ערעור על הרשעה וגזר דין בעבירות תכנון ובנייה

גזר הדין קמא – לאחר סקירת טיעוני הצדדים, קביעת מיתחמי הענישה ובחינת השיקולים לקביעת העונשים ההולמים בזיקה למתחמים – על המערער הושתו העונשים הבאים: (א) מאסר על תנאי לתקופה של חודשיים, והתנאי הוא שבמשך שנתיים לא יעבור על עבירה לפי פרק י' לחוק; (ב) קנס בסך 65,000 ₪ או 180 ימי מאסר תחתיו, לתשלום בעשרה תשלומים; ו-(ג) חתימה על התחייבות בסך 21,000 ₪ להמנע מלעבור עבירה על פרק י' לחוק, למשך שנתיים.

כך, שהעדר דוחות הפיקוח מהשנים 2014-2015 לא פעל לחובת המערער, וההנחה הייתה שאף אם הם היו קיימים ואף אם מצוין בהם מה שהמערער טוען שהיה בהם – הדבר אינו גורע מהקביעה בדבר מסירת המידע הכוזב מטעמו ביודעין, בנקודת הזמן שבה הוא מסר את המידע, במסגרת בקשת ההיתר (וראו בדומה את ע"פ (מחוזי נצרת) 38852-04-11 הוועדה המחוזית לתיכנון ובנייה מחוז צפון נ' ויה (20.09.2011) ורע"פ 2557/20 הרצל שואעי נ' מדינת ישראל (21.05.2020)).

לא אוכל לקבל את הטענה, וראו כי ההרשעה סומכת על היותו של המערער מי שחתום על היתר הבניה אשר מכוחו בוצעו העבודות, ובהיותו הקונסטרוקטור של בנית התוספת - וזאת לאור הוראות סעיף 208 לחוק, כנוסחו אז (ואפנה להלכה כפי שנפסקה בע"פ 4603/90 גבירצמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 529 (1993) באשר לאחריותם של אדריכל, מהנדס ועורך בקשה בנוגע לבצוע עבירות בניה מכוח סעיפים 204 ו-208(א)(8) לחוק בנוסחו אז, ובהמשך את רע"פ 859/12 דוידוביץ' נ' מדינת ישראל (3.9.2012); רע"פ 257/12 בלס נ' מדינת ישראל (12.8.2012); והשוו לרע"פ 6328/04 עוקה נ' מדינת ישראל (21.9.2004)).

...

המסקנה השנייה היא שאין כל נפקות לשני המסמכים שמבקש המערער להוסיף בשלב הערעור.

טענה נוספת של המערער הקשורה למהלך האירועים המתואר מעלה הייתה כי היות וועדת הערר קיבלה את הערר והורתה כי ההיתר לא יבוטל - אזי שהמסקנה הינה שלא נמסר מידע כוזב ושיש לזכותו מהאישום.

סיכום – אשר על כן, ונוכח האמור מעלה במצטבר – הערעור נדחה על כל רכיביו.

המערער חזר על טענותיו כי היה מקום להיתחשב במסגרת גזר-הדין בכך שהוא הורשע ואין ראיה חיצונית שקושרת אותו, כך לגירסתו, לבצוע העבירה, ובכך שהיו רק מקרים בודדים שבהם הוגשו כתבי אישום כנגד מהנדסים בעבירות תיכנון ובניה, ואף אלו שהוגשו לא היו באזור רכס הכרמל, כפי שנעשה בעיניינו של המערער.

בכל הקשור לאי-ההרשעה, ההלכה בנוגע לביטול הרשעה, הילכת כתב, קובעת כי קיימים שני תנאים מצטברים הנלקחים בחשבון, האחד הנו שההרשעה תיפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, והשני הנו שסוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים, וכאשר בהתאם להילכת שבתאי, המבחנים מוגמשים בעבירות של אחריות קפידה כגון עבירות מכח חוק התיכנון והבניה.

