ערעור על הרשעה וגזר דין בעבירות תעבורה חמורות

בית משפט השלום לתעבורה (השופט נ' מהנא) קבע כי מאחר שעברותיו הקודמות של המשיב נידונו בגזר דין אחד, יש לראותו כמי שהורשע פעם אחת בלבד לעניין סעיף 40א(א)(1) לפקודת התעבורה – ומשכך, אין להטיל עליו את העונש שנקבע שם. בהקשר זה צוין כי ההסדר המאפשר לנאשם לצרף עבירות נועד לאפשר לו לקבל על מעשיו עונש אחד במסגרת הרשעה אחת, תוך מתן משקל מוגבר לשיקומו על פני יתר שקולי הענישה; וכי בהתאם לכך, יש לראות בפסק דין שניתן לפי הסדר זה כהרשעה אחת בלבד לעניין סעיף 40א(א)(1).

מכך שהמחוקק קשר בין מועדוּתו של נאשם ובין מספר ההרשעות שנצברו לחובתו – להבדיל ממספר העבירות שבגינן הורשע – ניתן להסיק כי העונש הקבוע בסעיף 40א לפקודת התעבורה נועד לשקף את העמדה שלפיה קיים פסול מיוחד בכך שאותו אדם לא נרתע מלהמשיך ולבצע עבירות תעבורה חמורות אף לאחר שנגזר דינו.

כדרך שבשיגרה מבחינים אנו, למשל, בין מי שמערער רק על הרשעתו למי שמערער גם על הרשעתו וגם על גזר דינו.

...

מבחינת התוצאה העונשית הקונקרטית, סבורני כי היה מקום – במקרה הרגיל – להותיר את העונש על כנו חרף קבלת הערעור.

מן הפן האחר, אין מקום להיעתר לבקשת המדינה להשית על המשיב עשר שנות פסילה בנוסף ליתר העונשים שהוטלו עליו, שכן כאמור – קיימת אפשרות עקרונית לסטות מהעונש הסטטוטורי בהתאם לנסיבות המקרה, וטרם נשמעו טענות הצדדים בסוגיה זו. לפיכך, ובמיוחד הואיל ומדובר בסעיף עונשי חדש שהנסיון ביחס אליו דל יחסית – ראוי להורות על החזרת הדיון לבית המשפט לתעבורה לשמיעת הטענות ולמתן גזר דין משלים.

סוף דבר, הייתי מציע לחבריי לדון בבקשה למתן רשות ערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על פיה, ולקבל את הערעור במובן זה שייקבע כי המונח "הורשע לפחות פעמיים" בסעיף 40א(א)(1) כולל גם מי שהוגשו נגדו לפחות שני כתבי אישום נפרדים בעבר, שהסתיימו בשתי הכרעות דין מרשיעות.

הנאשם הורשע על פי הודאתו בשני אירועים של נהיגת רכב כאשר רישיון נהיגתו פקע בשנת 2009 וזאת בנגוד לסעיף 10(א) בפקודת התעבורה.

עברו התעבורתי של הנאשם כולל ביצוע עבירת תעבורה חמורה בנגוד לסעיף 64 בפקודת התעבורה (עבירה שבוצעה בשנת 2006, לפני 15 שנים) ובגינה ריצה 3 חודשי מאסר בפועל.

הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בבצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין והכל תוך 3 שנים מהיום.

בסה"כ ירצה הנאשם כתוצאה מיגזר דין זה 4 וחצי חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות.

זכות ערעור לצדדים תוך 45 יום מהיום.

...

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: הנאשם יצהיר על התחייבות כספית בסך של 5000 ₪ להימנע מביצוע עבירה בניגוד לסעיף 10(א) בפקודת התעבורה או עבירה של נהיגה בזמן פסילה והכל תוך שנתיים מהיום.

הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין והכל תוך 3 שנים מהיום.

הנני גוזר על הנאשם 3 חודשי מאסר אותם ירצה הנאשם בדרך של עבודות שירות.

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של: נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 בפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"); נהיגה בשיכרות, לפי סעיף 62(3) בפקודה; נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, לפי סעיף 10(א) בפקודה; נהיגה ברכב ללא רישיון רכב בתוקף, לפי סעיף 2 בפקודה; ונהיגת רכב ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א) בפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל-1970.

אותה העת: המערער היה פסול מלנהוג לפי ארבעה גזרי דין שניתנו נגדו בבית המשפט לתעבורה בין יום 28/1/2015 ליום 5/8/2019.

כפי שקבע בית המשפט קמא, ובהתאם למפורט בפסיקה אליה הפנה בגזר דינו, עבירה של נהיגה בזמן פסילה היא עבירה חמורה הטומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל, ולא פחות מכך משקפת היתייחסות של ביזוי החוק וצוי בית המשפט.

...

בית המשפט קמא נדרש אפוא לקבוע עונש הולם למעשיו של המערער, אשר יביא בחשבון את מידת הפגיעה בערכים המוגנים, ואת הנסיבות לחומרה המתקיימות בעניינו.

אין בידי לקבל את טענות המערער בדבר שילובו בהליך שיקום.

סיכומו של דבר, לא נפל פגם בגזר דינו של בית המשפט קמא.

