ערעור על הרשעה ברצח, שוד והצתה

השופט א' שהם: ביום 28.4.2011, הורשע המערער, אלישע חייבטוב, יליד 1970, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הרכב השופטים: ר' יפה-כ"ץ, סג"נ; ו' מרוז; ו-א' ואגו), בבצוע העבירות הבאות: רצח, לפי סעיף 300(א)(2) בצרוף סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); קשירת קשר לבצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין; הדחה בחקירה, לפי סעיף 245 לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

באותו יום בערב (8.2.2006), חזר המדובב לתא המעצר כשהוא מצויד בטלפון סלולארי, אשר הועבר אליו לכאורה מעורך דינו, כאשר "הראיה המשמעותית ביותר בחומר הראיות מתגבשת במהלך שלוש השעות הבאות, שאז לכאורה [המערער] מתוודה לפני המדובב ומספר לו על השוד והרצח". ביום 9.2.2006, נחקר המערער על ידי החוקר צלח, מבלי שהוצגו בפניו, במועד זה וגם בהמשך, הקלטות שמהן עולה לכאורה כי הוא מודה בבצוע העבירה.

בהנתן הרשעתו של המערער בעבירות שיוחסו לו באישומים השני והשלישי, אציע להשית עליו עונש של 4 שנות מאסר, מהן 3 שנים לריצוי בפועל, שמניינן מתום ריצוי עונש המאסר שהוטל עליו בתיק ההצתה, והיתרה על תנאי ל-3 שנים לבל יעבור אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה. סוף דבר אציע לחבריי לזכות את המערער מהעברות שיוחסו לו בגדרי האישום הראשון, ולהותיר על כנה את הרשעתו בעבירות הכלולות באישומים השני והשלישי.

...

לסיכום נקודה זו אוסיף כי לא כך צריכה להיערך חקירה ביחס לעבירות פליליות במדינה דמוקרטית, והסטיה שחלה כאן מהוראות של חיקוקים מפורשים (המסדירים הליכי מעצר וחובת היוועצות) מלמדת שהפגיעה שהתרחשה במכלול בזכויות היסוד החוקתיות – איננה עומדת בדרישות שב"פיסקת ההגבלה" כי הפגיעה תהיה בחוק (פה היתה הפרת חוק מצד החוקרים) וכי ההתנהלות (ככל שהיא פוגעת) תהלום את ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולא תעלה על הנדרש.

במהלך הדיונים ולאחריהם נמסר לנו כי הופקו לקחים מהפרשה, ואולם התנהלויות מעין אלו של רשויות החקירה והשלכותיהן על ההווה והעתיד מביאות אותי למסקנה שעל היועץ המשפטי לממשלה להידרש לעניין, ולכן הנני מציע כי פסק דיננו זה יועבר לעיונו ולטיפולו.

מבלי לגרוע מכל האמור לעיל אדגיש כי לבנו עם משפחת הנרצח שי אדרי ז"ל, ואולם בנסיבות המכלול לא היה מנוס מהתוצאה.

פסק דינו של בית-המשפט המחוזי המערער ואחמד הכחישו בתחילת הדיון כל קשר למותו של המנוח, אולם לאחר מספר ישיבות בהן נשמעו ראיות במהלכן התברר לאחמד כי טביעות אצבע שלו נימצאו בדירת המנוח (ת/176), והפרופיל הגנטי שלו נמצא, בין היתר, על השרוך ששמש לחניקת המנוח (ת/146), הודה אחמד בעובדות כתב האישום שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות רצח, שוד, הצתה והונאה בכרטיס חיוב.

עם זאת, ובשולי הדברים, אף ששותפה אני למסקנה כי מארג ההרשעות מצביע גם על המערער כמי שהיה שותף לשוד, כשלעצמי לא הייתי משנה את סעיפי ההרשעה בהיעדר ערעור מטעם המדינה (ראו והשוו ע"פ 535/88 מרובקה נ' מ"י, פ"ד מה(1) 265).

...

מסקנה זו מתחייבת גם מקו ההגנה הפתלתל והכוזב בו בחר המערער, ועל כן ההחלטה להחמיר בעניינו בהשוואה לשותפו, היתה החלטה נכונה וראויה.

עם זאת, ובשולי הדברים, אף ששותפה אני למסקנה כי מארג ההרשעות מצביע גם על המערער כמי שהיה שותף לשוד, כשלעצמי לא הייתי משנה את סעיפי ההרשעה בהעדר ערעור מטעם המדינה (ראו והשוו ע"פ 535/88 מרובקה נ' מ"י, פ"ד מה(1) 265).

באשר להערתה של חברתי השופטת נאור, סבור אני כי מכוח הוראת סעיף 216 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 והדרך בה פורשה הוראה זו בפסיקתו של בית משפט זה, אין מניעה להרשעת המערער בביצוע עבירות שוד בנסיבות מחמירות תחת ההרשעה בגניבה אף בהיעדר ערעור מטעם המדינה.

ב-ע"פ 8948/12 איהאב נמר נ' מדינת ישראל (1.2.2016) נדחה עירעורו של נאשם אשר הורשע בעבירות של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין; ניסיון רצח, לפי סעיף 305 לחוק; והצתה, לפי סעיף 448 סיפא לחוק, עליו נגזרו מאסר עולם; 20 שנות מאסר בפועל בגין עבירת ניסיון הרצח, במצטבר לעונש מאסר העולם; ושמונה שנות מאסר בפועל בגין עבירת ההצתה, אשר ירוצו בחופף ליתר העונשים.

