ערעור על הרשעה ועונש בעבירת תנועה מבית משפט לתעבורה בצפת

] בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת א' לינדנשטראוס) מיום 16.2.2021 בעפ"ת 21287-12-20, בגדריו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בצפת (כב' השופט ר' עומרי) בת"ד 704-03-16.

רקע והליכים קודמים המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש לפי סעיפים 62(2) ו-38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], בהתאמה, ובהתנהגות הגורמת נזק ופניית פרסה תוך הפרעה לתנועה לפי תקנות 21(ב)(2) ו-44(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, בהתאמה.

לאחר שנתן דעתו על העובדה שהמבקש נטל אחריות על מעשיו, הביע חרטה והודה במיוחס לו; על פגיעת העונש הצפויה במבקש ובמשפחתו; על חלוף הזמן מעת ביצוע העבירות; וכן על עברו התעבורתי של המבקש, שבית המשפט מצא שאינו מכביד בהנתן שבמועד מתן גזר הדין, לא הורשע בעבירות תעבורה מאז 2013 – גזר בית משפט השלום על המבקש 4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים, קנס בסך 2,000 שקלים וכן מאסר ופסילת רישיון מותנים.

...

נוכח כל אלה, מצא בית המשפט להעמיד את מתחם העונש ההולם על מאסר על תנאי עד מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים.

לאחר שנתן דעתו על העובדה שהמבקש נטל אחריות על מעשיו, הביע חרטה והודה במיוחס לו; על פגיעת העונש הצפויה במבקש ובמשפחתו; על חלוף הזמן מעת ביצוע העבירות; וכן על עברו התעבורתי של המבקש, שבית המשפט מצא שאינו מכביד בהינתן שבמועד מתן גזר הדין, לא הורשע בעבירות תעבורה מאז 2013 – גזר בית משפט השלום על המבקש 4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים, קנס בסך 2,000 שקלים וכן מאסר ופסילת רישיון מותנים.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

אשר על כן, דין הבקשה לרשות ערעור ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע – להידחות.

הנאשם- יוסף מרום, הורשע על פי הודאתו ביום 27.1.20 בכתב האישום המתוקן המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה- עבירה לפי סעיף 332 (2) לחוק העונשין- תשל"ז-1977; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו- עבירה לפי סעיף 275 לחוק; הפרת הוראה חוקית- עבירה לפי סעיף 287 (א) לחוק; אי ציות לרמזור אדום- עבירה לפי סעיף 62 (8) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 + תקנה 64 (ד) + (ה) לתקנות התעבורה (4 עבירות); נהיגה ללא רישיון בתוקף- עבירה לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה + 62 לפקודה וחובת פוליסה- עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

ע"פ 4860/14 מדינת ישראל נ' חואלד (10.3.15)- היתקבל ערעור על קולת עונש של 30 חודשי מאסר בגין עבירה של סיכון אדם בנתיב תחבורה, עבירות תנועה ותקיפת שוטר וגרימת חבלה חמורה, בהן הורשע המשיב לפי הודאתו.

נטען בית המשפט העליון זיכה אותו מעבירת גניבת הרכב אך הפחית את עונשו בחצי שנה בלבד.

טיעוני הנאשם לעונש בטיעוניו לעונש של הנאשם פורטו נסיבות חייו הקשות כבן בכור למשפחה של 7 ילדים שהתגוררו בקהילה סגורה ונוקשה בצפת.

...

ע"פ 4277/14 פרחאן אלזבידי נ' מדינת ישראל (28.5.15)- נדחה ערעורו של מי שלא הורשה לנהיגה מעולם, נהג במהירות מופרזת וחייב נהגים אחרים לסטות מדרכם.

הערעור נדחה.

ע"פ 5229/12 אחמד אלעסם נ' מדינת ישראל (7.11.13)- שם נדחה ערעורו של נאשם שהורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ובעבירה של נהיגה ללא רישיון ונידון ל-66 חודשי מאסר בפועל ופסילת רישיון למשך 3 שנים.

כתב אישום ורקע נגד הנאשמים הוגש כתב אישום, אשר תוקן בהסדר טיעון, ושלאחר התיקון ייחס להם עבירות של גניבת מתקן תשתית, עבירה לפי סעיף 384א(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, קשירת קשר לבצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק והסתייעות ברכב לעבור עבירה, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961.

שני הנאשמים תושבי שפרעם שבצעו את העבירות ברמת הגולן, באיזור דל באוכלוסיה ודל בתנועה.

בית-המשפט המחוזי התערב בעונשו של המערער, קבע כי העונש שנגזר עליו נוטה לקולא, כי מעשיו אינם בבחינת "ארוע" עברייני אחד, ומתחם העונש הראוי בגין כל אחד ממקבץ העבירות הכלול בכל אחד מתשעת האישומים נע בין שנתיים לארבע שנות מאסר.

