ערעור על הרשעה בתקיפת שוטר ונהיגה בשכרות

כפי שעולה מתיק החקירה וכתב האישום, אומנם המבקש נחקר במישטרה על הפרעה לשוטר ותקיפה, אולם בסופו של יום הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשיכרות מכח סרוב לבצוע בדיקת שיכרות בלבד.

יתרה מזאת, תכלית ההנחיה כפי שהיא מופיעה בסעיף 2: "לאפשר תאום בין רשויות האכיפה ולמנוע מצב שבו ביחס לאותו ארוע יתנהלו שני הליכים מקבילים ברשויות אכיפה שונות – מצב שעלול להסתיים בדיבור של הרשות בשני קולות, ובהמשך אף עלול להביא החלטות שיפוטיות סותרות ולתקלות" – בתיק זה גם אם נבחן את הדברים בצורה היפוטטית והנאשם יורשע בעבירות שיכרות בעוד השוטר יורשע בתקיפת אזרח – נמצא כי לא תיווצר כל סתירה בין ההחלטות השונות בערכאות השונות, היות שמדובר בעבירות שונות.

גם אם נרחיק לכת, ונאמר שהיה מדובר בתלונות דומות- הרי שאי שתוף פעולה עם מח"ש מצד הנאשם, היתה מביאה לתוצאה דומה – כפי שהגיעו אליה שופטי בית המשפט המחוזי בת"א בפרשת עומר טל. לסיום אוסיף, כי בתיק אחר בו הוגש ערעור נגד ההחלטה לעצור נאשם במעצר תום הליכים עקב עבירות שונות ובינהן איומים והתנגדות למעצר חוקי ומנגד הנאשם הגיש תלונה במח"ש על הכאתו ע"י שוטרים.

הגיש עורך דינו ערעור על כך שהיה צורך שאישור שפיטה לצורך מעצרו עד תום הליכים.

...

לאחר עיון בבקשה ונימוקיה ולאחר עיון בהנחיה מספר 2.18 של פרקליט המדינה, נחה דעתי כי אין מקום לבטל את כתב האישום וזאת מהטעם, שלא היה נדרש אישור שפיטה לצורך הגשתו.

לסיכום: בתיק זה לא היה צורך לקבל אישור שפיטה טרם הגשת כתב האישום, עקב אי עמידתו בקריטריונים הנדרשים בהנחיה מספר 2.18 של פרקליט המדינה.

משכך, בקשת ב"כ הנאשם נדחית והמשפט ימשיך במועד שנקבע .

כתב האישום המתוקן, ההסדר והטיעונים לעונש הנאשם, שבתאי קנוש (להלן: קנוש, או הנאשם) הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן שבמסגרתו יוחסו לו עבירות של איומים לפי ס' 192 לחוק העונשין, תקיפה של בת זוג לפי ס' 382 (ב) לאותו החוק, חבלה במזיד ברכב לפי ס' 413 ה, החזקה בסמים שלא לצריכה עצמית לפי ס' 7 (א) +7 (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, נהיגה פוחזת של רכב לפי ס' 338 (א) (1) לחוק העונשין, נהיגה תחת השפעת סמים לפי ס' 62 (3) לפקודת התעבורה, נהיגה בזמן פסילה של בית משפט עבירה לפי ס' 67 לפקודת התעבורה, ונהיגה ברכב ללא ביטוח לפי ס' 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי.

בית המשפט העליון דחה את העירעור נגד גזר הדין וקבע, בין היתר, כי העונש שהושת על המערער אינו חמור בהיתחשב במצבור העבירות בהן הורשע – נהיגה בשיכרות ללא רישיון, המלטות מן השוטרים, נהיגה פראית ופגיעה באדם וברכוש, והכל לאורו של תסקיר שלא היה חיובי.

...

לא נראה לי סביר, איפוא, לבצע מעין "פלגינן מתחמא", ולקבוע כי השכרות מחמירה את גוון ביצוע עבירות התעבורה, ובאותה הנשימה לקבוע כי ביחס לאיומים, הלא היא עבירת מטרה, יש להקל במתחם העונשי שייקבע לנאשם.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם לכלל העבירות אותן ביצע הנאשם נע בין 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ועד 36 חודשים, יחד עם פסילת רישיון בפועל לתקופה ממושכת, של לפחות שנתיים עד 7 שנות פסילה.

אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 19 חודשים.