...

בית-משפט קמא קבע כי היה עליהם לברר עם הנאשם 2 בפירוט אם יש היתר לבניה אם לאו, בטרם הכינו תכניותיהם ומשלא עשו כן, אין לאפשר להם לטעון "לא ידעתי". בית-משפט קמא לא קיבל את טענת המערער בכל הקשור לאכיפה בררנית, וציין כי כתב-האישום הוגש על-ידי המדינה ולא על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה רכס הכרמל, והמדינה מגישה כתבי אישום כנגד בעלי מקצוע במשך שנים רבות, גם אם כתבי האישום כנגד בעלי מקצוע אינם רבים כמו כתבי האישום כנגד בעלי הנכס או בעלי המקרקעין, וזאת בשל הקושי להשיג את פרטיהם של בעלי המקצוע.

בית-משפט קמא הגיע למסקנה כי עניינו של המערער אינו נכלל בגדר אותם מקרים נדירים שבהם ניתן להימנע מהרשעה.

המסקנה הינה שאת הלכת כתב ניתן להחיל בגמישות רבה יותר בעבירות אסדרתיות של אחריות קפידה" ב-רע"פ 3602/17 צבי כהן נ' הוועדה המקומית טייבה (2/8/17) נדונה בקשה לאי-הרשעה בעבירות על חוק התכנון והבניה ועל חוק רישוי עסקים, ונפסק מפי כבוד המשנה לנשיאה, השופט ג'ובראן, כי לא התרשם שהרשעת מבקש רשות הערעור שם מביאה לפגיעה שעצמתה גוברת על יתר השיקולים שצריכים להילקח בחשבון, גם בהינתן סוג העבירות בהן מדובר.

לאור האמור לעיל, דין הערעור, הן בכל הקשור להכרעת-הדין, והן בכל הקשור לגזר-הדין, להידחות.

עיסוק בלא רישיון – מדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות של הפעלת עסק ללא רשוי, הביאה המאשימה שלושה מקרים הקרובים לשיטתה בנסיבותיהן לעבירה דנן: ב-רע"ס (כפר סבא) 40287-01-13 עירית רעננה נ' סנטו [פורסם בנבו] (11.7.2013) נגזר דינו של נאשם אשר הורשע בעבירת עיסוק בלא רישיון, הפעלת מוסך לכלי רכב פרטיים וחקלאיים במשך שלושה חודשים.

ב-עפ"א (מרכז) 6633-08-07 עוף והודו ברקת-חנות המפעל בע"מ נ' עירית לוד [פורסם בנבו] (7.7.2008) נדחה ערעור על גזר־דין לאחר הרשעת המערערים בעבירת עיסוק בלא רישיון, הפעלת סופרמרקט ואטליז במשך שנה וחודש, לכל הפחות.

מנגד, בעיניין דומה, תו"ב (בי"ש) 9023-07-20 ועדה מקומית לתיכנון ובנייה מטה יהודה נ' בן שטרית [פורסם בנבו] (1.5.2022), נגזר דינו של נאשם אשר הפעיל וילה לאירועים ומסיבות בשעות הלילה בכל ימות השבוע.

...

דיון והכרעה עיסוק בלא רישיון – מטרות החוק על מתחם העונש חולש עיקרון ההלימה הקבוע בסעיף 40ב לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") את מתחם העונש ההולם יש לקבוע אפוא תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

לסיכום ולאור האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 15,000 ₪ בגין הפעלת עסק בלא רישוי שישולם ב-30 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל ביום 22.1.2023 ובכל 22 לחודש שלאחר מכן.

