בהקשר זה, חרף העובדה שמקרה זה שונה מעניינו של דהן ראיתי להביא, לעניין החומרה שיש לייחס לעבירות של משחק בנשק דברים שנאמרו שם. בעיניין דהן נקבע, בין היתר, כך:
"אין ספק כי עונש המאסר בפועל שהוטל על המערערים הוא קשה, משהוא מטיל על בחורים, שהם בדרך כלל ישרי דרך, מאסר מאחורי סורג ובריח. יחד עם זאת, בהיעדר נסיבות אישיות מיוחדות, לא יצא בית המשפט ידי אחריותו ומחוייבותו לחברה אם יסטה מקוו ההרתעה שבענישה, הנידרש בסוג זה של עבירות, ההופכות, למרבית הצער, שכיחות יותר ויותר עם השנים. שחיקת מדיניות הענישה הראויה בתחום זה סופה שתיפגע פגיעה קשה במאמץ הנידרש של החברה להיתמודד בדרך יעילה עם המשחקים המסוכנים בנשק, העלולים לקפד נפש אדם או לגרום לנזק בלתי הפיך. היא עלולה לפגוע בתפקיד המרכזי של מערכת המשפט בקביעת אמות מידה להיתנהגות הציבור בנשק המופקד בידו, ובחינוך להחדרת ערכים חשובים בתחום זה במדינה שמרבית אנשיה הצעירים מחזיקים בנשק."
כך גם, נקבע בע 104/03, שאליו הפניתה התביעה:
"כלי נשק נועד אך ורק כדי לאפשר לחייל למלא את משימתו להגנה. כלי נשק אינו כלי משחק. מדובר בכלי מסוכן מעצם טיבו וטבעו. בעטיים של מעשי קונדס בלתי אחראיים, כבר היתרחשו אסונות כבדים, שהאוחז בנשק לא התכוון אליהם... בכיוון שלי נשק לעבר אדם, קל וחומר תוך ביצוע עבירה, יש משום סיכון הנוסע מכך, שלעולם יש לחשוש לתקלה שמא נותר כדור רגיל בבית הבליעה. למודי אסונות אנו, וכאן הוראות הבטיחות החד משמעיות הניתנות, השכם והערב, לחיילים מיום הראשון בצבא".
נסיבות הקשורות בבצוע העבירה
נסיבותיו של כתב האישום מלמדות כי יש לזקוף לחובת הנאשם את העובדה שהנאשם נטל נשק, כיוון אותו לעבר גופו של שוטר אחר ואף סחט את ההדק.
ע"פ 10843/07 אביחי דהן נ' מדינת ישראל בית המשפט המחוזי הרשיע את שני הנאשמים בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, וכן בעבירות פזיזות ורשלנות בכלי ירייה.
כך נקבע למשל בע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו): "על דרך הכלל, משנמצא כי נאשם בגיר ביצע עבירה מתחייב כי ההליך הפלילי כנגדו ימוצה בדרך של הרשעתו וענישתו כחלק מהליך אכיפת חוק שוויוני וכחלק מאנטרס ההרתעה".
עם זאת, לבית משפט נתונה הסמכות לבטל הרשעה גם לאחר הכרעת דין וזאת בהתאם לסעיף 192א לחסד"פ אשר קובע לאמור:
"הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, או לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להמנע מעבירה, כאמור בסעיף 72(ב) לחוק העונשין, בלא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור".
האפשרות לנקוט בדרך של המנעות מהרשעה או ביטולה שמורה אך ורק למקרים מיוחדים ויוצאי דופן, בהם מתקיימים שני התנאים המצטברים, שנקבעו בהילכת כתב (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל (פורס בנבו)), דהיינו: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם.
...
לנכוח הנסיבות שפורטו לעיל בדבר השירות הצבאי המשמעותי, גילו של הנאשם, העובדה שהוא נעדר עבר פלילי כלשהו והנזק הצפוי לנאשם אם יורשע בדין, אני סבור שיש לחרוג ממתחם הענישה ואף לשקול את ביטול ההרשעה בדין, תוך הגדלת היקף שעות השל"ץ שיוטלו על הנאשם.
נוכח כל האמור, מורה על ביטול ההרשעה בדין.
עם זאת, אני סבור כאמור שיש להגדיל את היקף שעות השל"ץ עליהם המליץ שירות המבחן, כך שהיקף השעות יעמוד על 250 שעות.
