ערעור על הרשעה בעיסוק ברפואה ללא רישיון

המערער צירף אסמכתא הלקוחה מאתר האנטרנט של משרד הבריאות, לפיה בעת בקשת קבלת רישיון רפואה בישראל, "האגף לרשוי מקצועות רפואיים במשרד הבריאות יפנה למשטרת ישראל לקבלת האישור ולאחר קבלתו תונפק התעודה למי שעמדו בכל דרישות החוק האחרות". על פניו, מתוכן האמור, עולה כי בבוא יום - ובשים לב לכך שהמערער סיים חוק לימודיו, מתפרש כי היום קרב - אפשר כי ייקשה על המערער לקבל רישיון רפואה בישראל.

ברע"פ 5100/14 ד"ר אחמד מסארוה נ' מ"י (28.7.2014), נדחתה בקשת רשות העירעור של רופא אשר הורשע בעבירה של תקיפה סתם בבית המשפט המחוזי, בעירעור על פסק דין של בית משפט שלום אשר נימנע מהרשעה, ונקבע כי "צדק בית משפט קמא בכך שהותיר את הדיון בסוגיה זו לועדת המשמעת, אשר תעשה כחוכמתה". ברע"פ 654/13 פאדי אבו בכר נ' מ"י (26.2.2013) נדחתה בקשת רשות ערעור של רוקח אשר הורשע בעסוק ומכירה והפצת טובין שסומנו ללא רשות בעל הסימן ומכירת תכשיר מירשם ללא מירשם רופא.

המערער טוען כי לרופא אשר מבצע עבירה פלילית קיים שיקול דעת לשר אם להותיר לו את הרישיון או לחילופין לשלול או להתלות אותו, וטוען כי לעומת זאת למי אשר מבקש רישיון רפואה אין כל אפשרות לעבור את הדרישה הראשונית של העידר עבר פלילי, ולמעשה אין הפעלת כל שיקול דעת.

...

כך, ברע"פ 1240/19 עופר בר לוי נ' מ"י (24.3.2019), בעניינו של מבקש אשר טען כי "ככל הנראה" לא יחודש רישיון התיווך שלו, או כי עיון במרשם הפלילי עשוי להוביל לכך שלא תינתן לו הרשאה לעיסוק כמדביר, נפסק: "יתרה מכך, אני סבור כי גם אם עלולה להיפגע יכולתו של המבקש לשמש מתווך או מדביר, יש להותיר את הדיון בדבר בידי הגורם המוסמך. הדבר עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי שכן משנמצא כי אדם ביצע עבירה פלילית שעלולה להשפיע על כשירותו לעסוק במקצוע מסוים הטעון רישוי, מן הראוי כי הדבר יהיה גלוי בפני גורמי הרישוי המוסמכים בעניין (ראו והשוו: רע"פ 5018/18 עומר בוזגלו נ' מדינת ישראל, בפסקה 9 (21.10.2018))". ברע"פ 923/19 פלונית נ' מ"י (2.4.2019) נפסק כי גם אם עלולה להיפגע יכולתה של המבקשת לשמש כעורכת דין יש להותיר את הדיון בדבר בידי הגורם המוסמך, תוך הפניה לרע"פ 5018/18 וכך נפסק: "יתרה מכך, אני סבור כי גם אם עלולה להיפגע יכולתה של המבקשת לשמש עורכת דין, יש להותיר את הדיון בדבר בידי הגורם המוסמך. הדבר עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי שכן משנמצא כי נאשם ביצע עבירה פלילית שעלולה להשפיע על כשירותו לעסוק במקצוע מסוים, מן הראוי כי הדבר יבחן על ידי הגורמים המוסמכים". ברע"פ 5478/19 נטע לוין נ' מ"י (25.8.2019) נפסק, בעניינה של מפקדת בצה"ל, כי יש להשאיר את הדיון בדבר בידי הגורם המוסמך, תוך הפניה לרע"פ 5018/18 ורע"פ 923/19, ונפסק: "יתרה מכך, אני סבור כי גם אם עלולה להיפגע יכולתה של המבקשת לשמש כמפקדת בצה"ל, יש להותיר את הדיון בדבר בידי הגורם המוסמך. הדבר עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי שכן משנמצא כי נאשם ביצע עבירה פלילית שעלולה להשפיע על כשירותו לעיסוק מסוים, מן הראוי כי הדבר יבחן על ידי הגורמים המוסמכים לכך (ראו והשוו: רע"פ 5018/18 עומר בוזגלו נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 9 (21.10.2018); רע"פ 923/19 פלונית נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 8 (2.4.2019))". ביחס להותרת שיקול הדעת לגופים הרלבנטיים, אפנה לפסיקה נוספת אשר במקרים של רופא, רוקח וכבאי, קבעה כי יש להותיר את שיקול הדעת בידי הגורם המוסמך.