בפתח הדברים יאמר, כי הנאשם לא העלה בבקשתו טענת "כבר נשפטתי" לפי סעיף 149(5) לחוק סדר הדין הפלילי, ולא בכדי; שכן נפסק, כי כאשר מדובר בעבירות שונות, שיסודותיהם שונים, על אף שהתרחשו באותו ארוע, לא עומדת טענה של "סיכון כפול". כך למשל ברע"פ 938/14 **** עזאמי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 03.04.2014) – המבקש הורשע לאחר הודאתו בעבירה של נהיגה בשיכרות על פי בדיקת שתן.

ערעור המבקש נדחה בבית המשפט המחוזי, ובין היתר, נדחו טענות המבקש על כך שהוגשו נגדו שני כתבי אישום "נפרדים", דבר שלשיטתו גרם לכך שנענש "פעמיים". בקשת רשות ערעור נדחתה, ונקבע, בין היתר, כי: "כבר נפסק בבית משפט זה, כי הגשת כתבי אישום נפרדים מקום שהיה ראוי לאחד ביניהם מעוררת "אי-נוחות" בקרב הנאשמים, שאינה בהכרח גוררת את ביטול כתבי האישום, אך יש להיתחשב בה בגזירת עונשם ככל שיורשעו (וראו: רע"פ 3396/99 נאבסו נ' מדינת ישראל (6.7.1999); ישגב נקדימון הגנה מן הצדק פרק 16 (2009)).

" רע"פ 4729/11 רוסלן בבייב נ' מדינת ישראל (נבו 04.07.2011) – המשיבה הגישה שני כתבי אישום כנגד המבקש לשני בתי משפט שונים בגין אותה מסכת של אירועים: האחד לבית משפט השלום בגין עבירות של איומים, העלבת עובד ציבור, תקיפת שוטר והכשלתו בעת מילוי תפקידו, והשני לבית המשפט לתעבורה בגין נהיגה במהירות מופרזת ובשכרות.

שלושה חודשים לאחר מכן הוגש בבית משפט השלום כתב אישום שני בגין החזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית, עבירה על פקודת הסמים המסוכנים, והנאשם הורשע על פי הודאתו, ונגזר דינו.

...

בישיבת הקראה מיום 25.11.20 התייצב הנאשם וביקש דחיה על מנת לדאוג לייצוג עו"ד מטעמו; ובישיבות נדחות לא התייצב הנאשם והוצאו כנגדו צווי הבאה.

בית המשפט העליון דחה את עתירת המבקש לקבלת הטענה בדבר "הגנה מן הצדק", ולביטול כתב האישום אשר הוגש נגדו בגין עבירות מע"מ. נקבע, כי: "על פניו ניכר, כי אין עניינו של המבקש נכנס לגדרה של "ההגנה מן הצדק". נראה לי כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי כאשר שוקלים זה מול זה את האינטרס של המבקש לעמוד לדין פעם אחת בגין אותה מסכת עובדות, ואת האינטרס הציבורי בהעמדתם לדין של עברייני מס, כף המאזניים נוטה לטובת האחרון.

יתרה מכך, נוכח חומרת העבירות המיוחסות לנאשם בתיק דנן, האינטרס הציבורי בהעמדה לדין בגין נהיגה בשכרות גובר על האינטרס הפרטי של הנאשם לעמוד לדין פעם אחת; תוך שהנאשם יוכל לטעון, אם יהיה בכך צורך בעתיד, להקלה בעונשו, נוכח מצב הדברים האמור; וטענות אלה יילקחו בחשבו בעת גזירת העונש, במידה ויורשע הנאשם בתיק זה. לפיכך, הבקשה לביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק, נדחית.

ע"פ 7162/19 ראש נגד מדינת ישראל [3.1.21]: ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין, במסגרתם הורשע המערער בבצוע עבירות של הריגה ונהיגה בשיכרות.

ת"פ (מחוזי מרכז) 31284-05-14 מדינת ישראל נ' בן יהודה [20.4.16] (הוגש על-ידי התביעה): הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר דיוני, ולאחר שנשמעה כל פרשת התביעה, בבצוע עבירות של הריגה, נהיגה בשיכרות, אי ציות לתמרור אדום, הפרת הוראה חוקית, תקיפת זקן וגרימת חבלה חמורה, ותקיפה והפרעה לשוטר.

...

