ערעור על הרשעה בעבירת תעבורה של הפרעה לתנועה

כללי המערער הורשע על יסוד הודאתו בגרם מוות ברשלנות, פניית פרסה תוך הפרעה לתנועה וסיכון לעוברי הדרך, וגרם נזק לאדם ולרכוש.

בנוסף, לחובת המערער לא פחות מ – 22 הרשעות בעבירות תעבורה מגוונות ולא זניחות, כדוגמת נהיגה במהירות מופרזת, אי ציות לרמזורים ושימוש בטלפון.

...

אמנם, בפני שירות המבחן הביע המערער עמדה המצמצמת את אחריותו והשליכה על הקורבן, אך בית משפט קמא התרשם באופן בלתי אמצעי כי המערער קיבל אחריות מלאה על מעשיו, וקביעתו זו מקובלת עלינו.

בנסיבות דנן, העונשים שקבע בית משפט קמא מקובלים עלינו ולא מצאנו מקום להתערב בהם.

אשר-על כן, הערעור נדחה.

לפנינו ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' משניות) בת"פ 10326-04-15 מיום 12.9.2018 ומיום 30.12.2018 בהתאמה, בגדרם הורשע המערער בעבירות תעבורה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונגזרו עליו 20 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.

המערער לא שעה לקריאותיהם וניסה להמלט מהמקום בנסיעה מהירה, תוך שביצע פניות פרסה פתאומיות ונסע נגד כיוון התנועה באופן שאילץ את השוטרים ואת משתמשי הדרך לסטות לצד הכביש.

המערער הורשע בתום הליך שמיעת הראיות בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המקורי, ונגזרו עליו עונשים של 20 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה או עבירת רכוש מסוג פשע למשך 3 שנים; 4 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו או עבירת רכוש מסוג עוון למשך שנתיים; פסילת רישיון למשך 24 חודשים מיום שיחרורו ממאסר והפעלת עונש פסילה על תנאי התלוי ועומד נגדו בחופף לכך; ו-10 חודשי פסילת רישיון על תנאי לבל יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה למשך 3 שנים.

...

סיכומם של דברים, משדחיתי את טענות המערער באשר לזיהויו כנהג הרכב ומשדחיתי את טענת האליבי לה טען, אני סבור כי דין הערעור על הכרעת הדין להידחות, וכך אציע לחבריי לעשות.

כפי שארחיב להלן, אני סבור כי אף דין הערעור על גזר הדין להידחות.

עניינו של המערער אינו נמנה עם מקרים אלו, ומשכך דין הערעור על גזר הדין להידחות.

] בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת א' לינדנשטראוס) מיום 16.2.2021 בעפ"ת 21287-12-20, בגדריו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בצפת (כב' השופט ר' עומרי) בת"ד 704-03-16.

רקע והליכים קודמים המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש לפי סעיפים 62(2) ו-38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], בהתאמה, ובהתנהגות הגורמת נזק ופניית פרסה תוך הפרעה לתנועה לפי תקנות 21(ב)(2) ו-44(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, בהתאמה.

לאחר שנתן דעתו על העובדה שהמבקש נטל אחריות על מעשיו, הביע חרטה והודה במיוחס לו; על פגיעת העונש הצפויה במבקש ובמשפחתו; על חלוף הזמן מעת ביצוע העבירות; וכן על עברו התעבורתי של המבקש, שבית המשפט מצא שאינו מכביד בהנתן שבמועד מתן גזר הדין, לא הורשע בעבירות תעבורה מאז 2013 – גזר בית משפט השלום על המבקש 4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים, קנס בסך 2,000 שקלים וכן מאסר ופסילת רישיון מותנים.

...

נוכח כל אלה, מצא בית המשפט להעמיד את מתחם העונש ההולם על מאסר על תנאי עד מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים.

לאחר שנתן דעתו על העובדה שהמבקש נטל אחריות על מעשיו, הביע חרטה והודה במיוחס לו; על פגיעת העונש הצפויה במבקש ובמשפחתו; על חלוף הזמן מעת ביצוע העבירות; וכן על עברו התעבורתי של המבקש, שבית המשפט מצא שאינו מכביד בהינתן שבמועד מתן גזר הדין, לא הורשע בעבירות תעבורה מאז 2013 – גזר בית משפט השלום על המבקש 4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים, קנס בסך 2,000 שקלים וכן מאסר ופסילת רישיון מותנים.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

אשר על כן, דין הבקשה לרשות ערעור ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע – להידחות.

לדבריו, הופתע לקבל את הדו"ח משום שלא הפריע לתנועה ומשום שאין שום אפשרות אחרת חוץ מלהמתין שמישהו יצא ואז להכנס.

בנוסף, לא היתה מחלוקת, כי הרשעה בעבירת חניה אפשרית רק מכוח אחריות בעל הרכב הקבועה בסעיף 27ב לפקודת התעבורה (להלן – "הפקודה") או בעקבות בקשה להסבת הדו"ח על שם מי שנהג ברכב במועד ביצוע העבירה וכי אין חלופה שלישית (שם, ע' 7, ש' 2 – 3).