משכך, הערעור נדחה.

לבקשת המערער 3, צורף לגזר דינו תיק נוסף (ת"פ (שלום חד') 2037-05-18) שבו הורשע על פי הודאתו בעבירה של הסעת תושבים זרים שלא כדין לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, בנסיבות סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק זה (להלן: התיק המצורף).

בקביעת עונשיהם בתוך מתחמים אלו, שקל בית המשפט המחוזי לחומרא את עברו הפלילי של המערער 1, אשר ריצה בעבר עונש של 24 חודשי מאסר בפועל בגין הרשעתו בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ולחובתו אף הרשעה בעבירה של תקיפת שוטר; ואת עברו התעבורתי של המערער 2, אשר לא היה בו כדי להרתיעו מבצוע עבירות תעבורה חמורות במהלך הארוע דנן.

...

לאור כל האמור, גזר בית המשפט המחוזי על המערער 1 עונש של 7 שנות מאסר בפועל, פיצוי בסך 25,000 ש"ח למתלונן, ומאסר מותנה; על המערער 2 נגזרו עונשים של 45 חודשי מאסר בפועל, פיצוי בסך 10,000 ש"ח למתלונן, ומאסר מותנה; עונשו של המערער 3 נגזר ל-37 חודשי מאסר בפועל, פיצוי בסך 10,000 ש"ח למתלונן, ומאסר מותנה, כאשר לכך נלווה עונש בגין התיק המצורף, של 3 חודשי מאסר בפועל שירוצו במצטבר, ופסילת מותנית של רישיון הנהיגה שלו; ואילו על המערער 4 נגזרו עונשים של 32 חודשי מאסר בפועל, פיצוי בסך 10,000 ש"ח למתלונן, ומאסר מותנה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור ובנספחיו, ושמעתי את טיעוני באות כוח הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וכך אציע לחבריי לעשות.

בנסיבות אלו, אני סבור כי עונשיהם של המערערים הולמים את חומרת העבירות בהן הם הורשעו – ואין להקל עימם.

רקע ועובדות כתב האישום - הנאשם הורשע על פי הודאתו בבצוע עבירות בנגוד לסעיפים 67 , 10(א) 62(3) בפקודת התעבורה, תשכ"א -1961 יחד עם עבירת ביטוח.

אלא שהמתחם לעיל נקבע בפרשת גניים על רקע הדברים הבאים: "בעניינינו, מעבר לחומרת העבירות כשלעצמן, הרי שהנסיבות הקשורות בביצוען, מציבות את הפגיעה בערכים המוגנים ברמה גבוהה. המשיב נהג ברכב לאחר שנפסל במסגרת חמישה גזרי דין שונים, לפסילה מיצטברת של 88 חודשים; ובעת שרשיון הנהיגה שלו פקע לפני למעלה מ-14 שנה; ומכלול נתונים אלו, מעיד הן על רמת המסוכנות הגבוהה לביטחון הציבור כתוצאה ממעשיו, והן על רמת הזלזול וההתעלמות שלו מהוראות רשויות אכיפת החוק." במקרים אחרים שקדמו לפסיקה לעיל, וכאשר הנסיבות היו שונות וקלות יותר (נהיגה בזמן פסילה של מורשה לנהיגה כאשר ברקע תלוי פסילה אחת כנגד הנהג לתקופה קצרה) , קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתחמים אחרים לעבירה של נהיגה בזמן פסילה: בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל נקבע: "מיתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה." מיתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה בנסיבות קלות עד בינוניות של חומרה , נקבע בעפ"ת 43966-08-13 (מחוזי באר-שבע) חאלד זידאן נגד מדינת ישראל: "הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הנו בתוך מיתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים." ביחס לטענת הסניגור כי כתב האישום מייחס בנסיבותיו נהיגה במצב שיכרות כאשר שיכרות זו נובעת מתוצרי חילוף סם ולא מחומר פעיל, וביחס לטענה זו ביחס למיתחם שיקבע להלן, אקבע כי המחוקק החליט להרחיב את תחולת האיסור לנהוג בשיכרות, גם על "מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן" (סע' 64ב(א)(2) לפקודה), ולא רק על "מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן" .

בעפ"ת 47811-05-15 מדינת ישראל נגד בוחבוט, דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את ערעור המדינה להחמיר בענישת נאשם אשר הורשע בבצוע שתי עבירות של נהיגה בזמן פסילה יחד עם רישיון נהיגה שפקע משנת 2008.

...

בנסיבות אלה, כפי שנוסח כתב האישום בו הודה הנאשם, מידת הפגיעה בערך המוגן היא בינונית, ולכן אני קובע כי מתחם הענישה בפרשה זו על פי עובדותיה שבכתב האישום ינוע בין עונש של מאסר לתקופה קצרה שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות ועד עונש מאסר לתקופה בת 18 חודשים.

בנסיבות המתוארות לעיל, ולאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים לקולה ולחומרה, אני סבור כי תקופת מאסר בת 1 חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות תשקף את משך המאסר הראוי.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון הנהיגה לתקופה של 40 חודשים.

הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה או נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין או נהיגה במצב של שכרות והכל תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו הנוכחי.