ערעור על הרשעה וגזר דין בעבירת פגיעה בפרטיות

לאחר שעיינו בשתי הודעות העירעור ובמכלול החומר בתיק בית משפט השלום, ולאחר ששמענו את טיעוניהם של באי-כוח הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו ביום 16.12.2019, דעתנו היא כי דין ערעור המדינה להיתקבל באופן חלקי בלבד, במובן זה שזיכוי המערער מהעברות של העלבת עובד ציבור במסגרת האישומים השלישי, הרביעי והחמישי יוותר על כנו, אולם המערער יורשע בעבירה של פגיעה בפרטיות במסגרת האישום הראשון.

ערעור המשיב על הרשעתו בעבירה של הפרת הוראה חוקית באישום השני בית משפט השלום פסק בהכרעת-הדין כי המשיב הפר את הצוו למניעת הטרדה מאיימת שניתן כנגדו ואשר היה בר תוקף כמתואר באישום השני.

התיק יוחזר לבית משפט השלום לצורך גזירת דינו של המשיב בגין הרשעתו בעבירה של פגיעה בפרטיות (וראו גם בקשתם המשותפת של באי-כוח שני הצדדים בדיון לפנינו, עמ' 13).

...

עם זאת, אנו סבורים כי לאופן הביקורת והמחאה יש גבול, וכי בהתקיים המבחנים שפורטו בפסק-דיננו אין לאפשר מצב בו תתנהל רדיפה אחר עובד הציבור בקשר לתפקידו הציבורי אשר תגיע עד לפתח ביתו, ותמנע ממנו ומבני משפחתו את הזכות שביתם הפרטי יוותר מבצרם.

בהתאם למבחנים שנקבעו, מצאנו להרשיע את המשיב בעבירה של פגיעה בפרטיות.

ערעור המדינה לגבי האישום הראשון מתקבל, באופן שאנו קובעים כי המשיב יורשע במסגרתו בעבירה של פגיעה בפרטיות.

ביום 22.3.17 הורשע חזין, על ידי מותב זה, על פי הודאתו בעובדות של כתב אישום מתוקן שהוגש בעיניינו, בעבירות הבאות, וזאת במסגרת הסדר טיעון שהושג בין הצדדים: בגין פרשת ח.מ.א.ק הורשע חזין בעבירה של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ובעבירה של מירמה והפרת אמונים בתאגיד; ובגין פרשת אגרון הוא הורשע בעבירה של החזקת מאגר מידע שלא כדין ובעבירה של פגיעה בפרטיות.

אלא שבאותו מקרה בית המשפט העליון ציין, בין היתר, את חלקו הקטן של המערער בפרשה – שכללה 10 נאשמים – ואת המלצת שירות המבחן לבטל את ההרשעה ובעיקר את הדרך השיקומית שעשה המערער בהצלחה בתקופה שבין מועד מתן גזר הדין ובין מועד הדיון בעירעור, ולכן החליט, אם כי "לא בלי היתלבטות", על ביטול ההרשעה.

רע"פ 10002/17 איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית ע"ר ומדינת ישראל נ' מור (18.7.2018), שבו התקבלה בקשת רשות העירעור על קולת העונש, ועונשו של המשיב (ניצב ניסים מור) הועמד על 4 חודשי עבודות שירות, חלף שירות לתועלת הציבור, וזאת בגין הרשעת המשיב בעבירות של הפרת אמונים (של עובד ציבור כלפי הציבור) ושל הטרדה מינית שבוצעו על ידו על רקע קשרים אינטימיים שיצר וניהל המשיב בשעה שכיהן כסמפכ"ל במישטרה, תוך ניצול מעמדו כקצין בכיר ותלותן בו בשל מעמדו.

...

