לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים: א' טל – נשיא; ד' מרשק מרום; ו-ד"ר ש' בורנשטין), בעפ"ג 5533-09-15, מיום 26.1.2016, בגדריו נדחה עירעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט א' הימן – סג"נ), בת"פ 26676-09-13, מיום 14.7.2015.
בהמשך, דחה בית משפט השלום את טענותיהם של הנאשמים, לפיהן מעשיהם לא אופיינו בתחכום רב. לשיטתו של בית משפט השלום, הנאשמים השתמשו בשבעה כרטיסי חיוב מזוייפים, לצורך השגת סחורות במירמה, דבר המבטא "תופעה עבריינית מתוחכמת ביותר". לצורך קביעת עונשו של המבקש בתוך המיתחם, זקף בית משפט השלום לחובתו את עברו הפלילי המכביד, הכולל הרשעות בעבירות של שוד מזויין, גניבת רכב, התפרצות לדירה, וכיוצא באלה, בגינן ריצה המבקש בעבר עונשי מאסר לתקופות ממושכות.
הבקשה לרשות ערעור
המבקש, אשר אינו מיוצג, הגיש את הבקשה לרשות ערעור שלפניי, במסגרתה טען כי עונשו חמור יתר על המידה.
הבקשה אינה נמנית על המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור ב"גילגול שלישי" בפני בית משפט זה. זאת שכן, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או סוגייה ציבורית רחבת הקף, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להליך, ואין מתעורר חשש מפני עוות דין חמור או אי-צדק של ממש שניגרם למבקש (רע"פ 1580/16 אגבריה נ' מדינת ישראל (28.2.2016); רע"פ 1544/16 זבידאת נ' מדינת ישראל (25.2.2016); רע"פ 1142/16 פלוני נ' מדינת ישראל (16.2.2016)).
...
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים: א' טל – נשיא; ד' מרשק מרום; ו-ד"ר ש' בורנשטין), בעפ"ג 5533-09-15, מיום 26.1.2016, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט א' הימן – סג"נ), בת"פ 26676-09-13, מיום 14.7.2015.
במקרה דנא, לא נגרמה כל סטייה ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות דומות, ובוודאי שלא נעשתה חריגה קיצונית ממדיניות זו. בשל טעמים אלו, כשלעצמם, אינני רואה להיעתר לבקשה שלפניי, ודינה להידחות.
אציין, למעלה מן הצורך, כי אין בידי לקבל את טענותיו של המבקש, גם לגופו של עניין.
אשר על כן, דין הבקשה להידחות.