ערעור על הרשעה בשוד לפי סעיף 288(1) לפקודת החוק הפלילי

על פי הודאתו הורשע המבקש בבצוע העבירות הבאות: מעשי פזיזות ורשלנות [לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)]; הכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו [לפי סעיף 275 לחוק העונשין]; נהיגה בקלות ראש [לפי סעיף 62 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה)]; מספר מקרים של אי ציות לאות שניתן על ידי שוטר במדים [לפי סעיף 62(8) לפקודת התעבורה]; עקיפה כשהדרך לא פנויה [לפי תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, בצרוף סעיף 58 לפקודת התעבורה]; נהיגה בזמן פסילה [לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה]; תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו [לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין]; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו [לפי סעיף 275 לחוק העונשין] והעלבת עובד ציבור [לפי סעיף 288 לחוק העונשין].

על-פי כתב האישום המתוקן, ביום 30.1.2007 בסמוך לשעה 21:20 דווח למשטרת בית שאן כי בוצע שוד בתחנת דלק, ובעקבות כך הוצב מחסום משטרתי בצומת בית-השיטה.

בבוחנו שיקולים אלו יתחשב בית המשפט בשיקולים הבאים (אף כי אין מדובר ברשימה סגורה) וייתן לכל אחד מהם את המשקל היחסי ההולם: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש; טיב העירעור וסכויי הצלחתו; עברו הפלילי של המבקש והתנהגותו במהלך המשפט; נסיבותיו האישיות של המבקש; והאם הוגש ערעור על חומרת העונש בלבד או גם על הכרעת הדין [ראו למשל: ע"פ 37/07 פרג' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.2.2007); ע"פ 2684/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.6.2009); ע"פ 2171/09 סופר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.3.2009)].

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובהודעת הערעור שהגיש המבקש ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, באופן שיעוכב ריצוי עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש.

יישומם של השיקולים הנזכרים לעיל בנסיבות המקרה דנן מביא למסקנה כי המקרה שלפניי נופל בגדרם של אותם מקרים חריגים בהם יש להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר.

אשר על כן, אני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על ידו.

השתלשלות ההליך: ביום 18.4.16, במסגרת הסדר טיעון דיוני ללא הסכמה עונשית, הודתה הנאשמת בכתב האישום המתוקן והורשעה בעבירות הבאות: תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; העלבת עובד הציבור, לפי סעיף 288 לחוק הנ"ל; היתנהגות העלולה להפר את שלום הציבור, לפי סעיף 216(א)(4) לחוק הנ"ל; היתנגדות בכוח למעצר, לפי סעיף 47 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נ"ח], תשכ"ט-1969; החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) בצרוף סעיף 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים; לפי המוסכם, הופנתה הנאשמת לשירות המבחן והתקבלו בעיניינה חמישה תסקירים, מהימים 30.10.16, 14.2.17, 6.7.17, 26.12.17 ו-25.3.18.

שימוש באמצעים חריגים אלה מחייב קיומם של שני תנאים מצטברים – פגיעה חמורה הצפויה לשקום הנאשם, וטיב העבירה מאפשר לוותר על ההרשעה.

תכנית זו לא תוכל להיתממש אם תעמוד הרשעה פלילית בדרכה של הנאשמת להשגת ויזת לימודים, וראו למשל ת"פ 58960-12-12 מ.י. נ' ולדמן (2015) שעסק בתקיפה חובלנית ות"פ 44597-02-13 מ.י. נ' שאגן (2013), שעסק בסחר בסם; אצרף דעתי לדעת שירות המבחן, ואני קובע כי הרשעת הנאשמת נושאת פוטנציאל קרוב וממשי להכשלת תהליך השקום והקידום של הנאשמת; טיב העבירות מאפשר ביטולה של ההרשעה: אף שמעשי הנאשמת היו משולחי-רסן ופוגעניים, אין בהם את תו החומרה המיוחד למעשים אכזריים, או כאלה שחומרת תוצאותיהם קשה, וכיו"ב; די אם אזכיר, שבית המשפט העליון ביטל הרשעות – או אישר ביטולן – שנגעו למעשים חמורים פי-כמה מאלו של הנאשמת: בע"פ 9090/00 שניידרמן נ' מ.י. (2001) נדון עניינו של צעיר שנתפס בדרכו לבצוע מעשי שוד ובחזקתו כלֵי משחית; בע"פ 5446/15 חנימוב נ' מ.י. (2016) נדון עניינו של נאשם שהיה מעורב בפרשייה מחרידה של סחר בנשים ועבירות מין; וכך גם בערכאות המבררות, וראו למשל: ת"פ 65539-12-14 פרקליטות מחוז מרכז נ' בכר (2016), בו נדון מקרה חמור של תקיפה חובלנית נגד נערים בני 14, ובטול ההרשעה הוצדק בנורמטיביות, הפנמה וחרטה; ת"פ 34683-10-15 משטרת ישראל נ' פלוני (2017)): תקיפה חובלנית חמורה של בת-זוג, ובטול ההרשעה הוצדק לנוכח חד-פעמיות התקיפה, טפול ונורמטיביות; עפ"ג 14167-10-15 אלמנאו נ' מ.י. (2016): פריצה לדירה, ובטול ההרשעה של הנאשמים הוצדק ב"גילם הצעיר ונתוניהם האישיים, ומשמדובר בהתנהגות חריגה שאינה אופיינית לאורחותיהם כאשר חרטתם היא מלאה וכנה.

