ערעור על הרשעה בעבירת תעבורה

ערעור על הכרעת הדין של בית משפט לתעבורה בעכו שניתנה בת"ד 474-01-15, מיום 27.3.18 (להלן: הכרעת הדין).

בכתב האישום יוחס למערער ביצוע העבירות הבאות: נהיגה כשברמזור אור אדום לפי תקנה 22א לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: התקנות); גרימת חבלה של ממש לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: הפקודה) ונהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) לפקודה.

...

למרות האמור לעיל, לא שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור ואני סבור שהתוצאה אליה הגיע ביהמ"ש קמא הינה בהחלט נכונה.

מטעם זה ומהתרשמות ביהמ"ש קמא ממכלול הראיות, המסקנה הייתה כי רישום זה מקורו בטעות ואין לסמוך עליו.

מכל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערעור.

על המערער, שלחובתו 51 הרשעות במגוון עבירות תעבורה בטרם מלאו לו 30, נגזרו 50 חודשי מאסר, מאסרים מותנים, פסילה למשך 4 שנים ופסילה על תנאי.

...

אף שיש לברך על מהלך זה, סבורני כי אינו יכול להצדיק, אף לא בקירוב, חריגה מטעמי שיקום.

סוף דבר לאור האמור ראיתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 26 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, החל 29.3.20 עד 3.4.20 ומיום 30.4.20 עד יום 19.5.20.

אני מורה על הפעלת הפסילה המותנית בת 6 חודשים שהוטלה על-ידי בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב במסגרת פ"ל 1950-05-19 וזאת בחופף לפסילה שהוטלה בתיק זה, בסעיף ג לעיל.

ראו למשל: עפ"ת (ב"ש) 22585-11-12 מדינת ישראל נ' אשורוב (03.12.12) - נדון עירעורו על נאשם ללא עבר תעבורתי, שהורשע בעבירות של נהיגה ללא רישיון מעולם וללא ביטוח,  ל- 15 ימי מאסר בפועל, 8 חודשי פסילה, קנס ופסילה על תנאי.

...

יפים לעניין זה דברי בית המשפט בע"פ (ת"א) 71933/06 קלגסבלד נ' מדינת ישראל (08.02.07), לפיהם "הודיה היא הצעד הראשון המתבקש כאשר אדם טוען לקבלת אחריות. לא הרי מי שמודה בתחילת ההליך, כהרי זה המנסה להרחיק מעצמו אחריות, מנהל הוכחות ומעלה כל טיעון אפשרי כדי לא לשאת באחריות, ומורשע בסופו של הליך מייגע ולעתים ממושך. המערער לא ניסה לדחות את הקץ...הוא הודה ותרם לניהול מהיר ויעיל של משפטו. על בתי המשפט לעודד התנהלות כזאת של נאשמים, ובסופו של יום, עליה לקבל ביטוי גם בתוצאה העונשית". עוד זקפתי לזכותו את העובדה כי אין לו כל עבר פלילי או תעבורתי וכי זו לו הפעם היחידה בה נעברה על ידו העבירה.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 1) תשלום קנס בסך 1,000 ₪.

לאחר ששילם אדם קנס הוא מוחזק בחזקת מי שהורשע ונשא את עונשו, "עם חלוף המועד להגשת ערעור על ההרשעה לבית המשפט המחוזי, הפך פסק הדין של בית-משפט השלום לתעבורה לחלוט. בנסיבות אלה, הבקשה להארכת מועד להשפט שהגיש המבקש לבית-משפט השלום לתעבורה, הוגשה שלא כדין" (רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל (29.01.2008)).

תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 קובעת את חזקת המסירה בעבירות קנס ועבירות תעבורה שנשלחו בדואר רשום.

...

אומר מייד כי לאחר ששקלת את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש, אני דוחה את הבקשה.

על טענות הסבה כבר נפסק כי: "התופעה של הסבת דוחות תעבורה, הינה תופעה שכיחה למדי והיא נעשית לרוב על ידי אזרחים המקבלים דיווח מרשות הרישוי אודות צבירת נקודות בגין עבירות תעבורה שעברו ובהתאם הודעה בדבר אמצעי תיקון – כגון הודעות על פסילת רישיון נהיגה או חובת ביצוע קורסים בנהיגה נכונה. או אז מתעורר האזרח ומבקש לגרוע מרשימת העבירות הרשומות לחובתו, עבירות מספר כדי להפחית את סכום הנקודות, כדי להסיר את רוע הגזירה של אמצעי התיקון. בבקשה מסוג בקשה זו מוטל הנטל על כתפי המבקש להוכיח כי לא הוא זה אשר עשה שימוש בכלי הרכב בעת ביצוע העבירה. תצהירים סתמיים וריקים מתוכן, אשר אין בהם כדי להסביר ולהבהיר מדוע יש לראות באדם האחר כאחראי, לא יתקבלו. זהו גם המקרה בפני." ע"פ (מחוזי ב"ש) 5242/08 אבו קטן באסם נ' מדינת ישראל (22.09.2008) המבקש במקרה דנן תמך את בקשתו בתצהיר כללי וסתמי, וכפי שכבר נפסק תצהיר כזה אינו ראיה מספקת היכולה לשכנע כי אכן אדם אחר הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי (עפ"ת (מחוזי חי') 3236-12-12 עבאד מג'דוב נ' מדינת ישראל (21.02.2013) לסיכום, לאור כל הנימוקים שלעיל אני דוחה את הבקשה.

סעיף 229(ח) לחוק הסד"פ קובע מפורשות כי: "שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו". לאחר ששילם אדם קנס הוא מוחזק בחזקת מי שהורשע ונשא את עונשו, "עם חלוף המועד להגשת ערעור על ההרשעה לבית המשפט המחוזי, הפך פסק הדין של בית-משפט השלום לתעבורה לחלוט. בנסיבות אלה, הבקשה להארכת מועד להשפט שהגיש המבקש לבית-משפט השלום לתעבורה, הוגשה שלא כדין" (רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל (29.01.2008)).

כפי שכבר נקבע לא אחת: "התופעה של הסבת דוחות תעבורה, הנה תופעה שכיחה למדי והיא נעשית לרוב על ידי אזרחים המקבלים דיווח מרשות הרשוי אודות צבירת נקודות בגין עבירות תעבורה שעברו ובהתאם הודעה בדבר אמצעי תיקון – כגון הודעות על פסילת רישיון נהיגה או חובת ביצוע קורסים בנהיגה נכונה. או אז מתעורר האזרח ומבקש לגרוע מרשימת העבירות הרשומות לחובתו, עבירות מספר כדי להפחית את סכום הנקודות, כדי להסיר את רוע הגזירה של אמצעי התיקון. בבקשה מסוג בקשה זו מוטל הנטל על כתפי המבקש להוכיח כי לא הוא זה אשר עשה שימוש בכלי הרכב בעת ביצוע העבירה. תצהירים סתמיים וריקים מתוכן, אשר אין בהם כדי להסביר ולהבהיר מדוע יש לראות באדם האחר כאחראי, לא יתקבלו. זהו גם המקרה בפני." ע"פ (מחוזי ב"ש) 5242/08 אבו קטן באסם נ' מדינת ישראל (22.09.2008) המבקש במקרה דנן תמך את בקשתו בתצהיר כללי וסתמי, וכפי שכבר נפסק תצהיר כזה אינו ראיה מספקת בלא פרטים מלאים או ראייה חיצונית לזהות הנהג.

...

אקדים ואומר כי אני דוחה את הבקשה.

אשר על כן, לפי כלל הנימוקים דלעיל אני דוחה את הבקשה.