בבית המשפט העליון רע"פ 760/23 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקש: שי אזולאי נ ג ד המשיבה: הועדה המקומית לתיכנון ולבניה אשדוד בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט א' אינפלד) בעתפ"ב 7967-05-22 מיום 15.11.2022 בשם המבקש: עו"ד ורד שליו-איטח ][]החלטה

ביום 10.04.2022, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעונש, גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש והשית עליו קנס כספי בסך של 5,000 ש"ח; והתחייבות כספית בסך של 10,000 ש"ח שלא יבצע עבירות תיכנון ובניה למשך שנתיים.

אשר לטענות שנשמעו נגד הרשעתו, נדחתה טענת המבקש להגנת בעלים מהטעם עליו עמד בית משפט השלום, והוא – כי בעלים של נכס אינו יכול לצאת ידי חובתו בכך שיפעל להכשרת הבניה והשמוש האסור ללא ניסיון להפסיק בפועל את ביצוע העבירות.

אשר לערעור על גזר הדין, בית משפט קמא קבע כי אין מקום להתערב בעונש שהושת על המבקש; וכי אף היה מקום להשית על המבקש עונש "חמור הרבה יותר". זאת, בשים לב לכך שהקנס שהושת עליו שווה לרווח שנצמח לו מחודש אחד של השכרת המקרקעין, כך שבסופם של דברים "העבריין יצא נשכר". בשולי הדברים בית המשפט ראה לנכון לציין את השפה המשתלחת והבוטה בה השתמשה באת-כוח המבקש כלפי נציגי המשיבה ובית המשפט.

...

לאור כל האמור לעיל, הורשע המבקש ביום 10.04.2022 בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי לבקש תשובה מאת המשיבה.

מקובלת עליי עמדת בית משפט קמא לפיה מדובר בתיק "פשוט ורגיל, אשר בו התסבוכות נוצרו בעיקר בשל התנהלות ההגנה". אשר על כן, גם נוכח זאת לא מצאתי להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית אפוא.

בדחיית העירעור נקבע כי עבירות תיכנון ובניה הן "עבירות חמורות ובתי המשפט נדרשים להחמיר בעבירות כאלה כדי לשדר מסר חד משמעי לציבור כי החברה סולדת מעבירות אלה, אשר יש בהן כדי לסכן את כלל הציבור...". בדחותו העירעור על הותרת ההרשעה, קבע כב' הש' ד"ר אחיקם סטולר קביעות הרלוואנטיות גם לענייננו, כאשר שם דובר בסוכנת ביטוח (מערערת 1) ובעורך דין (מערער 2) – "עובדה זו משלבת למסגרת השיקולים הנוגעים לעניין אי ההרשעה אינטרס צבורי מיוחד, המחזק את הצורך במיצוי הדין עם מי שנימנה על המערכת המשפטית, הנידרש עקב כך לרף גבוה של היתנהגות נורמאטיבית בכל המישורים- מקצועי ופרטי כאחד...

במהלך הטיעונים לעונש הופניתי אל מספר פסקי-דין של בתי המשפט השונים, אך כל מקרה לנסיבותיו ויש לאבחן את המקרים השונים למקרנו, אם כי יש פסיקה ממנה ניתן לגזור אמת-מידה עונשית הולמת למקרה שלפניי – רע"פ 202/21 לביא נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה באר שבע (2.3.21) – נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור של מי שבגין הרשעתו בבניה ללא היתר, בכך שסגר חניה בקונסטרוקציית מתכת בגודל של כ-20 מ"ר, נדון ל-1,000 ₪ קנס, 5,000 ₪ התחייבות ו-צו הריסה למבנה.

