ערעור על הרשעה בפציעה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט

המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות פציעה בנסיבות מחמירות, איומים, שבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה.

...

ערעורו נדחה.

לאחר שנתתי דעתי לשיקולים המנויים בסעיף 40ג(א) וסעיף 40ט לחוק העונשין, לאור הממצאים עליהם עמדתי לעיל ולאחר שבחנתי את מדיניות הענישה הנוהגת, ותוך שנתתי דעתי להתנהגותו הברוטלית של הנאשם, שאינה "מתחילה ונגמרת" בקללה יחידה, מכה אחת או בעיטה בודדת – כי אם באלימות פיזית ומילולית, שהותירה את המתלוננת כשידה האחת שבורה והאחרת חבולה, מוטלת כאוּבה על הרצפה ונאלצת לספוג עלבונות מפי הנאשם, שבאדישותו (האלימה אף היא) התפנה לעסוק בענייניו והתעלם מהפצרותיה כי יזמין עבורה אמבולנס, מצאתי לקבוע מתחם ענישה בין 30-12 חודשי מאסר.

במסגרת השיקולים לזכותו של הנאשם לקחתי בחשבון את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות כפי שהובאו מפי בא כוחו, את מצוקתו הכספית, את הקושי שנגרם לו ולאמו כתוצאה מהמעצר הממושך ומעונש המאסר שייגזר עליו, כמו גם את פרק הזמן המשמעותי בו הנאשם נתון במעצר, ללא חופשות וללא מי שיבקר אותו או יתמוך בו. תוצאה החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 16 חודשי מאסר בפועל אשר ימנו מיום מעצרו – 6.3.20.

בע"פ 9045/16 אילן אדנני נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 7.3.2018), נדון עניינו של המערער שהורשע בעבירת ניסיון רצח, חבלה בנסיבות מחמירות, ושיבוש מהלכי משפט.

עירעורו על הכרעת הדין היתקבל בחלקו, ובית המשפט העליון זיכה את המערער מחמת הספק מהעבירה של ניסיון לרצח של החברה, ותחת זאת הרשיע אותו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה ביחס לאותה חברה.

...

בהמשך טיעוניו, ציין ב"כ המאשימה כי לא בכדי נקבע בצידה של עבירה זו עונש חמור של 20 שנות מאסר, והפנה לשורה של פסקי דין, שבהם נגזרו עונשי מאסר ממושכים, אשר יש בהם כדי ללמד על מדיניות ענישה מחמירה של בתי המשפט, כלפי מי שהורשעו בעבירה זו. בהינתן כל האמור לעיל, טען ב"כ המאשימה כי מתחם העונש ההולם בגין מעשיו של הנאשם נע בין 14 ל-18שנות מאסר בפועל.

בסופו של דבר, לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, את הפגיעה החמורה בערך המוגן של קדושת החיים ובערכים נוספים, ולאחר שנתנו דעתנו לרמת הענישה הנוהגת, כפי שהיא עולה בין היתר מפסקי הדין שנזכרו לעיל, אנו סבורים כי מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם דנא צריך להיות בין 10 ל-15 שנות מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.

בסופו של יום, לאחר ששקלנו את מכלול נסיבותיו של הנאשם, ואת השיקולים לקולא ולחומרה שפורטו לעיל, ובשים לב לרמת הענישה שנקבעה בנסיבות דומות בפסיקת בית המשפט העליון, החלטנו למקם את עונש המאסר של הנאשם, באמצע מתחם העונש ההולם שקבענו לעיל.

נוכח כל האמור לעיל, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: 12.5 שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרו; 18 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע.

בעיניין תפ"ח (מחוזי מרכז) 58246-02-18 מדינת ישראל נ' ברהנו (10.12.19), אליו הופנינו על ידי המאשימה, השית בית המשפט עונש של 28 שנות מאסר על נאשם שהורשע על יסוד הודאתו בעבירות של רצח בכוונה, לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין (לאחר תקונו בתיקון 137), חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, גניבה ושיבוש מהלכי משפט.