למעלה מן הצורך ניתן להוסיף כי, למעשה, לתוצאה האמורה לעניין העונש המתאים, שראוי כאמור להטיל על הנאשם במקרה המיוחד דנן (מאסר מותנה ושל"צ, לצד קנס), ניתן להגיע באחת משתי דרכים חלופיות: האחת, קביעת מתחם עונש הולם מיוחד, המושפע, מטעמי צדק, מחלוף הזמן הרב מעת ביצוע העבירה ומהשלכותיו, בשים לב לפער בין כתב האישום המקורי לעבירה שבה הורשע הנאשם בסופו של דבר – מתחם אשר שונה מהמתחם המתייחס למצב הדברים הרגיל (אלמלא חלוף הזמן והשלכותיו והפער כאמור) ואשר נע בין מאסר מותנה לעשרה חודשי מאסר בפועל, וזאת בשים לב לאמור בסעיף 40יב לחוק העונשין, תוך אימוץ הרף התחתון של המתחם המיוחד; החלופה השניה, העדיפה בעיניי – חריגה לקולה, מטעמי צדק, מהמתחם המתייחס למצב הדברים הרגיל, בשל המשקל המצטבר של חלוף הזמן, הפער בין כתב האישום המקורי לעבירה שבה הורשע הנאשם ועינוי הדין שנגרם לנאשם בעקבות כך, ובשים לב לכל יתר השיקולים הרלוונטיים; הכול, כמפורט לעיל.

במחלוקת זו בין הצדדים, אני סבור כי במקרה דנן אין לקבל את עתירת המאשימה ואין לחייב את הנאשם בפיצויים למפלגה.

סוף דבר סוף דבר, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור שוב עבירה של הפרת אמונים בתאגיד; 200 שעות שירות לתועלת הציבור, על פי תכנית שיגבש שירות המבחן; קנס בסך 10,000 ₪, שישולם תוך 90 ימים מהיום, או 30 ימי מאסר תמורתו.

השופט ג' קרא: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' טפרברג) בגדריו הורשע המערער בבצוע עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק; תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק; חדירה לחומר מחשב לפי סעיף 5 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1955; פגיעה בפרטיות, עבירה לפי סעיף 2(2) יחד עם סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

דיון והכרעה לאחר עיון בהודעת העירעור ועיקרי הטיעון מטעם באי כוח הצדים, הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט קמא, שמיעת טיעוני הצדדים, החלטתי כי יש לדחות את העירעור, הן על ההרשעה והן על העונש, וכך אציע לחבריי לעשות.

המערער תקף את המתלוננת באכזריות, הלם באגרופו בראשה, בעט בראשה ובבטנה בעודה שרועה על הריצפה ולבסוף חתך את פניה באמצעות חפץ חד. כתוצאה מהמעשים נגרם למתלוננת "נזק לא פשוט" כלשון גזר הדין.

בהנתן חומרת העבירות בהן הורשע המערער, נסיבות עברו הפלילי והעובדה שהעונש שהוטל עליו כלל את הפעלתם בחופף של שמונה חודשי מאסר בגין הליכים בתיק אחר – העונש שנגזר על המערער הולם וראוי בנסיבות העניין ואין מקום להתערב בו. לפיכך, אציע לחבריי איפוא לדחות את העירעור גם על העונש.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בהודעת הערעור ועיקרי הטיעון מטעם באי כוח הצדים, הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט קמא, שמיעת טיעוני הצדדים, החלטתי כי יש לדחות את הערעור, הן על ההרשעה והן על העונש, וכך אציע לחבריי לעשות.

במהלך עדותה דבקה המתלוננת בגרסתה שמסרה בחקירתה במשטרה לפיה המערער חתך את פניה כאשר הוא מרים את ראשה ומקרב אותה אליו וכפי שמסרה בהמשך לציטוט מפרוטוקול הדיון אליו מפנה בא-כוח המערער: "כשאני הרגשתי אותו מושך לי בשיער, שם (הכוונה באותה נקודת זמן – ג'.ק) הרגשתי כאב חד מאד. חזק פה, בלחי למטה". לא מצאתי כל סיבה מבוררת להתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא משאלו התבססו על התרשמותו הבלתי אמצעית מהמתלוננת והמערער שהעידו לפניו וממכלול הראיות.