ב-ע"פ 8962/12 יוסף נחמיאס נ' מדינת ישראל (‏31.8.2016) לא מצא בית המשפט העליון להתערב בהרשעת המערער ברצח לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין; שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק; וחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק ולא בגזר הדין בגדריו הושתו על המערער מאסר עולם בגין עבירות הרצח והשוד ו-15 שנות מאסר בגין עבירת החבלה החמורה – במצטבר, וכן פיצוי בגובה 250,000 ₪ למשפחת המנוח, ופצוי זהה למתלונן.

...

על כן אנו קובעים כי את עונש המאסר שנקבע בגין עבירות נסיון הרצח והשוד, ירצה הנאשם בחפיפה חלקית למאסר העולם שהוטל עליו, באופן שיפורט להלן (השוו: ע"פ 10033/17 בילאל שאכר נ' מדינת ישראל, פסקה 54 (‏11.12.2019); ע"פ 437/13 אברהם אלחיאני נ' מדינת ישראל, פסקה 47 (‏24.8.2015)).

בנסיבות העניין מצאנו לחייב את הנאשם בפיצוי למתלוננת ולמשפחת המנוח.

סוף דבר בהתחשב במכלול השיקולים שפירטנו, אנו מטילים על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר עולם (עונש חובה) אשר ירוצה החל מיום מעצרו 22.4.2019; 17 שנות מאסר בפועל מתוכן חמש שנים ירוצו בחופף למאסר העולם והיתרה 12 שנים במצטבר לו; פיצוי בסך 100,000 ₪ למתלוננת; פיצוי בסך 200,000 ₪ למשפחת המנוח בסין.

השופט א' א' לוי: פתח דבר משה זגורי (להלן - המערער), הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה בביצוען של מספר עבירות: קשירת קשר לבצע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, רצח במזיד, והצתה, עבירות לפי סעיפים (בהתאמה) 499(1), 402(ב), 300(א)(3) בשילוב עם סעיף 34א, ו448- לחוק העונשין, התשל"ז1977-.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו שני ערעורים, באחד (ע"פ 3601/01) מלין המערער על הרשעתו, ולחלופין, על העונש אשר הושת עליו (14 שנות מאסר, מתוכן 11 שנים בפועל והיתרה על תנאי).

...

לחלופין, גם אם מדובר בפליטת קולמוס של הערכאה הראשונה בסוגיית הגדרתה של המחשבה הפלילית, אני סבור, כי לאור ממצאיו של בית המשפט המחוזי נכון היה לקבוע, כי הבאתו של האקדח לזירה על ידי המערער בתיאום עם שותפו, עד-המדינה, והחלטתם להשתמש בנשק על מנת להשיג את מטרתו של הקשר הפלילי (השוד), יש באלה ללמד שהמערער היה מודע לסכנה שייעשה שימוש בנשק ולאפשרות גרימת מותו של אדם, והוא התייחס ב"פזיזות" (סעיף 20(א)(2) לחוק העונשין) לאפשרות גרימתה של תוצאה זו. לסיכום, אני מציע לחברי לדחות את ערעור המערער בע"פ 3601/01.

לשון אחר: מלפני בית המשפט העליון ייצאו - בנפרד - שני מורשעים בדין רצח, אף שאנו "יודעים" - על-פי שתי מערכות העובדות הנפרדות שהוכחו לבית המשפט - כי למרב רק אחד מן השניים אשם ברצח.

"כוח חיצוני", שלא כמעגל פנימי, משליט עלינו כללים שהורתם ולידתם אינה במשפט הפלילי אלא ביוריספרודנציה הכללית, אותה יוריספרודנציה המהווה תשתית לשיטת המשפט בה אמורים אנו לחיות.

אשר על כן, בגין עבירת הרצח ועבירת השוד בנסיבות מחמירות הוטל על המערער עונש מאסר עולם; בגין עבירת ההצתה והעבירה של שבוש מהלכי משפט הוטלו על המערער 4 שנות מאסר בפועל, שנתיים מתוכן במצטבר לעונש מאסר העולם, ושנתיים בחופף לו; 12 חודשי מאסר על תנאי, שהמערער לא יעבור תוך 3 שנים מיום שיחרורו עבירת אלימות מסוג פשע, ועבירת הצתה; וכן פיצוי כספי למשפחת המנוח בסכום של 258,000 ש"ח. תמצית טענות הצדדים בעירעור העירעור שלפנינו מופנה כלפי הרשעת המערער בעבירת הרצח בכוונה תחילה בלבד.

...

לכך יש להוסיף את דברי המערער לשוטר רפ"ק וקנין, מחוץ לחדר החקירות, ואשר בית משפט קמא מצא בהם חיזוק נוסף למסקנה שהרצח היה מתוכנן (מוצג ת/40ב).

בענייננו, הואיל ואני סבור כי יש לדחות את הערעור ביחס להכרעת הדין, ומאחר שנגזר על המערער עונש של מאסר עולם חובה, כל שנותר להכריע הוא בעניין אופן ריצויים של העונשים הנלווים שהוטלו על המערער – בחופף או במצטבר לעונש המאסר בפועל.

אני סבור כי בית המשפט המחוזי כבר הקל עם המערער, עת קבע עונש של 4 שנות מאסר בגין העבירות הנלוות, וקבע כי עונש זה ירוצה חציו בחופף וחציו במצטבר לעונש מאסר העולם שנגזר עליו בגין עבירת הרצח.