ככל שמופעל שיקול דעת גם בעניינו של מי אשר מבקש לקבל רישיון רפואה, הרי שכל האמור לעיל בדבר הותרת שיקול הדעת בידי מי שאמור לקבלו, ישים גם לענייננו.

שימוש במבחני העזר שהוצעו מוביל למסקנה שהמערער צלח את שני המבחנים המרכזיים שהוזכרו לצורך ביטול ההרשעה, ומכאן שיש מקום להיעתר לערעור ולבטל הרשעתו של המערער.

האפשרות לנקוט בדרך החריגה של המנעות מהרשעה היא שמורה רק לאותם מקרים מיוחדים ויוצאי דופן בהם מתקיימים שני התנאים המצטברים, אשר נקבעו בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (3) 337, 342 (1997), כלהלן: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם.

זאת, מהטעם שלא הובאו לפניי ראיות לכך שהתעודה אותה קיבלה הנאשמת מאוניברסיטה באוקראינה עשויה להיות מוכרת בישראל לצורך מתן רישיון לעיסוק ברפואה, ואף לא לכך שההרשעה עלולה לפגוע בעיסוקה הרפואי-אדמיניסטרטיבי של הנאשמת כיום.

זכות ערעור בתוך 45 יום מהיום.

...

מכל מקום, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות דנא, כפי שפורטו לעיל, ותוך התחשבות במדיניות הענישה הנהוגה, אני קובע את מתחם העונש ההולם לאירוע מושא כתב האישום המתוקן בין ענישה צופה פני עתיד וענישה נלווית לבין עונש של 9 חודשי מאסר בפועל.

כאמור, גם ב"כ המאשימה הסכים בטיעוניו כי גזירת עונשה של הנאשמת צריכה להיעשות בתחתית מתחם העונש ההולם, ובכל מקרה זו המסקנה המתבקשת.

סוף דבר: אשר על כן – ובהתחשב בשיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני מותיר את הרשעת הנאשמת על כנה וגוזר עליה את העונשים הבאים: (א) מאסר על תנאי למשך 3 חודשים, אותו לא תישא הנאשמת אלא אם כן תעבור, תוך שלוש שנים מהיום, עבירה מהעבירות בהן הורשעה.

רקע עובדתי וטענות הצדדים כנגד המבקש ניפתחה חקירה פלילית בגין החשד לקבלת דבר במירמה, היתחזות, עיסוק ברפואה ללא רישיון, ייצור, הכנה ומכירת תרופות ללא רישיון והלבנת הון.

כן ציינתי כי תמיהת המבקש הכיצד זה נחתם עמו הסדר טיעון בשנת 2017, ובסמוך לאחר סיום ההליך הפלילי נגדו ביולי 2018 (עת ניתן פסק הדין בעירעור שהוגש לבית המשפט המחוזי) ניפתחה נגדו חקירה פלילית בגין אותן חשדות, הנה כבדת משקל.

על רקע האמור, נותרה לדיון השאלה האם ניתן לנקוט באמצעים חלופיים שיהיה בהם כדי להבטיח אפשרות חילוט ו/או השגת תכליתו בעתיד, בשים לב לכך שעסקינן בחשוד ולא בנאשם ו/או במורשע חלילה כך שחזקת החפות עומדת לו (ר' פיסקה 7 להחלטת בית המשפט המחוזי מושא ההליך שבכותרת).

...

אם כן, המסקנה היא כי המשיבה לא הצביעה על היחס שבין שווי הרכוש שנתפס לבין שווי הרכוש שלפי החשד שימש לביצוע העבירות או הושג כתוצאה מהן, וזאת אף לא לאחר הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי.

על רקע האמור, נותרה לדיון השאלה האם ניתן לנקוט באמצעים חלופיים שיהיה בהם כדי להבטיח אפשרות חילוט ו/או השגת תכליתו בעתיד, בשים לב לכך שעסקינן בחשוד ולא בנאשם ו/או במורשע חלילה כך שחזקת החפות עומדת לו (ר' פיסקה 7 להחלטת בית המשפט המחוזי מושא ההליך שבכותרת).