לאור כל האמור, אציע שנדחה את ערעור המערער על ההרשעה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6918/21 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט ח' כבוב המערער: אלעד בן נון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' ברנט) שניתן ביום 9.9.2021 בת"פ 59196-03-19 תאריך הישיבה: כ"ה באלול התשפ"ב (21.9.2022) בשם המערער: עו"ד צ'רלי סבג בשם המשיבה: עו"ד שרית משגב; עו"ד רועי לוס ][]פסק-דין

בשל מעשי העבירה האמורים והעבירות הנילוות, הורשע המערער בסחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) (ריבוי עבירות); סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק (ריבוי עבירות); התפרצות וגניבה ממקום מגורים, עבירה לפי סעיפים 406(ב) ו-405(ד) לחוק (ריבוי עבירות); פגיעה בפרטיות (הטרדה אחרת), עבירה לפי סעיפים 2(1) ו-5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (ריבוי עבירות); ונהיגה ללא רישיון, עבירה לפי סעיפים 10 ו-62(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

גזר דינו של בית המשפט המחוזי בגזר הדין עמד בית המשפט המחוזי על חומרת העבירות בהן הורשע המערער, וקבע כי במעשיו פגע, באופן קשה ביותר, בערכים החברתיים המוגנים אשר כוללים את שלוותו הנפשית של הקורבן, בטחונו, חירותו והאוטונומיה הפרטית שלו.

...

יחד עם זאת, סבורני כי מכלול נסיבותיו של המקרה שלפנינו מוביל למסקנה שהפעלת כל המאסרים-על-תנאי לריצוי במצטבר מחמירה עם המערער יתר על המידה.

טענת המערער בדבר אכיפה בררנית, דינה להידחות.

לצד זאת, לנוכח המאסר הממושך – בן 10 שנים – שהושת על המערער, ולאור מכלול הנסיבות, סבורני כי נכון היה שלא להוסיף אליו את המאסרים על-תנאי לתקופות קצרות שהיו תלויים ועומדים נגדו.

כפי שטען ב"כ המאשימה, נפסק לא אחת [ראו סעיף 8 לפסק דינה של כב' הש' פרוקצ'יה ב-ע״פ 9893/06 אלון לאופר נ׳ מדינת ישראל (31.12.07), אליו הפנה ב״כ המאשימה], כי "הרשעתו של מי שעבר עבירה פלילית,... מהוה חוליה טבעית הנגזרת מהוכחת האשמה הפלילית. הרשעת נאשם בעקבות הוכחת אשמתו מממשת את תכלית ההליך הפלילי, ומשלימה את שלביו השונים; היא מגשימה את ערך השויון בין נאשמים בהליך הפלילי, ומונעת הפלייה בדרך החלתו ..." בסעיף 7 לפסק דינה של כב' הש' דורנר ב-הילכת כתב נקבעו שני תנאים מצטברים לסיום הליך ללא הרשעה: "ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" (ההדגשות לא במקור - זד"ל).

בדחיית העירעור ובקשת העירעור אושרה הקביעה "כי מי שעוסק בתחום המשפטים נידרש להקפיד על קיום הוראות החוק". ע״פ 9893/06 אלון לאופר נ׳ מדינת ישראל (31.12.07) (להלן: ענין אלון לאופר), אליו הפנה ב״כ המאשימה – נדחה ערעור על הותרת הרשעה בחדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת, פגיעה בפרטיות והטרדה במיתקן בזק, אשר בוצעו על ידי מי ששימשה עד לארועים שופטת.

בית המשפט המחוזי דחה העירעור הן על המיתחם והן על גזר הדין וקבע כי העונשים שנגזרו על המבקשים לא חרגו לחומרה מרמת הענישה הנהוגה בנסיבות דומות.

