במחצית חודש נובמבר 2012 נעצרה המערערת על ידי משטרת ישראל בחשד שסייעה לקופר ברציחת אישתו.
לסברתו, חברי הועדה והשופט סטרשנוב "לא השכילו להבין את הנסיבות החמורות שבהן פעלה המערערת, ובעיקר לא השכילו להבין כי גם המערערת נפלה קורבן למעשיו הנפשעים של רוצח סדרתי". כן טוען, "כי נפלה טעות חמורה בשקול דעתו של המשיב, עת מצא לנכון לאבחן בין ההליך הפלילי שהתנהל בעיניינה לבין ההליך המשמעתי".
בתמיכה לטענותיו מציין ב"כ המערערת כי בפני הועדה העידו שלושה רופאים בכירים שהם קולגות של המערערת, לפיהם מדובר ברופאה מקצועית מן הדרגה הראשונה, אשר מסורה לעבודתה ואשר השקיעה את חייה לשם טפול מסור והולם בכל המאות של פאציינטים שעברו תחת ידיה בשנות עבודתה הרבות עובר להפסקת עבודתה כרופאה עקב פתיחת ההליכים הפליליים והמשמעתיים נגדה.
לטענת ב"כ המערערת, לעובדות אלו – אשר אושרו בתסקיר שהוגש לבית המשפט הפלילי ואשר על פיהן נגזר על המערערת בהליך האמור עונש קל יחסי של שישה חודשי עבודות שרות - לא ניתן משקל ממשי בהחלטת המשיב, ובכך החטיא את המטרה שבענישה המשמעתית; שכן, בנסיבות המתוארות, ההרתעה נגד חזרה על המעשים בהם הורשעה המערערת הנה כה מלאה עד שאין כל סיכוי שתחזור על מעשים דומים עד יומה האחרון, והיא צומחת מעצם התובנה באשר למימדי קריסת שיקול דעתה המקצועי של המערערת מול שכנועיו של קופר.
עם כל ההבנה למצוקתה וסבלה של המערערת בפרשה האומללה שנפרשה לפניי, אין ביכולתי להסכים עם טענת ב"כ המערערת שיש בכך כדי להטיות את הכף לטובת קבלת העירעור.
...
סבורני כי אותו היגיון דברים, כפי שפורט בהרחבה בהחלטה הנ"ל, ישים גם למקרה דנן, בו הושעה הנקבל מעבודתו כרופא – בין באופן מלא ובין באופן חלקי – וזאת עפ"י החלטות שיפוטיות של בתי המשפט, מבלי שעסק בפועל, אותה תקופה, בעיסוקו כרופא המטפל בחולים.
אי לכך, מקובלת עלי טענת ב"כ המערערת כי יש להתחשב בימי השעיית המערערת בהליך הפלילי, בחישוב תקופת ההתלייה שהוטלה עליה בהליך המשמעתי.
כללו וסיכומו של דבר – הערעור מתקבל חלקית, במובן זה שתקופת ההתלייה של שמונה שנים שנגזרה על המערערת תישאר על כנה, וחישוב התקופה יחל מיום 26.11.12.
