ערעור על הרשעה וגזר דין בעבירות פריצה, גניבה והיזק בזדון

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"פ 38687-04-20 מדינת ישראל נ' טוביה(עציר) לפני כבוד השופט בני שגיא, סגן נשיא המאשימה: מדינת ישראל על-ידי ב"כ עו"ד יוסי קורצברג ועו"ד שלי קוטין הנאשם: תומר טוביה על-ידי ב"כ עו"ד גלעד מנשה גזר דין

ראיות לעונש מטעם התביעה הוגש גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם (תע/1), ממנו עולה כי לנאשם ארבע הרשעות וצו אחד לדרכי טפול, כמפורט להלן: עבירה של החזקת סכין שלא כדין בגינה נדון ביום 24.6.2020 לעונש מאסר על תנאי; עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית בגינה נדון ביום 11.11.2019 לעונש מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים (ובנוסף הפעלת מאסר על תנאי); עבירות של פריצה לרכב, גניבה מרכב, היזק בזדון לרכוש, הפרת הוראה חוקית והחזקת סם לצריכה עצמית בגינן נדון ביום 4.2.2018 לעונש מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים; עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בגינה נדון ביום 29.1.2013 לעונש מאסר בפועל לתקופה של 36 חודשים; עבירות של איומים, תיגרה והחזקת סכין שלא כדין בגינן נדון ביום 18.9.2011 לצוו של"צ והתחייבות להמנע מבצוע עבירה.

ע"פ 2564/19 איבראהים איזברגה נ' מדינת ישראל (18.7.2019) - המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של נשיאת נשק בכך שקשר קשר עם אחרים וניהל עימם משא ומתן לרכישת אקדח שהיה מצוי ברשותם במטרה לסחור בו. לאחר תאום, הגיעו המערער ושותפו מלוד לירושלים, שם הועבר לרשותם אקדח גנוב מתוצרת חברת "גלוק", קליבר 9 מ"מ, יחד עם מחסנית תואמת.

...

מסקנה זו מבוססת על כלל הנתונים הקשורים לנסיבות ביצוע העבירה, כפי שיפורטו להלן: בעניינו, הנאשם נשא כלי נשק מסוג אקדח בשעות היום בטבורה של עיר, ולכן פוטנציאל הנזק בהקשר זה הוא רב שכן אין לדעת לאילו תוצאות הרסניות היו מעשיו של הנאשם מובילים, וניתן אך לשער כי היו עלולים לכלול פגיעה בגוף, בנפש או בחיי אדם מקום בו היה נעשה שימוש באקדח.

לעניין זה ראיתי להפנות לע"פ 4945/13 מדינת ישראל נ' סלימאן (19.1.2014): "הסיכון שנשקף לשלום הציבור צריך להילקח בחשבון על ידי כל מי שמחזיק בידו נשק שלא כדין - גם אם אינו מחזיק בו למטרת ביצוען של עבירות אחרות. עצם החזקת נשק בעל פוטנציאל קטילה מבלי שיש עליו ועל בעליו פיקוח מוסדר של הרשויות טומן בחובו סיכון, באשר המחזיק בו נתון תמיד לחשש שיתפתה לעשות בו שימוש, ולו ברגעי לחץ ופחד". יחד עם זאת, ומבלי לפגום בתוקפם של הדברים, סבורני כי יש טעם בטענת עו"ד מנשה לפיה מתחם העונש ההולם מושפע גם מסוג הנשק, וניתן לבצע הבחנה מסוימת בין נשיאת אקדח לבין נשיאת מטען חבלה או תת מקלע.

בית משפט השלום בחיפה ת"פ 8419-03-23 מדינת ישראל נ' ריומשין(עציר) בפני כבוד השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב בעיניין: המאשימה מדינת ישראל הנאשם אנדריי ריומשין (עציר) גזר דין

הנאשם הורשע על סמך הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה בנגוד לסעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז -1977 (להלן: "חוק העונשין") וגניבה בנגוד לסעף 384 לחוק העונשין.

· ברע"פ 8399/15 קדוש נ' מ"י (19.6.15), נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקש על חומרת העונש, שהוטל עליו בגין ביצוע עבירה של התפרצות, גניבה והיזק לרכוש בזדון.

· ברע"פ 196/18 אלמלח נ' מדינת ישראל (24.4.18) בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות ערעור של המבקש, אשר הורשע ב- 3 אירועים של התפרצות וגניבה בנוסף לעבירה של הפרעה לשוטרת במילוי תפקידו, ונגזר עליו עונש של 20 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים.

· בעפ"ג (חיפה) 51174-05-17 גרבאן נ' מדינת ישראל (20.7.17) הורשע המערער לאחר הודאתו בעבירות של התפרצות לבית מגורים, גניבה והיזק לרכוש במזיד.

...

כך גם מקובלת עליי טענת המאשימה, כי עבירה של התפרצות בנוסף לנזקים ישירים הנגרמים לקורבן מביאה גם לפגיעה כלכלית בכלל הציבור, כאשר הוא נדרש להוציא כספים על ביטוחים ועל מיגון.