הנאשמת כבר הוזהרה כי המנעות משיתוף פעולה עם השרות יוביל להשבת התיק לבית המשפט, להרשעתה ולענישתה; הוראות נילוות: ביצוע השל"צ מעוכב, לבקשת ב"כ התביעה, עד ליום 13.5.18, והתביעה מתבקשת להודיע בהקדם לבית המשפט, לסניגורית המלומדת ולשירות המבחן, אם אכן יוגש ערעור או שהנאשמת יכולה להתחיל בבצוע השל"צ; עותק ההחלטה יועבר לשירות המבחן; מוצגים: הסם יושמד וכל מוצג אחר יועבר להכרעת קצין מישטרה; ככל שקיים פקדון בתיק בית המשפט, תיק קשור או תיק המישטרה – יושב לנאשמת; הדיון הקבוע למחר, 29.3.18, מבוטל, ועותק ההחלטה יישלח לב"כ הנאשמת; זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי.

...

תכנית זו לא תוכל להתממש אם תעמוד הרשעה פלילית בדרכה של הנאשמת להשגת ויזת לימודים, וראו למשל ת"פ 58960-12-12 מ.י. נ' ולדמן (2015) שעסק בתקיפה חובלנית ות"פ 44597-02-13 מ.י. נ' שאגן (2013), שעסק בסחר בסם; אצרף דעתי לדעת שירות המבחן, ואני קובע כי הרשעת הנאשמת נושאת פוטנציאל קרוב וממשי להכשלת תהליך השיקום והקידום של הנאשמת; טיב העבירות מאפשר ביטולה של ההרשעה: אף שמעשי הנאשמת היו משולחי-רסן ופוגעניים, אין בהם את תו החומרה המיוחד למעשים אכזריים, או כאלה שחומרת תוצאותיהם קשה, וכיו"ב; די אם אזכיר, שבית המשפט העליון ביטל הרשעות – או אישר ביטולן – שנגעו למעשים חמורים פי-כמה מאלו של הנאשמת: בע"פ 9090/00 שניידרמן נ' מ.י. (2001) נדון עניינו של צעיר שנתפס בדרכו לביצוע מעשי שוד ובחזקתו כלֵי משחית; בע"פ 5446/15 חנימוב נ' מ.י. (2016) נדון עניינו של נאשם שהיה מעורב בפרשייה מחרידה של סחר בנשים ועבירות מין; וכך גם בערכאות המבררות, וראו למשל: ת"פ 65539-12-14 פרקליטות מחוז מרכז נ' בכר (2016), בו נדון מקרה חמור של תקיפה חובלנית נגד נערים בני 14, וביטול ההרשעה הוצדק בנורמטיביות, הפנמה וחרטה; ת"פ 34683-10-15 משטרת ישראל נ' פלוני (2017)): תקיפה חובלנית חמורה של בת-זוג, וביטול ההרשעה הוצדק לנוכח חד-פעמיות התקיפה, טיפול ונורמטיביות; עפ"ג 14167-10-15 אלמנאו נ' מ.י. (2016): פריצה לדירה, וביטול ההרשעה של הנאשמים הוצדק ב"גילם הצעיר ונתוניהם האישיים, ומשמדובר בהתנהגות חריגה שאינה אופיינית לאורחותיהם כאשר חרטתם היא מלאה וכנה.