הערעור נדחה, תוך שצוין: "על כל אלה יש להדגיש שוב כי המערער גרם לתוצאה קטלנית. עולם שלם נאבד. אף יש משקל כמובן לפגיעה הקשה באשתו של המנוח. בשים לב לכל אלה, עונש המאסר והפסילה אינם חמורים יתר על המידה. תקופת המאסר בפועל אף נוטה לקולא ביחס להרשעה בעבירת המתה בקלות דעת. כך ביתר שאת לגבי עונש הפסילה לנוכח טיב קלות הדעת, תוצאות התאונה והרשעתו הקודמת של המערער. בעבירה של המתה בקלות דעת בנהיגה שלושה כללים. האחד, יש להחמיר בשל עיקרון קדושת החיים. השני, הנתון הקובע הוא טיב קלות הדעת בנהיגה. והשלישי, הנסיבות האישיות של הנהג נסוגות בפני חומרת התוצאה. לכן, כאמור, לא מצאתי להקל בעונש על אף השינוי בסעיף העבירה. בהקשר זה, יוזכר כי לצד המשטרה והמעבדה, גם בית המשפט משתתף במלחמה בתאונות הדרכים בכלל ובנהיגה בשכרות בפרט. זוהי מלחמה שמלכתחילה הייתה אמורה להיות מיותרת, שבה הפכנו לאויב של עצמנו, בנהיגה קלת דעת של חלק מבני החברה שלנו" (פסקה 4).

פסקי-דין אלו משקפים קשת מקרים רלבנטיים, כאשר לאחר ביצוע אבחנות מתבקשות, אני קובעת מתחם עונש הולם אשר נע בין 5 - 9 שנות מאסר בפועל לצד פסילה בפועל למשך שנים ופיצוי משמעותי.

לאור כל האמור לעיל, הכרעתי היא, שיש להעמיד את עונשו של הנאשם באמצע המתחם לצד פסילה ממושכת ופיצוי, ובהתאם אני גוזרת את דינו כדלקמן: 7 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו על-פי רישום שב"ס; 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות בהן הורשע; פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 15 שנים שיימנו מיום 21.3.18 , ומיום שחרורו ממאסר; מטילה על הנאשם לשלם פיצוי על סך 75,000 ₪ לבעלה של המנוחה; פיצוי על סך 15,000 ₪ לקארין; פיצוי על סך 10,000 ₪ לאלעד ולמיטל.

עפ"ג (ב"ש) 12791-04-20 אלאטרש נ' מדינת ישראל ( 29.07.20) המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של נהיגה פוחזת, הפרעה לשוטר ואיומים, המערער נמצא נוהג ללא חגורת בטיחות, שוטרים סימנו לו לעצור אך הוא היתעלם והמשיך בנסיעה, בזמן שמרכבו ירדו אשה וילדה, אחד מהשוטרים ניגש באותו עת לרכב, המערער חיפש הרישיון ואז נימלט תוך שנוסע בפראות, זיגזג בין נתיבים, חציית קו הפרדה לבן, נהיגה פרועה בשטח כשמולו רכב, נימלט רגלית ונתפס בסמוך, תוך שמאיים על אחד השוטרים.

בחינה מדיניות הענישה בעבירות אלימות בין בני זוג מעלה מינעד ענישה רחב כאשר כפי שצוין לעיל בית המשפט העליון נוקט בגישה לפיה יש להטיל ענישה מחמירה בהתאם לנסיבות ביצוע העבירות: רע"פ 2329/23 פלוני נ' מדינת ישראל (23.3.23) – הנאשם הורשע בעבירות איומים, תקיפה בת זוג ביריקה, הפרת הוראה חוקית בכך שלא התייצב למעצר בית; תקיפה של המתלוננת בסטירה בגינה נחבט ראשה; איומים בסכין לרצוח אותה; וארוע בו דחף את המתלוננת בהיותו שיכור, היא נפגעה מהקיר ונחבלה.

...

לאור כל האמור אני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירות הנדונות בנסיבות תיק זה נע בין 9 חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודת שירות ועד 18 חודשי מאסר בפועל ומפסילה של מספר חודשים ועד לפסילה בת 24 חודשים.

לאור כל האמור אני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירות בתיק שצורף נע בין 12 חודשי מאסר בפועל ועד 24 חודשי מאסר בפועל.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו בגין שני התיקים בהם הודה והורשע.