עם זאת ערכאת הערעור החליטה שלא להתערב בעונש שהוטל והערעור נדחה.

בהתאם להוראת סעיף 40יג לחוק העונשין, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירת ההתפרצות בנסיבות תיק זה, נע בין 10 ל- 24 חודשי מאסר בפועל.

לאחר ששקלתי את מלוא השיקולים המפורטים לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 11 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו בתאריך 27.2.23.

בגין 4 עבירות כניסה והתפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב, 2 עבירות גניבה, היזק בזדון לרכוש, 2 עבירות החזקת רכוש החשוד כגנוב, והחזקת מכשירי פריצה, הוחמר העונש מ-6 ל-12 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה וקנס, על מי שהודה והיה נעדר עבר פלילי, להבדיל מתעבורתי.

כב' הש' דנינו קיבל טענת ההגנה וקבע לגבי שתי הדרישות שבבסיס הילכת כתב קביעות הרלוואנטיות אף לענייננו, הגם שמדובר בארוע חמור עשרות מונים מזה שלפני- "בין התבחינים הללו מתקיימת מעין 'מקבילית כוחות', במובן זה שככל שמעשה העבירה חמור יותר, נידרש הנאשם להוכיח פגיעה קונקרטית ולא יהא די בתרחיש תיאורטי או אף בהוכחת מידת ודאות קרובה לקיומו של נזק קונקריטי. מנגד, ככל שמעשה העבירה קל יותר, אפשר כי בית המשפט ייטה להסתפק בהוכחת פגיעה כללית יותר. אין צריך לומר כי בחינת היחס שבין תבחינים אלו תיעשה רק מקום בו ישתכנע בית המשפט כי סוג העבירה, על נסיבותיה, מאפשר לוותר על ההרשעה מבלי שיהא בכך כדי לפגוע פגיעה חמורה באנטרס הצבורי". כן נקבע כי "אין סוג העבירה לכשעצמו מחייב הטבעת כתם פלילי בל יימחה על מצחו של המערער" וכי הגם ש-"נגע האלימות מחייב אמירה שיפוטית נחרצת, על מנת למגר את הסברה השגויה לפיה בתי המשפט יגלו סובלנות כלפי אלימות כדרך לפיתרון סכסוכים... עם זאת,... אין לומר כי כל עבירות האלימות יבואו בקהל סוגי העבירות שלא ניתן יהיה לוותר על ההרשעה בקרב אלו שבוצעו ברף התחתון של עבירות אלו". עפ"ג (מחוזי-ב"ש) 64760-02-20 פאוץ' נ' מדינת ישראל (20.5.20) (להלן: ענין פאוץ') - בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל ערעור על גזר הדין ב-ת"פ 51265-06-18 מדינת ישראל נ' פאוץ' (29.1.20), אליו הפניתה ב"כ המאשימה והפחית עונשו של המערער, כך שהושתו עליו 13 חודשי מאסר חלף 36 (שכללו הפעלת מאסר מותנה מחציתו במצטבר) והמאסר המותנה הופעל כולו בחופף.

...

סוג העבירה, נסיבות המקרה ושיקולי ענישה מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי בעבירת ההתפרצות לבית תפילה פגע הנאשם בערכים מוגנים של זכות הקניין, הפרטיות והבטחון האישי.

סוף דבר כאמור לעיל, הנאשם הודה בביצוע העבירה, הביע חרטה כנה ואמיתית.

מקובלת עלי טענת ב"כ הנאשם, כי בהינתן גילו הצעיר של הנאשם, חלוף הזמן מביצוע העבירה במהלכו לא נפתחו לנאשם תיקים חדשים, התרשמות שירות המבחן מהתגייסותו להליך הטיפולי, העובדה שהודה בהזדמנות הראשונה כבר בחקירתו במשטרה, נסיבות ביצוע העבירה והיותה ברף הנמוך של עבירות הרכוש - מתקיימות בעניינו של הנאשם שתי הדרישות שנקבעו ב-הלכת כתב, שכן ההרשעה עלולה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם וסוג העבירה, בנסיבות המקרה, מאפשר לוותר על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים.

אשר על כן, אני קובעת שהנאשם ביצע עבירת התפרצות למקום תפילה, אולם באיזון בין האינטרס הציבורי בהתרעת היחיד והרבים, לבין אינטרס שיקום הנאשם, נוכח נסיבות חייו, הליך הטיפול והשיקום והחשש שהרשעה תפגע בעתידו, בהינתן ההודאה, הבעת החרטה וההתרשמות כי הסיכון שיחזור על מעשיו פחת מאוד - אני מורה על ביטול הרשעת הנאשם, כך שההליך יסתיים ללא הרשעה.