בעיניין 6285/15 עוכל נ' מדינת ישראל (19.5.16) אישר בית המשפט העליון עונש של 8 חודשי מאסר שהוטלו על מערער שהורשע בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334, 335(א)(1) לחוק העונשין ומעשי פזיזות ורשלנות ברכב.

...

משכך, אנו סבורים שיש להרחיק את הנאשם מהכביש לצמיתות על מנת להגן על שלום הציבור ומשיקולי הרתעה וגמול.

אנו סבורים שיש לפצות את אלמנת המנוח בסכום המקסימלי שהחוק מאפשר.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אנו דנים את הנאשם לעונשים הבאים: 20 שנות מאסר לריצוי בפועל שמניינם מיום מעצרו.

במקרה זה להבדיל מענייננו, ההוכחות נוהלו אך בהקשר של שאלת רמת המחשבה הפלילית של הנאשם, ובעניינו שירות המבחן המליץ להמנע מהשתת עונש מאסר; ע"פ 8274/13 מדינת ישראל נ' אבו ראס (פורסם בנבו, 12.6.2014) בו דחה בית המשפט את ערעור על הכרעת הדין ועל חומרת העונש של נאשם חרש-אילם שהורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין והפרעה לשוטר וקיבל את ערעור המאשימה על קולת העונש.

יצוין, כי גם במקרה זה הנאשם הודה במיוחס לו והליך ההוכחות היתמקד אך בשאלת רמת המחשבה הפלילית לנוכח היותו שתוי בעת ביצוע העבירות; ע"פ 7781/12 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.6.2013) בו קיבל בית המשפט העליון את עירעורו של נאשם בגיר צעיר שהורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט והפחית את עונשו ל-18 חודשי מאסר חלף 22 חודשי מאסר שגזר עליו בית המשפט המחוזי בשל קירבתו לגיל הקטינות.

...

בנוסף, סבורני שללקיחת האחריות המאוחרת של הנאשם על ביצוע העבירות בפני שירות המבחן יש לתת משקל מוגבל.

בשולי גזר הדין, אבקש לשוב ולהדגיש, כי אלמלא נסיבותיו האישיות-משפחתיות החריגות של הנאשם (אשר כעולה מהתסקיר השליכו על אופיו והתנהלותו, ומכאן שלהן זיקה מסוימת לאירוע), גילו הצעיר ועברו הפלילי הדל, עונשו של הנאשם היה צפוי להיות חמור באופן ממשי מזה שבסופו של יום החלטתי להטיל עליו.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 6 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.

המערער הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בעבירות של רצח בכוונה תחילה, פציעה בנסיבות מחמירות, עבירות בנשק ושיבוש מהלכי משפט.

עם זאת, בשים לב לנסיבותיו האישיות של המערער ולכלל לפיו אין זו דרכה של ערכאת העירעור למצות עם המערער את הדין במלוא חומרתו, בית המשפט העליון חרג מהמתחם והעמיד את עונשו של המערער על 15 שנות מאסר.

...

אשר לעבירות הנוספות שבהן הורשע הנאשם, נאמר כך: עבירת ניסיון הרצח – סעיף 305(1), קובע עונש של 20 שנות מאסר למורשע בעבירה זו. עבירה זו לא שונתה בעקבות תיקון 137 לחוק העונשין; לו היה הנאשם מואשם בעבירה של ניסיון לרצח על פי הדין הקיים עתה, הוא היה מורשע באותה העבירה ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1).

נוכח קביעה זו, ממנה עולה שהנאשם פעל מתוך שיקול דעת ושליטה, הרי שנדחית גם טענת ההגנה לקרבה לסייג גם בהקשר לגזר הדין.

לאור כל האמור, בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, מידת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות לביצוע העבירות, אנו מעמידים את מתחם העונש ההולם למעשי עבירות ניסיון הרצח, החבלה החמורה והחזקת הנשק בין 18 ל23 שנות מאסר.

לאור כל האמור לעיל, אנו דנים את הנאשם לעונשים הבאים: בעבירת הרצח לפי סעיף 300(א)(4)- עונש מאסר עולם.