ערעור על הרשעה וגזר דין בגין גניבה ממעביד

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2667/18 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ד' מינץ המערער: יואל יצחק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.3.2018 בת"פ 29339-02-17 שניתן על ידי כבוד השופט כ' סעב תאריך הישיבה: י"ח באב התשע"ח (30.7.2018) בשם המערער: עו"ד מוטי לוי בשם המשיבה: עו"ד אפרת גולדשטיין בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ס ברכה וייס פסק-דין

לבסוף טוען המערער כי במסגרת גזר הדין לא ניתן כל משקל לראיות נוספות מקילות לעונש שהגיש בהסכמת התביעה, הכוללות עדות אופי, מכתב מטעם העובדת הסוציאלית המטפלת במערער ובמשפחתו ומסמכים רפואיים.

עם זאת, כך גורסת המדינה, שיקולים אלו קיבלו ביטוי הולם בגזר הדין לנוכח מיתחם הענישה המקל שנקבע בעיניינו של המערער בהשוואה למקרים דומים וכן בגזירת העונש ברף התחתון של המיתחם.

בהתאם לסעיף 40ב' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, העקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה, היינו "קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו". בעניינינו, המערער הורשע בעבירות של גניבה ממעביד (ריבוי עבירות), רישום כוזב במסמכי תאגיד (ריבוי עבירות) ושימוש במירמה ותחבולה בכוונה להיתחמק ממס (ריבוי עבירות).

...

לאחר שבחנתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי בשים לב להליך השיקומי המשמעותי ביותר שעובר המערער, יש אכן מקום להקל עימו.

בתסקיר המשלים, אשר הוגש לקראת הדיון בערעור ציין שירות המבחן כי על פי התרשמותו למערער "סיכויי שיקום גבוהים" וכי "הסיכון להישנות העבירות הינו נמוך". על יסוד טעמים אלה שוכנעתי כי קיימת במקרה הנדון הצטברות של נתונים המעידים על כך שקיים "סיכוי של ממש" כי המערער ישתקם ויתנתק לחלוטין מההתמכרות שדרדרה אותו לביצוע העבירות שבהן הורשע וכן כי ימנע מביצוע עבירות נוספות בעתיד, באופן המצדיק לחרוג ממתחם הענישה שנקבע (ע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל, פסקאות 25-22 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז (18.4.2018) (להלן: עניין קרנדל); ע"פ 1903/13 עיאשה נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (14.7.2013); עוד ראו, לעניין מתן משקל להליכי שיקום וגמילה מהתמכרות להימורים: ע"פ 5928/14 אורן נ' מדינת ישראל, פסקה 35 (13.5.2015); ע"פ 7459/12 שיבר נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (20.6.2013)).

אשר על כן, ומתוך רצון לעודד את המערער לדבוק במסלול השיקומי שבו בחר ולהתמיד בו, אני סבורה כי יש לקבל את המלצת שירות המבחן בעניינו ולהקל בעונשו תוך חריגה ממתחם הענישה שנקבע על ידי בית המשפט קמא, במובן זה שעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער יופחת ויועמד על ששה חודשי מאסר, אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות ככל שהמערער יימצא מתאים לכך, והוא יועמד בצו מבחן לתקופה של 18 חודשים כמפורט בתסקיר המבחן המשלים מיום 25.7.2018.

כללי המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של גניבה בידי עובד ונדון ל – 45 ימי מאסר בפועל, מאסר על תנאי למשך 6 חודשים וקנס בסך של 2,000 ₪.

ב"כ המשיבה הפניתה לגיליון הרשעותיו של המערער ולתיק נוסף בו ניתנה הכרעת דין (אך טרם ניתן גזר דין).

תסקיר שירות המבחן וחוות דעת הממונה על עבודות השרות מתסקיר שירות המבחן שנערך בעיניינו של המערער עולה כי הנו בן 29 שנים, גרוש ואב לילד בן שנתיים וחצי, עובד במסעדה בירושלים, לחובתו 6 הרשעות קודמות, האחרונה בהן הינה משנת 2013 בגין גניבה והתפרצות, בגינן נדון למאסר בעבודות שירות, שהופקע.

