגבלים העיסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק ההגבלים) – עבירה המטילה אחריות על נושאי משרה בתאגיד.

העותר הגיש ערעור על הרשעתו ועל גזר דינו, והעלה מספר טענות וביניהן את הטענה כי היסוד הנפשי הדרוש לצורך גזירת עונש מאסר בגין עבירה לפי סעיף 48 לחוק ההגבלים הוא מודעות.

זאת משני טעמים חלופיים: ראשית, מאחר שהעבירה שבסעיף 48 לחוק ההגבלים שותקת בנוגע ליסוד הנפשי הדרוש, כך טען העותר, הרי היסוד הנפשי הנידרש לגזירת עונש מאסר בגינה הוא מחשבה פלילית.

...

אשר-על-כן, העתירה נדחית.