באשר לגובה הקנס נקבע כי "סכום הקנס שהוטל על המערער נמוך משמעותית מסכום הקנסות שניתן היה להטיל על פי דין..."; עפ"א (מחוזי-ב"ש) 46448-11-12 ביטון נ' מדינת ישראל (7.1.13) – נדחו ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין, במסגרתו בגין שימוש בבית בסטייה מההיתר וקיים בו שלוש דירות נפרדות בשלוש קומותיו, כך שבכל קומה היתה דירה – הושתו 20,000 ₪ קנס וצו להתאמת העבודות והשמוש לתנאי ההיתר; עפ"א (מחוזי-ת"א) 4186-05-12 ענבל נ' עריית תל אביב (13.6.12) – נדחה ערעור על 9,000 ₪ קנס, שהושת בגין שימוש חורג בדירת מגורים בשטח של כ-46 מ"ר, אשר מותר להשתמש בה כדירת-מגורים אחת, כ-3 דירות נפרדות וזאת במשך כשנה ו-3 חודשים; רמת הענישה כרוכה גם ב-נסיבות הקשורות בבצוע העבירה, כאמור בסעיף 40יט ל-חוק העונשין, ובכלל זה הקף השמוש, סוגו ומשכו.

בסעיף 65 לפסק דינו בעתפ"ב 51050-01-22 ועדה מקומית לתיכנון רהט נ' אלכתנאני (19.2.23) (להלן: ענין אלכתנאני) קבע כב' הש' אינפלד "על פי הפסיקה מותר לקחת בחשבון את משך תקופת השמוש עד יום גזר הדין, ולא רק ביום הגשת כתב האישום" (ההדגשה במקור - זד"ל).

...

סוג העבירה, בנסיבות המקרה המסוים שלפני ושיקולי ענישה אחרים מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי מדובר בעבירות שאין להקל ראש בחומרתן, ורק במקרים חריגים, ניתן להורות על ביטול הרשעה בעבירות לפי חוק התו"ב [ראו והשוו סעיף 34 לפסק דינו של כב' הש' אינפלד ב-עפמ"ק (מחוזי-ב"ש) 51267-12-18 אלשיך נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה "נגב מזרחי (30.4.19) (להלן: ענין אלשיך)]. עבירות אלו פוגעות, מעצם טיבן וטבען, בשלטון החוק, תורמות לכאוס תכנוני בנוגע למשאב הקרקע המוגבל ועלולות לסכל גיבוש מדיניות תכנונית נטולת אילוצים. משכך, נקבע בפסיקה כי יש להילחם בנגע עבירות הבניה באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה. כטענת ב"כ המאשימה, עבירות על חוק התו"ב הפכו לתופעה רחבת היקף וכי על בתי המשפט להעביר מסר, שמדובר בעבירות אשר אין להקל ראש בחומרתן [עפ"א (מחוזי-מרכז) 6676-08-07 לשם ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון יהוד (17.6.08), אליו הפנה ב"כ המאשימה]. הגם שברוב המקרים הנאשמים בעבירות אלו, שהן מסוג עוון, הם אנשים נורמטיביים, נעדרי עבר פלילי – רק במקרים חריגים, ניתן להורות על ביטול הרשעה [ראו והשוו עפ"ג (מחוזי-חי') 16971-09-20  מדינת ישראל נ' איכות ירוקה חברת ניהול בע"מ ואח' (31.12.20) (להלן: ענין איכות ירוקה)].

בהינתן כל המפורט לעיל אני קובעת כי מתחם הקנס ההולם הוא 25,000 ₪–75,000 ₪, התחייבות בסכום כפול מגובה הקנס וצוים מתאימים.

מכל המקובץ לעיל, תוך התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז ל-חוק העונשין, משלא מצאתי מקום לחרוג ממתחם העונש משיקולי שיקום או הגנה על הציבור, בהתאם לסעיפים 40ד ו-40ה ל-חוק העונשין, מצאתי למקם את הנאשם בחלקו התחתון של המתחם, ואני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 25,000 ₪, או 50 ימי מאסר תמורתו.

לא יצהיר על ההתחייבות היום – יהיה על הנאשם לרצות 10 ימי מאסר בפועל, על מנת לכפות אותו לעשות כן. אני מורה לנאשם להפסיק את השימוש בדירה כמשרד עו"ד (להלן: צו הפסקת השימוש).