מאידך, לחובת המערער נזקפת חומרת העבירות שביצע, תוך פגיעה באמון שנתן בו מעסיקו, בהציבו בתפקיד אחראי המופקד על קופת העסק.

...

לאחר בחינת טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, הואיל ולא נפלה כל טעות מהותית בגזר הדין.

טענת ההגנה לפיה יש להניח כנתון עובדתי שהמערער השיב למתלונן את שגזל ממנו, אין לה על מה שתסמוך, ולא מצאנו מקום להתערב בקביעת בית משפט קמא בענין זה, הדוחה את הטענה, ובכך, שמצא לנכון, מנגד, להימנע מלחייב את המערער בתשלום פיצוי למתלונן.

לפיכך, בנסיבות דנן, העונשים שקבע בית משפט קמא מקובלים עלינו ולא מצאנו מקום להתערב בהם.

אשר-על כן, הערעור נדחה.

לחובת המערערים היתייחס בית המשפט להימנעותם מליטול אחריות מלאה על מעשיהם; ולכך שהמערערים לא פעלו לתיקון תוצאות העבירה ולפצוי החברה על הנזק שגרמו לה; לגבי קביעת הפצוי לנפגע העבירה, נקבע בגזר הדין כי הפצוי ייקבע "בהיתחשב בהליכים האזרחיים המתנהלים בין נפגע העבירה לנאשמים, ובכך שהנאשמים איבדו את זכותם לפצויי פיטורין". לפיכך גזר בית-משפט קמא על המערערים עונש כמפורט לעיל.

נטען כי בגזר הדין לא ניתן משקל מספיק לכך שהמערער אדם נורמאטיבי, ללא הרשעות קודמות או מאוחרות לעבירות הנוכחיות, לחלוף הזמן מאז העבירות, וכן להודאתו של המערער ולשיתוף הפעולה שלו בחקירה המשטרתית.

המערערים הורשעו, כאמור, בעבירה של גניבה ממעביד.

עם זאת, מאז ניתן גזר הדין בעיניינם של המערערים, תוקן החוק, באופן שמאפשר להמיר מאסר בין כותלי הכלא במאסר בעבודות שירות, גם לתקופות העולות על שישה חודשים, באופן המאפשר לידון אותם לעונש הגבוה מהרף התחתון של המיתחם שנקבע על ידי בית משפט קמא הנכבד, זאת בלי להטיל עליהם מאסר לריצוי בין כותלי הכלא.

נוכח גילם של המערערים, העובדה שמדובר בהסתבכות ראשונה בפלילים, וסכומי הגניבה, שעל פי כתב האישום אינם גבוהים ביותר, יש מקום להמיר את עונש המאסר שנגזר על המערערים, במאסר לריצוי בעבודות שירות למשך אותה תקופה.

...

לטעמנו אין בכך כדי להצדיק הבחנה בין השניים.

שנית, מערער 2 הודה בגניבות נוספות אותן ביצע לבדו, כך שבסופו של דבר, ישנו איזון בין שני המערערים.

לסיכום, לא מצאנו, כי לפנינו מקרה חריג שבו נפלה טעות מהותית בגזר-הדין, או שהעונש שנגזר סוטה באופן קיצוני מרמת הענישה הראויה, באופן המצדיק את התערבות ערכאת הערעור במשך המאסר שנגזר על המערערים.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"פ 28072-08-19 פרקליטות מחוז דרום - פלילי נ' דנינו בפני כבוד השופטת, סגנית הנשיא ענת חולתא בעיניין: המאשימה מדינת ישראל-פמ"ד ע"י ב"כ עו"ד שירין מחאג'נה הנאשמת אנדריאה דנינו-בעצמה ע"י ב"כ עו"ד מירי שיין גזר דין

ראו בעיניין זה רע"פ 407/09 יאיר נ' מדינת ישראל (מיום 5.3.2009): "בעבירות בהן הורשעה המבקשת נודעת חשיבות רבה לביסוס הרתעה, באשר הן קלות באופן יחסי לבצוע, עקב ניצול יחסי האמון עליהן מושתתת מערכת היחסים בין עובד למעבידו. כמו כן, עבירות אלו פוגעות לא רק במעביד המסוים שנפל קורבן לגניבה בידי עובדו, אלא ביחסי עובד-מעביד בכלל". בית המשפט המחוזי דן לאחרונה במסגרת ערעור על פסק דינו של מותב זה בעפ"ג 27326-12-21 בעיניין קיזר.

