ערעור על הרשעה בפרשיית הנחת ראש חזיר והצתת משרד

השופטת א' חיות: שני ערעורים על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ע' גרשון) מיום 19.2.2015 בו הורשע ראש עריית נצרת עילית שמעון גפסו (להלן: המערער או גפסו) בעבירה של לקיחת שוחד לפי סעיפים 290, 294(א) ו-29 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק או חוק העונשין) ונגזרו עליו 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי ותשלום קנס בסך 20,000 ש"ח. בע"פ 4784/15 מערער גפסו על הרשעתו בדין ובע"פ 3295/15 מערערת המדינה על קולת העונש וכן על קביעתו של בית המשפט קמא כי בנסיבות העניין העבירה שעבר גפסו אין עימה קלון.

עדי ברקו (להלן: ברקו), נאשם נוסף בפרשה, נבחר מטעם אותה סיעה כחבר מועצת העיר ומונה לכהן כסגן ראש העיר וכיו"ר דירקטוריון החברה לפיתוח נצרת עילית בע"מ (להלן: החברה הכלכלית או החכ"ל), חברה פרטית בבעלות עריית נצרת עילית, המשמשת כזרוע הביצועית של הערייה לקידום ובצוע פרויקטים כלכליים שונים ברחבי העיר.

כזכור כיהן גפסו במועדים הרלוואנטיים לאישום כראש הערייה וברקו, שהיה סגנו, כיהן כראש הדירקטוריון של החברה הכלכלית שהנה בבעלות הערייה ומשמשת כזרוע הביצועית שלה לקידום פרויקטים כלכליים שונים בעיר (ראו: עניין אומ"ץ; עת"מ (נצרת) 55468-11-10‏ ‏נ.ע. מעלות שער העיר בע"מ נ' משרד האוצר החשב הכללי (10.7.2011)).

מטעמים אלו כולם, אציע לדחות את עירעורו של גפסו על הכרעת הדין ובהנחה שעמדתי זו מקובלת על חבריי, יש להוסיף ולבחון את הטענות שהעלתה המדינה בעירעור שהגישה על גזר הדין, הנוגעות לקולת העונש ולקביעתו של בית המשפט קמא כי בנסיבות המקרה דנן אין מקום להטלת קלון.

...

סוף דבר אני מציעה לחבריי לדחות את ערעורו של גפסו על הכרעת הדין (ע"פ 4784/15) ולקבל את ערעור המדינה (ע"פ 3295/15) במובן זה שעונש המאסר בפועל בן 6 החודשים שנגזר על גפסו יעמוד בעינו אך יהא עליו לרצותו מאחורי סורג ובריח.

אף אני סבור כי בהינתן הניצול הבוטה לרעה של גפסו את מעמדו; הפגיעה בערכי יסוד; והשחתה של הכפופים לו, לפנינו עבירה מובהקת של שחיתות ציבורית שדבק בה פגם מוסרי-ערכי המחייב קביעה כי דבק קלון במעשיו.

ככלל, עבירת שוחד היא עבירה שהמענה לה צריך להיות מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, ואני סבורה שזו התוצאה הראויה גם במקרה שלפנינו.

][]א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.5.09 בת"פ 4847-11-08 (סגן הנשיא שיף), בגדריו הושתו על המערער ארבע שנות מאסר בפועל (שלוש שנים בגין הרשעתו בהליך דנא ושנה בגין עבירותיו בתיקים שצורפו לתיק זה, כפי שיפורט); שנתיים מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שיחרורו עבירה בה הורשע בהליך זה או כל עבירה אחרת לפי סעיף 144 לחוק העונשין התשל"ז-1977, וכן שנה מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שיחרורו עבירה בגינה הורשע בהליך זה או כל עבירת אלימות מסוג פשע; הפעלת עונש מאסר מותנה של 12 חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המערער מהליך קודם, מתוכם 6 חודשים בחפיפה לעונש המאסר שהוטל בהליך זה ו-6 חודשים ירוצו במצטבר; בסך הכל הוטלו אפוא 54 חודשי מאסר, ובנוסף פיצוי כספי לישיבה "רוח צפונית" בעכו (להלן הישיבה) בסך של 20,000 ₪.

פרשת התיק היא הצתת הישיבה והכנת בקבוקי תבערה לשם כך. רקע והליכים קודמים המערער (יליד 1979), הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של יצור נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק בצרוף סעיף 29 לחוק; נשיאת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק בצרוף סעיף 29 לחוק; הצתה במטרה לפגוע בנכס המשמש את הציבור, עבירה לפי סעיף 448 (סיפא) (בטעות נכתב בהכרעת הדין סעיף 338) בצרוף סעיף 29 לחוק.

המערער שבר את חלון משרד הישיבה והשליך פנימה את בקבוקי התבערה.

על כן נסיבות חייו הקשות באמת של המערער, הודייתו והבעת החרטה שלו אמנם אין להקל ראש בהן, ויש לראותן כמבטאות תקוה, אך אין הן יכולות לכפר על חומרת המעשים בהצטברותם, במובן של הקלה בעונש.

צבירת מחצית המאסר המותנה אין בה כל דופי, ואדרבה, ישבה משום "הנחה" למי שקופת שרצים תלויה לו מאחוריו.

...