בית משפט השלום באילת ת"פ 16761-07-22 מדינת ישראל נ' ראזם(עציר) בפני כבוד השופט גיל אדלמן בעיניין: המאשימה מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד שירלי הדר הנאשם מנגד ראזם (עציר) ע"י ב"כ עוה"ד איילון בירנבוים גזר דין

· עפ"ג (י-ם) 14022-09-19 לוי נ' מדינת ישראל (16.2.2020): המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של התפרצות לחנות ובצוע גניבה (4 עבירות) בכך שניכנס לחנות ממתקים באמצעות מפתח שהיה ברשותו (עת עבד כשכיר בחנות) וגנב כסף מקופות צדקה, מוצרים מהחנות וסיגריות בארבע הזדמנויות שונות.

· ת"פ (ב"ש) 53669-07-22 מדינת ישראל נ' מרקלוב (27.4.2023): הנאשם הורשע על פי הודאתו בהתפרצות לבניין שאינו בית מגורים, גניבה, והיזק לרכוש במזיד (2 עבירות) בכך שפרץ לבית עסק, גרם נזק לדלת הכניסה וגנב ציוד בשווי של כ- 14,000 ₪, וכן ניסה לפתוח דלת של בית עסק אחר וגרם נזק לדלת הכניסה.

· ת"פ (י-ם) 54275-01-17 מדינת ישראל נ' שוויקי ואח' (21.2.2021): הנאשם (נאשם 1) הורשע על פי הודאתו בעבירה של היזק לרכוש בזדון (תיק ראשון) בכך שזרק אבן על שמשת רכב וגרם לניפוץ השמשה (בגין אישום זה הוצג הסדר טיעון לפיו יגזר על הנאשם מאסר מותנה, קנס, התחייבות להמנע מעבירה ופצוי); עבירה של גניבת רכב בכך שגנב יחד עם שני נאשמים אופנוע (תיק שני); הפרת הוראה חוקית בכך שהפר מעצר בית לילי (2 עבירות - תיק שלישי ותיק רביעי); סיוע להתפרצות לבניין שאינו דירה וגניבה בכך שסייע לאחרים להכנס לבית ספר ומשם גנבו ציוד (תיק חמישי).

...

בנסיבותינו, סבורני כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא בינונית – נמוכה.

אשר על כן, בהתחשב בערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות אני קובע כי מתחם העונש ההולם ביחס לאישום הראשון נע בין 6 חודשי מאסר ועד 12 חודשים; מתחם הענישה אשר לעבירות המפורטות באישום השני נע בין 8 חודשי מאסר בפועל ועד 18 חודשים, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה בין 6 חודשים ועד 24 חודשים, וענישה נלווית.

לאור כל האמור לעיל, לאחר ששקלתי את כלל השיקולים, ונתתי דעתי למכלול הנסיבות לקולא ולחומרא בעניינו של הנאשם, לטיעוני הצדדים ולדברי הנאשם, מצאתי לנכון להשית על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים.

]השופט ד' מינץ: ערעור על הכרעת הדין מיום 8.1.2023 וגזר הדין מיום 8.2.2023 של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן) בת"פ 56371-03-22 בהם הורשע המערער בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא למטרה כשרה; ונגזרו עליו 5 שנות מאסר בפועל, הפעלת מאסר על תנאי של חצי שנה במצטבר, שנה אחת מאסר על תנאי וחיוב לפצות את קורבן העבירה בסך של 5,000 ש"ח. הרקע לערעור ]1.

העירעור על גזר הדין כאמור, טענתו העיקרית של המערער הייתה כי יש להקל בעונשו נוכח זאת שעליו להיות מזוכה מהעבירה של גרימת חבלה חמורה.

בית המשפט המחוזי הביא אך מקצת עלילותיו של המערער וציין רק שלוש מהן כדי להדגיש את הישנות המעשים המבוצעים על ידי המערער במשך השנים ו"שרשרת" הפעלת תקופות המאסר על תנאי שהושתו עליו, מבלי שהפיק מכך כל מסקנה שמא ראוי הוא לו שיתקן את אורחותיו: (א) ביום 5.4.2020 הורשע המערער בבית משפט השלום בחיפה (47158-10-19) בבצוע עבירות התפרצות לבניין שאינו משמש למגורים, גניבה בצוותא, היזק בזדון בצוותא, החזקת מכשירי פריצה, שבוש מהלכי משפט, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.

...

בית המשפט המחוזי הביא אך מקצת עלילותיו של המערער וציין רק שלוש מהן כדי להדגיש את הישנות המעשים המבוצעים על ידי המערער במשך השנים ו"שרשרת" הפעלת תקופות המאסר על תנאי שהושתו עליו, מבלי שהפיק מכך כל מסקנה שמא ראוי הוא לו שיתקן את אורחותיו: (א) ביום 5.4.2020 הורשע המערער בבית משפט השלום בחיפה (47158-10-19) בביצוע עבירות התפרצות לבניין שאינו משמש למגורים, גניבה בצוותא, היזק בזדון בצוותא, החזקת מכשירי פריצה, שיבוש מהלכי משפט, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.

העיקרון מקבל משנה תוקף שעה שמדובר בנאשמים המורשעים באותו אישום (ע"פ 4074/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (22.7.2019)).

ולבסוף לטענת המערער כי בית המשפט היה צריך להיעתר לבקשתו להזמין תסקיר שירות מבחן.