...

המדובר במקרה שבו הנאשם הגיש במשטרה תלונת שווא על גניבת רכבו, מתוך כוונה להונות את חברת הביטוח (מעשה שבסופו של דבר לא הושלם, שכן הנאשם לא הגיש תביעה לחברת הביטוח).

בסופו של דבר, במסגרת הערעור ובהסכמת המאשימה, בוטלה ההרשעה כהמלצת שירות המבחן.

בנסיבות אלה המסקנה המתבקשת היא, כי בהותרת ההרשעה על כנה עלול להיווצר פער גדול בין עוצמת הפגיעה בשיקומה של הנאשמת ובין התועלת לאינטרס הציבורי כתוצאה מהרשעה זו ועל כן יש לקבל את המלצת שירות המבחן.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל אני מורה על ביטול הרשעתה של הנאשמת.

בית משפט השלום ברמלה ת"פ 8441-11-21 מדינת ישראל נ' בצלאל 16 מרץ 2023 לפני כבוד השופטת אילה אורן המאשימה מדינת ישראל הנאשם אברהם בצלאל גזר דין

כן ציין הסנגור שהנאשם עבד 23 שנים בדואר לשביעות רצונם המלאה של המעסיקים, וכי מדובר בכשלון בודד שנבע ממצב כלכלי קשה ביותר.

על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות גניבה בידי מורשה ניתן ללמוד מהפסיקה הרלוואנטית לענייננו בשינויים מחוייבים, כדלקמן: בע"פ (נצרת) 64456-02-18 עזאיזה נ' מדינת ישראל (2.5.2018), נדחה עירעורו על העונש של נאשם שהורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של קבלת דבר במירמה וגניבה בידי מורשה, בהיותו סוכן של דואר ישראל ומפעיל סניף דואר, שקבל במירמה 3,678 ₪, במסגרת תפקידו.

בעפ"ג (מרכז- לוד) 42908-08-15 מדינת ישראל נ' ברק ועפ"ג (מרכז לוד) 5535-09-15 ברק נגד מדינת ישראל (8.3.2016), נדונו ערעור המדינה על קולת העונש, וערעור הנאשמת על אי ביטול הרשעתה, בגין גניבה של שיקים מלקחותיה בהיותה מנהלת חשבונות, בסכום כולל של 22,476 ₪.

...

על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות גניבה בידי מורשה ניתן ללמוד מהפסיקה הרלוונטית לענייננו בשינויים מחוייבים, כדלקמן: בע"פ (נצרת) 64456-02-18 עזאיזה נ' מדינת ישראל (2.5.2018), נדחה ערעורו על העונש של נאשם שהורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של קבלת דבר במרמה וגניבה בידי מורשה, בהיותו סוכן של דואר ישראל ומפעיל סניף דואר, שקיבל במרמה 3,678 ₪, במסגרת תפקידו.

הנאשמת הגישה ערעור על החלטת בית משפט קמא שלא להרשיעה, אולם ערעורה נדחה.

בהתחשב בפסיקה הנוהגת ובנסיבות המקרה דנן, משגנב הנאשם לאורך תקופה של כארבע חודשים בשנת 2020 תווי שי מתוך דברי דואר שהגיעו לידיו כעובד במיון דואר, לאחר שחיפש ואיתר אותם, ובכך מעל באמון שניתן בו כמורשה לעסוק בדברי דואר, ובהתחשב בסכומי הגניבה שהצטברו לסך של אלפי שקלים בודדים, ונוכח העוקץ החריג שבעבירת גניבה בידי מורשה, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם בענייננו נע בין מאסר קצר מאוד שיכול שירוצה בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 45 ימים אותו יישא הנאשם בעבודות שירות, החל מיום 1.5.2023 (או במועד אחר שיקבע הממונה על עבודות השירות).