אציין, כי ב"כ המאשימה ביקשה להסתמך בטענתה על פסק-הדין בע"פ (חיפה) 1167/04 שני אבי נ' עריית חיפה (מאגר נבו, 14.10.04) במסגרתו נידון ערעור על הרשעה בשתי עבירות חניה.

...

אני סבורה, כי טוב תעשה המאשימה אם תפעל על בסיס אותו הכלל ותדרוש אף היא, טרם הסבת דו"חות - הצהרה מטעם המבקש לפיה הוא זה שנהג ברכב במועד ביצוע העבירה.

לסיכום, משקבעתי שהנאשם לא נהג ברכב ושהרכב אינו מצוי בבעלותו, התייתר ממילא הצורך לבחון את העדויות אשר נשמעו בפניי.

אשר על כן, אני סבורה שהמאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה.

נוכח כלל נימוקיו, גזר בית משפט קמא על המערער את העונש כדלקמן – ששה חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות; שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה (שאינה מסוג בררת משפט), נהיגה בזמן פסילה או אי ציות להוראת שוטר; פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנה אשר תחל ביום 7.6.18; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שמונה חודשים על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של אי ציות להוראת שוטר או נהיגה בזמן פסילה; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שלושה חודשים על תנאי למשך שנתיים, והתנאי הוא שלא יעבור אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

במהלך טיעוניה הגישה המשיבה את גיליונות הרישום הפלילי והתעבורתי של המערער תוך הדגשה כי כבר בשנת 2013 הורשע המערער בעבירות תעבורה חמורות, הוטלו עליו רכיבי ענישה שונים, לרבות פסילת רישיון הנהיגה בפועל לתקופה של 18 חודשים, אך הוא לא למד את לקחו.

בתאריך 16.7.13 נידון המערער בבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (הרשעת תעבורה מס' 2) למאסר מותנה, קנס ופסילת רישיון נהיגה, בגין עבירות של נהיגה בקלות ראש, נהיגה ללא רישיון נהיגה לאחר שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה, אי ציות לשוטר במדים, סטייה מנתיב נסיעה תוך הפרעה לתנועה, ונהיגה בכיוון הפוך בכביש חד סיטרי.

...

סבורני כי המערער כשל בביצוע עבירות חמורות המסכנות את ציבור המשתמשים בדרך באופן ממשי ומשמעותי ויש בהן לשקף זילות הוראות החוק וזלזול בסדר הציבורי.

באשרו עונש מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח, ציין בית המשפט העליון ברע"פ 9455/17 אזולאי נ' מדינת ישראל (18.12.17) – "המבקש נתפס, זו הפעם השלישית, כשהוא נוהג ללא רישיון ומבלי שאף הוכשר לכך, בנתיב נסיעה עירוני. בכך, סיכן המבקש את ביטחון הציבור ואת המשתמשים בדרך, כל זאת, כאשר מעל ראשו מרחף עונש מאסר על תנאי. משכך, מקובלת עליי קביעתו של בית משפט השלום, כי המבקש לא הורתע מסנקציות קודמות שהושתו עליו, ובחר במודע להמשיך ולבצע עבירות תעבורה. לצד זאת, התחשב בית משפט השלום בנסיבות חייו של המבקש, בקשייו הכלכליים, ובעובדה שהוא הודה בביצוע העבירה והביע חרטה על כך". נאמר ברע"פ 7810/16 לוי נ' מדינת ישראל (30.10.16) – "יפים בעניין זה דברי השופט נ' סולברג ברע"פ 8013/13 מסעוד נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (18.12.2013), אשר עסק גם הוא בהטלת עונש מאסר במקרים של עבירות חוזרות של נהיגה בלי רישיון נהיגה וללא ביטוח. וכך כתב: "במחדליו העיד המבקש על עצמו כי מורא החוק אינו חל עליו. רחמנות יתרה כלפיו, כמוה כהתאכזרות אל הולכי רגל תמימי-דרך ואל שאר המשתמשים בכביש. אין הצדקה לחשׂפם לסכנת נפשות, וגם לא לנזקים כספיים הנובעים מן הקושי להיפרע ממי שגרם לפגיעה בתאונת דרכים כשאינו מחזיק ברשיון ואיננו מבוטח." אמת הדבר, לא נגרמו פגיעות פיזיות בעקבות עבירות המבקש, אך המעשים כשלעצמם מצדיקים ענישה מחמירה.

עם זאת, נוכח הודאת המערער בכל המיוחס לו, צירוף תיק נוסף (במהלך ניהול הליך הוכחות), קבלת אחריות מלאה, קבלת רישיון נהיגה לאחר ביצוע העבירות, וגילו הצעיר יחסית של המערער, הגעתי לכלל דעה כי נכון יהיה לקצר קמעא את תקופת המאסר המותנה שהוטל עליו.