באשר לגובה הקנס נקבע כי "סכום הקנס שהוטל על המערער נמוך משמעותית מסכום הקנסות שניתן היה להטיל על פי דין..."; עפ"א (מחוזי-ב"ש) 46448-11-12 ביטון נ' מדינת ישראל (7.1.13) – נדחו ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין, במסגרתו בגין שימוש בבית בסטייה מההיתר וקיים בו שלוש דירות נפרדות בשלוש קומותיו, כך שבכל קומה היתה דירה – הושתו 20,000 ₪ קנס וצו להתאמת העבודות והשמוש לתנאי ההיתר; עפ"א (מחוזי-ת"א) 4186-05-12 ענבל נ' עריית תל אביב (13.6.12) – נדחה ערעור על 9,000 ₪ קנס, שהושת בגין שימוש חורג בדירת מגורים בשטח של כ-46 מ"ר, אשר מותר להשתמש בה כדירת-מגורים אחת, כ-3 דירות נפרדות וזאת במשך כשנה ו-3 חודשים; רמת הענישה כרוכה גם ב-נסיבות הקשורות בבצוע העבירה, כאמור בסעיף 40יט ל-חוק העונשין, ובכלל זה הקף השמוש, סוגו ומשכו.

...

סוג העבירה, בנסיבות המקרה המסוים שלפני ושיקולי ענישה אחרים מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי מדובר בעבירות שאין להקל ראש בחומרתן, ורק במקרים חריגים, ניתן להורות על ביטול הרשעה בעבירות לפי חוק התו"ב [ראו והשוו סעיף 34 לפסק דינו של כב' הש' אינפלד ב-עפמ"ק (מחוזי-ב"ש) 51267-12-18 אלשיך נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה "נגב מזרחי (30.4.19) (להלן: ענין אלשיך)]. עבירות אלו פוגעות, מעצם טיבן וטבען, בשלטון החוק, תורמות לכאוס תכנוני בנוגע למשאב הקרקע המוגבל ועלולות לסכל גיבוש מדיניות תכנונית נטולת אילוצים. משכך, נקבע בפסיקה כי יש להילחם בנגע עבירות הבניה באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה. כטענת ב"כ המאשימה, עבירות על חוק התו"ב הפכו לתופעה רחבת היקף וכי על בתי המשפט להעביר מסר, שמדובר בעבירות אשר אין להקל ראש בחומרתן [עפ"א (מחוזי-מרכז) 6676-08-07 לשם ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון יהוד (17.6.08), אליו הפנה ב"כ המאשימה]. הגם שברוב המקרים הנאשמים בעבירות אלו, שהן מסוג עוון, הם אנשים נורמטיביים, נעדרי עבר פלילי – רק במקרים חריגים, ניתן להורות על ביטול הרשעה [ראו והשוו עפ"ג (מחוזי-חי') 16971-09-20  מדינת ישראל נ' איכות ירוקה חברת ניהול בע"מ ואח' (31.12.20) (להלן: ענין איכות ירוקה)].

בהינתן כל המפורט לעיל אני קובעת כי מתחם הקנס ההולם הוא 25,000 ₪–75,000 ₪, התחייבות בסכום כפול מגובה הקנס וצוים מתאימים.

מכל המקובץ לעיל, תוך התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז ל-חוק העונשין, משלא מצאתי מקום לחרוג ממתחם העונש משיקולי שיקום או הגנה על הציבור, בהתאם לסעיפים 40ד ו-40ה ל-חוק העונשין, מצאתי למקם את הנאשם בחלקו התחתון של המתחם, ואני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 25,000 ₪, או 50 ימי מאסר תמורתו.

לא יצהיר על ההתחייבות היום – יהיה על הנאשם לרצות 10 ימי מאסר בפועל, על מנת לכפות אותו לעשות כן. אני מורה לנאשם להפסיק את השימוש בדירה כמשרד עו"ד (להלן: צו הפסקת השימוש).