מובהר כבר כאן, כי אינני מקבלת את גישתה של המשיבה ולפיה היא מבכרת תפיסת כספים על פני תפיסת נכסי מקרקעין, באשר חילוטם של הכספים קל יותר.

כנגד המבקש ניפתחה חקירה פלילית בגין החשד לקבלת דבר במירמה, היתחזות, עיסוק ברפואה ללא רישיון, ייצור, הכנה ומכירת תרופות ללא רישיון והלבנת הון.

בהמשך לדיון שהתקיים ביום 31.10.18 הגיש המבקש הודעה על הגשת מסמכים, אליה צירף המבקש את ההודעה בדבר ההחלטה שלא להעמידו לדין, את כתב האישום שהוגש נגדו (ת.פ. 14573-01-15), את כתב האישום שהוגש במסגרת הסדר טיעון, את ההודעה על הסכם להסדר טיעון, וכן את פסק הדין של בית המשפט המחוזי שדן בערעורו של המבקש כנגד הרשעתו במסגרת הסדר הטיעון (ע"פ 866-04-18).

...

המסקנה היא כי קיים ספק בשאלה האם מלוא הנכסים שנתפסו שימשו לעבירות בהן נחשד המבקש במסגרת החקירה התלויה ועומדת נגדו.

במכלול האמור, אני מורה בזאת למשיבה לשחרר למבקש סך של 200,000 ₪ וזאת לא יאוחר מיום 6.11.18.

באישום הראשון הורשע החזקת 75 מיכלי גפ"מ גדולים ו-54 מיכלי גפ"מ קטנים, והחזקת 7 מיכלי גפ"מ גדולים פירטיים במשאית וולבו- עבירות של שימוש פחזני בחומר דליק, באישום השני הורשע בעבירה של ניהול העסק ללא רישיון במשך כ-6 שנים ובאשום השלישי הורשע בסיוע לבנו בהחזקת 133 מיכלי גפ"מ קטנים ו-34 מיכלי גפ"מ גדולים במחסן והחזקת משקל ומתקן למילוי גז, וכן סיוע להחזיק במשאית סגורה 103 מיכלי גפ"מ קטנים ו-18 מיכלי גפ"מ גדולים-עבירות של סיוע לשימוש פחזני באש ואיסור עיסוק ללא רישיון.

· עפג (י-ם) 12244-12-17‏ , 49132-12-17‏ עידן גבאי נ' מדינת ישראל (19.6.18): המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בבצוע 4 עבירות של אספקת גז ללא רשיון, הוצאת מכלי גפ"מ מחוץ למדינה, 4 עבירות של הכנסת מכלים שמולאו מחוץ לארץ אל המדינה (43 מיכלים), 5 עבירות של איחסון מכלים ריקים ללא היתר והובלה ו- 5 עבירות של שיווק מיכלים של ספק אחר.

· ע"פ (חיפה) 25432-04-13‏ ‏ אובק גז בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (29.9.13): המערערים (חברה בעלת רשיון לספק גז ומנהלה) הורשעו ב- 104 עבירות של מילוי 104 מכלי גז של ספק גז אחר והובלתם על המערערת נגזר קנס בסך 50,000 ₪ ועל המערער נגזרו קנס בסך 50,000 ש"ח ומאסר על תנאי.

את היותו תומך באישתו על רקע מצבה הרפואי ואת תפקידו המרכזי בתא המשפחתי הן מבחינת הפרנסה והן מבחינת הסיוע לאישתו ומעורבותו הרבה בגידול בנותיו ותחזוקת הבית.

...

ועם זאת לא שוכנעתי כי הרשעה תפגע בשיקומו של הנאשם או יגרם לו נזק קונקרטי כזה המצדיק ביטול ההרשעה.

בנסיבות אלו לא מצאתי כי מתקיים החריג לכלל המצדיק את העדפת השיקול האינדיבידואלי על פני האינטרס הציבורי, לא שוכנעתי כי קיים פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של ההרשעה הפלילית בנאשם לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי החברתי הכללי.

במכלול נתוניו של הנאשם, אני סבורה כי בזו הפעם מתאימה ענישה אשר תכלול מאסר מותנה, לצד ענישה חינוכית וכן התחייבות משמעותית, אשר יהיה בהם כדי לאזן את הענישה הכלכלית אשר תהא נמוכה.

עונשו של הנאשם סיכומו של דבר, מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים.