המערער בע"פ 5129/20, חמודי טאלב (להלן: חמודי), אחיו של יניר, אף הוא מערער על הרשעתו בשוד בנסיבות מחמירות ובגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ועל חומרתו של עונש המאסר שהושת עליו לריצוי בין כותלי הכלא.
לטענת יניר, המדינה לא הוכיחה את חלקו במעשה התקיפה; ומשהתברר כי החבלה החמורה שנגרמה לנהג – שבר בארובת העין – נגרמה על ידי רואד, שכאמור הלם באגרופיו בפניו של הנהג, הרי שהוא, יניר, איננו אשם בעבירה זו. יניר טוען כי הוא אף ניסה להפריד בין אחיו רואד לבין הנהג, ועל כן מן הדין לזכותו, ולו מחמת הספק, מהעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ולהרשיעו אך ורק בשוד.
...
גם לאחר שנתנו את דעתנו לנתוניו האישיים של המערער ונסיבותיו, לא מצאנו עילה להתערב בעונש, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.
מטעמים אלה, סבורני כי מן הדין להעמיד את עונש המאסר של כל אחד משלושת האחים על שלוש שנים וחצי לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרם.
סוף דבר
אשר על כן, הנני מציע לחבריי כי נדחה את ערעוריהם של יניר וחמודי, נקבל את ערעור המדינה, ונשית על רואד, יניר וחמודי, חלף עונשי המאסר שהטיל עליהם בית משפט קמא, את העונשים הבאים:
רואד, המשיב בע"פ 4791/20, ירצה בין כותלי הכלא 42 חודשי מאסר.