בית-המשפט המחוזי העמיד את תקופת המאסר שנגזרה המערער על ארבע שנות מאסר בפועל, בנוסף לעונשים שנגזרו.

ב"כ הנאשם הפנה לפסק-הדין שנתתי בת"פ 17245-06-15 (ק"ש) תביעות צפת נ' האהב נאסר (14/6/16) – שם הורשע הנאשם בהתאם להודאתו בעבירה של גניבה חקלאית, לאחר שגנב שתי סוסות פוני השייכות לעין זיוון, בשווי 28,000 ₪.

...

בשים לב לעקרון אחידות הענישה, החלטתי להקל עם הנאשם 2 מעט מעבר לענישה המתבקשת על ידי המאשימה, כך שעונשו בעבודות שרות, יהיה קל באופן פרופורציונלי מעונש המאסר בפועל שהוטל על שותפו, המבוגר והדומיננטי על פי התסקיר.

לא הוכחו שיקולי שיקום יוצאי דופן החלטתי להטיל על האשם ענישה החורגת מעט מתחת לקו התחתון של מתחם העונש, בשים לב לימי המעצר שהנאשם ריצה, ובעונשו של הנאשם מס' 1.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: 5 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות בבית-חולים רמב"ם בחיפה, רח' העליה חיפה.

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בצפת (כב' השופט ראיד עומרי) מיום 19.1.2020, לפיו הורשע המערער בבצוע עבירת תנועה ונגזרו עליו העונשים הבאים: פסילת רישיון למשך חודשיים, פסילה על תנאי וקנס בסך של 1,500 ₪.

...

אלא שמקום בו הדו"ח נערך רק יומיים לאחר האירוע, על בסיס טיוטא שהושמדה ולא הוגשה כראיה לבית המשפט, וכאשר עורך הדו"ח היה מעורב באירוע, כמי שטוען שזכותו על הכביש קופחה על ידי המערער, סבורני כי ממילא לא היה מקום לייחס לדברים אלה, כשלעצמם, משקל מכריע בקביעת אשמתו של המערער.

על יסוד האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להתערב בקביעת בית המשפט קמא ולפיה אשמתו של המערער הוכחה מעל לכל ספק סביר.

על כן, הערעור מתקבל.

לפניי ערעור שהוגש במאוחד על ידי שני המערערים, על הכרעות הדין של בית משפט השלום לתעבורה בצפת (כב' השופטת ג'ידא עספור שאהין) מיום 6.2.2022 ועל גזרי הדין שניתנו נגדם (פ"ל 984-09-19, פ"ל 1018-09-19).

נגד המערערים הוגשו בבית המשפט קמא כתבי אישום נפרדים המייחסים להם עבירות של נהיגה תחת השפעת סמים (סרוב), לפי סעיפים 62(3) ו39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], נהיגת טרקטורון בכביש שלא במושב או בקבוץ, לפי תקנה 39א(ג) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף בדרך, לפי תקנה 36ג לתקנות התעבורה ונהיגת טרקטורון ללא קסדת מגן לפי תקנה 39ג(ד) לתקנות התעבורה.

במסגרת העירעור חוזרים המערערים על טענותיהם כפי שהועלו בבית המשפט קמא ובכלל זה טענתם שלא קם חשד סביר שהצדיק נטילת דגימת שתן ובצוע חפוש, שלא היו אינדיקאציות לשימוש בסמים, שלא היתקיימה דרישה כדין לבצוע הבדיקה ולא הוסברה כדין משמעות הסרוב, שהחיפוש נערך במקום צבורי ושלא כדין, שלא נימצאו סמים בחיפוש ולא הוגשה חוות דעת כי החומר שנתפס הוא סם. השוטר זרגורי נידרש לבצע פניית פרסה לאחר שחזה במערערים נוהגים בטרקטורונים מולו ולא נשמר קשר עין בינו לבינם.

טענות המערערים כלפי הרשעתם בשאר העבירות, אף הן אינן מצדיקות היתערבות בהכרעת הדין.

כפי שצוין בהכרעת הדין, המערערים הודו בחקירתם במישטרה בכך שנהגו בטרקטורונים וביצעו את עבירות התנועה ומכאן שלא היה מקום לקבל טענותיהם כגון שלא נשמר קשר עין עימם.

העונשים שהוטלו על המערערים ובכלל זה עונש פסילת המינימום הקבוע בפקודת התעבורה, אינם חורגים כלל ועיקר ממדיניות הענישה הראויה והמקובלת ולא נמצא כל טעם המצדיק היתערבות בהם.

...

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובכל חומר הראיות ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

על יסוד האמור לעיל, הערעור נדחה.