"; ע"פ 56005-02-15 בסול נ' מ.י. (2016): צעיר ללא עבר פלילי, שהחל בלימודי תואר ראשון בחינוך ובחברה, ותסקירו היה חיובי; נמצא שטיב עבירותיה של הנאשמת אינו עומד למכשול בפני ביטול הרשעתה; עניינה של הנאשמת מצוי אפוא בתחומן של הנסיבות החריגות שמצדיקות ביטולה של הרשעה; ואיך לא? שהרי בנוסף לכל האמור לעיל בהתייחס להלכת כתב, מדובר במי שפעם אחת בחייה הנורמטיביים נקלעה למצב מאיים ומבהיל, שגרם לצלקות הנפש הישנות לשוב ולדמם ולאבדן שליטה עצמית, וכמו בחלום רע הלך האירוע והסלים והוסיף לחץ שלא אפשר לנאשמת להתעשת ולשוב לעצמה.

סוף-דבר, אני מחייב את הנאשמת באמצעים הבאים: 80 שעות של"צ, לפי תכנית שירות המבחן שתוגש עד למועד הדיון הנקבע עתה ליום 8.7.18 בשעה 09:30, כשהנאשמת מוזהרת בדבר חובת התייצבותה לדיון.

כך הובהר גם בספרו של המלומד יעקב קדמי הדין בפלילים, חלק שני, עמ' 746: " 'שוד' מהוה, אפוא - 'גניבה', המתבצעת אגב שימוש באלימות, לרבות איום של שימוש באלימות. הרשעה ב'שוד' מחייבת הוכחת ביצועה של גניבה על כל רכיביה; ובנוסף לכך - הוכחת הרכיבים ה'מחמירים' המבטאים את השמוש באלימות, כמפורט לעיל". (הרעיון כי עבירת השוד מורכבת למעשה משתי "קומות" של עבירות: "גניבה" ו"אלימות", הובע על ידי בפסק דין אחר בעיניין שוד.

אשר על כן, ראיתי לנכון להקיש בעיניין זה מדבריו של הנשיא, ד"ר שמעון אגרנט, בפרשת אלחרר הנ"ל, אשר הביע דעתו על יסוד המודעות של הקרבן לנוכחותו של אדם נוסף על השודד המבצע את השוד (פיסקה ה' בעמ' 576 בין האותיות ה-ז; ההדגשה הוספה): "נשאלת השאלה, אם יש יסוד לטענתו הנוספת של בא-כוח המדינה באמרו, כי מעשה-החטיפה של טואשי הוא בגדר שוד 'חמור' במובן הסיפא של סעיף 288(1) לפקודה [לפקודת החוק הפלילי = סעיף 402(ב) לחוק העונשין]. כזכור, כתוב שם כי לעבריין צפוי עונש מאסר מרבי של עשרים שנה אם למעשה-השוד, שיוחס לו נתלוו אלו מהנסיבות המחמירות הבאות: הוא היה מזויין בשעת-מעשה, או סמוך לו, בנשק או במכשיר אחר, בעל אופי מסוכן, או היה אז 'בחברת איש אחר או יותר' או פצע או חיבל או היכה באדם וכו'. הטענה היא. כי הנסיבה המחמירה, שנתלוותה למעשה-השוד של טואשי. נעוצה בהיותו אז 'בחברתו' של המערער. שמילא תפקיד של מסייע והיה שותף לתכנית השוד.

מכאן יוצא שאם עובדות המקרה מצביעות אך על נוכחות 'קונסטרוקטיבית' של השותף, כי אז גם אם נוכחות שכזאת מספקת כדי שיהיה אשם כמסייע לשוד לפי סעיף 23(1)(ג) לפקודה, מכל מקום, אין זה מקרה שבו בוצע השוד 'בחברתו' של אדם אחר, באשר נסיבה מחמירה זו משמעותה נוכחות ממשית במקום השוד".

...

בגין מעשה האישום השני - אני מרשיע את הנאשם בעבירה של שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין.

בגין מעשה האישום השלישי - אני מרשיע את הנאשם בעבירה של ניסיון גניבה, לפי סעיף 383 וסעיף 25 לחוק העונשין.

בגין האישום הרביעי – אני מרשיע את הנאשם בעבירה של דרישת נכס באיומים, לפי סעיף 404 לחוק העונשין.