כאן עסקינן באזרח ישראלי, בעל רקע פלילי ביסודו ורקע אישי לא פשוט, ועל כן יש לטעמנו מקום לשוב ולשקול באשר לסיווגו כאסיר בטחוני או למצער לתהליך טיפולי לגביו, בלי שניטע מסמרות.

]השופט א' שהם: פתח דבר לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 12.6.2012, בת"פ 4259-12-11, שניתן על-ידי כב' השופט ע' מודריק – סג"נ. בית משפט קמא הרשיע את המערערים, על-פי הודאתם, בעבירות שיוחסו להם בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, היינו: בקשירת קשר לבצוע פשע (חטיפה לשם סחיטה), לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בחטיפה לשם סחיטה, לפי סעיף 372 לחוק העונשין; ובהסתרת חטוף, לפי סעיף 375 לחוק העונשין.

השניים דרשו מעבד את פירעון החוב, ונקטו בלשון מאיימת, כאשר באחד המקרים חשף פאיז, בנוכחות המערער 1, אקדח שהיה ברשותו, במטרה להניע את עבד ואת בנו אמיר (להלן: המתלונן) "לשלם את החוב". בסמוך ליום 30.10.2011, קשרו המערערים, עם פאיז, יוסף דרדון (להלן: יוסף) ומג'די שמרין (להלן: מג'די), קשר לחטוף את המתלונן לאיזור רמאללה ולהסתירו שם "במטרה להניע את עבד לשלם את החוב". ביום 30.10.2011, הגיע אחד הקושרים, מג'די, למשרדו של עבד ובקש מהמתלונן להתלוות אליו לרכב "על-מנת לקבל כלים שכביכול הוזמנו על-ידי עבד". המתלונן התלווה אל מג'די לרכב, שבו נהג אדם אלמוני ולצדו ישב המערער 1, ואו אז דחף אותו מג'די "אל תוך החלק האחורי של הרכב". בשלב זה, כיוון יוסף אקדח לראשו של המתלונן והורה לו לשבת בשקט "ולא לעשות כלום". על-פי כתב האישום, ירד המערער 1, בשלב כלשהוא מהרכב, ואילו המערער 2 הצטרף לנסיעה ואף נהג ברכב לאיזור רמאללה.

גם עו"ד לידאוי הדגיש את העובדה כי אביו של המתלונן מנע מהמערערים לשלם את שכרם של עובדיהם, למרות שהוא "אדם בעל הון... יזם, יש לו כסף רב". עו"ד לידאוי הוסיף וטען כי מי שאחז באקדח בפרשה זו היה אדם בשם פאיז, ולא אחד מהמערערים.

בראש ובראשונה, יש להזכיר כי העונש הקבוע בצד העבירה, שעניינה חטיפה לשם סחיטה, לפי סעיף 372 לחוק העונשין, הנו עשרים שנות מאסר, ויש בכך משום ביטוי לגישתו של המחוקק, באשר למידת החומרה הגלומה בעבירה זו. עונש דומה קצב המחוקק גם לעבירה הנוספת בה הורשעו המערערים, היינו הסתרת חטוף, לפי סעיף 375 לחוק העונשין.

אין חולק כי ערכאת העירעור רשאית להתערב בעונש, גם אם זה מצוי בטווח הענישה המוסכם, אך במקרה מעין זה, ההנחה היא כי "נאשם הנותן ידו להסכם מסוג זה, רואים אותו כמי שמודה כי כל עונש שלא יחרוג מאותה מסגרת הוא עונש מידתי ומצוי במרחב הסבירות" (ע"פ 1605/08 פלוני נ' מדינת ישראל (3.5.2010) בפיסקה 4).

...

אשר לטענה כי יש מקום להבחין בין שני המערערים, תוך שנאמר במרומז כי ראוי להקל יותר בעונשו של המערער 2, הננו סבורים כי דינה להידחות.

לאור האמור, לא מצאנו טעם של ממש להבחין בין שני המערערים, ככל שהדבר נוגע לעונש המאסר שנגזר עליהם.

סוף דבר, הננו מחליטים לדחות את ערעורם של המערערים.

ב]בית המשפט העליון[][]בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים[ בש"פ 6156/98[ בפני: [כבוד השופט י' קדמי ][המבקשת]: [מדינת ישראל המשיב]: [דמיאן פקוביץ בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו1996- החלטה

העבירות האמורות מתיחסות לשלוש הפרשיות הבאות: הנחת ראש חזיר על קבר מוסלמי; הצתת משרד תנועת "דור שלם"; וקשירת קשר לידוי ראש חזיר - כשבפיו קוראן - להר הבית ביום תפילה מוסלמי.

ב"כ המשיב מיתנגד להארכת המעצר וטענתו המרכזית היא: כי ברור כבר עתה שלא יהיה מקום להרשיע את שולחו בפרשת קשירת הקשר לידוי ראש חזיר להר הבית; וכי חומרתן של שתי הפרשיות הנותרות, כשלעצמן, אינה מצדיקה החזקה במעצר דוקא.

...

בית המשפט נעתר לבקשה; וערר שהגיש המשיב נדחה.

בשלב זה הנני נעתר למדינה ומאריך את מעצרו של המשיב לתקופה נוספת של תשעים ימים, החל מיום 14.10.98 או עד למתן פסה"ד בת"פ 109/98 הנ"ל, לפי המועד המוקדם מביניהם.