לאחר שהובא הנאשם לתחנת המישטרה ושהה בתא עצורים, איים על השוטר אלמוג באמרו, בין היתר, "אם היו לי שיניים איזה ביס היית יכול לקבל ממני, בפנים היית מקבל ממני הייתי קורע אותך". בת"פ 23906-01-16 הורשע הנאשם, עפ"י הודאתו, בעבירות הבאות: הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961, נהיגה ברכב ללא רישיון רכב, עבירה לפי סעיף 2 רישא +62(1) לפקודת התעבורה, עבירה של נהיגה ברכב ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2(א)+2(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל – 1970 ועבירה של החזקת סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 7(א)+7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973.

עברו הפלילי של הנאשם – לחובת הנאשם עבר פלילי משמעותי ומכביד, הכולל בחובו 14 הרשעות קודמות בעבירות מגוונות, לרבות: איומים, תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור, עבירות סמים, חבלה כשהעבריין מזויין, פציעה, חבלה חמורה, עבירות רכוש, הפרת הוראה חוקית, שוד מזויין, סחיטה באיומים, עבירות בנשק ועוד.

בת"פ 21810-05-11 (שלום כפר סבא), מיום 26/3/12, נרשם בגזר הדין: "מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך שלוש שנים מהיום, שלא יעבור עבירות אלימות מכל סוג, לרבות איומים ו/או עבירה של העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין" ( הדגשה שלי – ה.ר.ש ).

<#4#> החלטה בשים לב להוראות פקודת הסמים המסוכנים, אני מורה כי הסמים שנתפסו במסגרת תיק פלילי 23906-01-16 יושמדו וזאת בחלוף המועד להגשת ערעור על פסה"ד. <#5#> ניתנה והודעה היום כ"ד תשרי תשע"ז, 26/10/2016 במעמד הנוכחים.

...

אנו סבורים שהאמירה הזו אינה רלוונטית לענייננו כי לא מדובר בראיה שיש לה פוטנציאל להוכחת חפות.

בעניין הסמים יש הוראה ספציפית בסעיף 35 לפקודה, שמורה על חילוט חובה של הסם, ואנו סבורים שאין בהחלטה של אל עביד לאיין את ההוראה הזו.

<#4#> החלטה בשים לב להוראות פקודת הסמים המסוכנים, אני מורה כי הסמים שנתפסו במסגרת תיק פלילי 23906-01-16 יושמדו וזאת בחלוף המועד להגשת ערעור על פסה"ד. <#5#> ניתנה והודעה היום כ"ד תשרי תשע"ז, 26/10/2016 במעמד הנוכחים.

השופט צ' זילברטל: ערעור על פסק דינו (הכרעת דין מיום 13.2.2012 וגזר דין מיום 19.2.2012) של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 18445-11-11(כב' השופט י' כהן), בגדריו הורשע המערער, יליד 1989, בעבירות של שוד וגניבה, ובגין כך נגזר עליו, בין היתר, עונש מאסר בפועל לתקופה של 4 שנים וחצי.

לפיכך, הואשם המערער בעבירה של שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

בנוסף, הוטל על המערער לפצות את המתלוננת בסכום של 3,000 ש"ח ואת המתלוננת מ' צ' בסכום של 1,500 ש"ח. נימוקי העירעור ותשובת המשיבה בעירעור שבפנינו, מעלה המערער את טענתו שנדחתה בבית משפט קמא, ולפיה המעשים שיוחסו לו בגדרי האישום הראשון, בהם הודה באופן חלקי, מגבשים את יסודות עבירת הגניבה, אך לא את יסודותיה של עבירת השוד.

בית המשפט, בדונו בעבירת השוד, שהייתה קבועה אז בסעיף 288 לפקודת החוק הפלילי, קבע כי המבחן לבחינתו של יסוד האלימות הקבוע בעבירה, כאשר האלימות מכוונת כלפי גופו של אדם, הוא מבחן "ההיתנגדות הפעילה". על פי מבחן זה, כך נקבע, אם גילה בעל החפץ היתנגדות פיזית כך שבינו לבין החוטף התפתח מאבק, ובסופו יצא החוטף כשידו על העליונה, אזי הפך מעשה הגניבה למעשה שוד.

...

אשר על כן, עמדתי היא כי דין הערעור על חומרת העונש להידחות אף הוא.

סוף דבר כאמור לעיל, לטעמי יש לדחות את הערעור על הכרעת הדין ולהותיר את הרשעתו של המערער בעבירת השוד על כנה.

כמו כן, יש לדחות את הערעור על גזר הדין.