ערעור על הרשעה בעבירת פגיעה בכבוד מקצוע עריכת הדין

כללי לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לישכת עורכי הדין (להלן- בית הדין הארצי) בתיק בד"א 21/19, 22/19 מיום 5.12.2019, ופסק-הדין המשלים מיום 8.6.2020 (עורכי הדין אב"ד עו"ד גידי פרישטיק, עו"ד רות ארז שטלמן, עו"ד מיכל לייסר; להלן ביחד- פסק הדין), במסגרתו נדחה ערעור המשיבה על חומרת העונש ונתקבל באופן חלקי ערעור מטעם המערער על הרשעתו בפסק דינו של בית-הדין המשמעתי המחוזי של לישכת עורכי הדין בתל-אביב והמרכז (להלן- בית הדין המחוזי) בתיק בד"מ 56/16, הכרעת-הדין מיום 9.12.2018 וגזר-הדין מיום 26.3.2018 (עורכי הדין אב"ד עו"ד שלמה באשי, עו"ד רון אביטל ועו"ד אלישי בן יצחק).

לצד זאת, "בבתי הדין המשמעתיים יושבים עורכי דין מנוסים, שכבוד המיקצוע ואמון הציבור בו יקר להם- הוא הענף שעליו הם יושבים, הוא מקור פרנסתם, הוא מקור גאוותם המקצועית, הוא מקור כוחם ומעמדם. על כן ככלל יש לצאת מן ההנחה כי שקלו היטב, בשתי הערכאות, את הנושא שבדיון על כל היבטיו. אכן, העירעור בזכות בגילגול שלישי לבית משפט זה, שאף בעניינים פליליים בתחום המהותי (להבדיל ממעצרים וכדומה) אינו בנמצא, הוא רצון המחוקק, אך פשיטא שיש לשוות משקל נכבד לפסיקתם של בתי הדין המשמעתיים, ולא כל שכן כששתי הערכאות התנבאו בסגנון אחד" (עניין חיים, פסקה ח')).

בהקשר זה, אין מניעה להרשיע את המערער בכל העבירות המתגבשות ממעשיו ובכלל זה, בעבירות של הפרת חובת הנאמנות, היתנהגות שאיננה הולמת ומעשים הפוגעים בכבוד המיקצוע, לפי סעיף 61(1-3) לחוק (וראה למשל: בר"ש 2981/18 עו"ד יורם דדיה נ' ועדת האתיקה הארצית של לישכת עורכי-הדין (24.4.2018)).

...

משכך, שוכנעתי, כי עלה בידי המשיבה להעמיד תשתית ראייתית איתנה להרשעת המערער בעבירה זו. מעבר לכך, ולעניין טענותיו של המערער להגנה מן הצדק.

סוף דבר, שוכנעתי, כי לא נפל פגם בפסק הדין המצדיק את התערבותו של בית-המשפט, לעניין הרשעתה.

אשר על כן, הערעור נדחה.

בגדריו נדחו הערעורים מטעם הצדדים- עו"ד הרכבי (להלן- המערער) על הרשעתו וחומרת העונש ולשכת עורכי-הדין (להלן-המשיבה) על קולת העונש- על פסק-דינו של בית-הדין המשמעתי המחוזי של לישכת עורכי הדין בתל-אביב והמרכז (להלן- בית-הדין המחוזי), בתיק בד"מ 38/18, הכרעת-הדין מיום 19.9.2019 וגזר-הדין מיום 20.2.2020 (עורכי הדין אב"ד עו"ד שושנה קוגלר, עו"ד דוד איזקסון ועו"ד אבי סלונים).

אשר על כן, הרשיע בית-הדין את המערער בעבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, לפי סעיפים 54 ו-61(1) לחוק ולפי סעיף 2 לכללי האתיקה וסעיף 61(2) לחוק; איסור רכישת טובת הנאה על-ידי נאמן, לפי סעיף 11 לכללי האתיקה וסעיף 61(2) לחוק; פגיעה בכבוד מיקצוע עריכת הדין (ריבוי עבירות), לפי סעיפים 53 ו- 61(1) לחוק; היתנהגות שאינה הולמת את מיקצוע עריכת הדין (ריבוי עבירות), לפי סעיף 63(3) לחוק.

...

בנסיבות אלה, לאחר עיון ובחינה נוספת, נחה דעתי כי לא נפל פגם בקביעותיו ובמסקנותיו של בית-הדין המחוזי בעניין זה, משלא שוכנעתי כי יש בגרסת המתלונן סטייה מהותית ובולטת משורת ההיגיון והשכל הישר.

מכל מקום, ולאחר שבחנתי את הפסיקה הרלוונטית, ונתתי דעתי לנסיבותיו האישיות של המערער ולנסיבות ביצוע העבירה, שוכנעתי, כי אין בעונשו כדי להוות סטייה משמעותית ממדיניות הענישה ותכליותיה, במידה שיש בה כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

אשר על כן, דין הערעור על גזר הדין, להידחות.

לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לישכת עורכי הדין בישראל (להלן: בית הדין הארצי) בתיק בד"א 26/20 מיום 11.8.2020, לפיו קיבל בית הדין את ערעור המשיבה על זיכויו של המערער בתיק בד"מ 40/18 של בית הדין המשמעתי המחוזי של לישכת עורכי הדין בירושלים (להלן: בית הדין המחוזי), והרשיע את המערער בעבירה בנגוד לכלל 26 (רישא) לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו-1986 (להלן: כללי האתיקה); כמו כן מתייחס העירעור לפסק דינו של בית-הדין הארצי מיום 6.6.2021 בתיקי בד"א 5/21 ו- 7/21, לפיו נדחה עירעורו של המערער על חומרת העונש שנגזר עליו בבית הדין המחוזי בתיק בד"מ 40/18, במקביל לדחיית ערעור המשיבה על קולת העונש.

על פי הנטען בכתב הקובלנה, בדיון שהתקיים באותו הליך ביום 8.6.2017 התבטא המערער כלפי עו"ד רובינשטיין בצורה בוטה, בלתי הולמת ומאיימת, באמרו: "והאיש הזה בצורה דורסנית לא הניח ואני אומר לכם פה בטיעון לעונש אני לא אניח לו לעולם. הוא ישלם. מי שהיה מעורב בזה ישלם עד תום. אין לי רחמים". כתב הקובלנה ייחס למערער עבירות על כללי האתיקה, לפי סעיף 24 (איסור על איומים), סעיף 26 (פגיעה ביחסי חברים), סעיף 61(3) (היתנהגות שאינה הולמת את מיקצוע עריכת הדין), וסעיף 53 (פגיעה בכבוד מיקצוע עריכת הדין).

...

לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין בישראל (להלן: בית הדין הארצי) בתיק בד"א 26/20 מיום 11.8.2020, לפיו קיבל בית הדין את ערעור המשיבה על זיכויו של המערער בתיק בד"מ 40/18 של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים (להלן: בית הדין המחוזי), והרשיע את המערער בעבירה בניגוד לכלל 26 (רישא) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו-1986 (להלן: כללי האתיקה); כמו כן מתייחס הערעור לפסק דינו של בית-הדין הארצי מיום 6.6.2021 בתיקי בד"א 5/21 ו- 7/21, לפיו נדחה ערעורו של המערער על חומרת העונש שנגזר עליו בבית הדין המחוזי בתיק בד"מ 40/18, במקביל לדחיית ערעור המשיבה על קולת העונש.

בסיכומו של דבר, לא נפלה טעות לפני בית הדין הארצי בקביעתו לפיה בהתבטאותו של המערער כלפי עו"ד חנן רובינשטיין, הפר המערער את הוראות כלל 26.

בסיכומו של דבר, כפי שסיכם את הדברים בית הדין הארצי ביחס לערעורים שהגישו שני הצדדים על גזר הדין – "שני הצדדים כשלו ולא הרימו את הנטל לשכנע אותנו כי נפל פגם בגזר הדין, באפון אשר מחייב את התערבותנו כערכאת ערעור". אין לי אלא לאמץ את הדברים גם בהליך הנוכחי.

המערער ישלם למשיבה הוצאות הערעור בסך 5,000 ₪.

בבית המשפט העליון בר"ש 1207/21 לפני: כבוד השופט מ' מזוז המערערת: שירה וקנין שוקרון (שרמן) נ ג ד המשיבה: ועדת האתיקה הארצית של לישכת עורכי הדין בישראל בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ע' זינגר) מיום 18.1.2021 בעב"י 31008-10-20 בשם המבקשת: בעצמה ][]החלטה

המבקשת טענה כי נשלחה על-ידי נשיאת בית המשפט העליון, השופטת א' חיות, וכי עילת הבקשה הנה "פשעים נגד האנושות". בנוסף, פירסמה המבקשת בפייסבוק דברים נגד עו"ד אפי נווה, בו כינתה אותו "רוצח" אשר "יום הדין שלו קרב ובא". כתב הקובלה השני מייחס למבקשת עבירות של איסור על איומים לפי כלל 24 לכללי האתיקה; פגיעה בכבוד מיקצוע עורכי הדין, לפי סעיף 53 לחוק; והתנהגות שאינה הולמת את מיקצוע עריכת הדין, לפי סעיף 61(1) לחוק.

על-פי הנטען בו, במכתבה מיום 16.12.2018 לועדת ההיתמחות, כתבה המבקשת כי "בקרוב מאוד עו"ד אפי נווה יעמוד לדין – בגין פשעים נגד האנושות – ויוצא להורג, לבקשת הציבור הרחב, ראשי ממשלות חברי כנסת, שרים וכל נפגעיו...". ביום 9.1.2020 המבקשת הורשעה בעבירות שיוחסו לה בכתבי הקובלנות, למעט בעבירה של איסור הטעה, ממנה זוכתה מחמת הספק.

...

כן הודגש, כי "יש לזכור כי מדובר במי שעדיין לא התקבלה כחברה בלשכה וראוי הוא כי תפנים, כבר כעת את ההתנהגות המצופה מעורך דין". מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, בה טוענת המבקשת כי קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית בעניינה נעדרות בסיס בחומר הראיות, וכי "נוכח העובדה כי טענות המבקשת כלל לא נידונו בבית המשפט קמא, דחיית בקשת ערעור זו תגרום למבקשת עיוות דין חמור". לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון בר"ש 5000/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: עו"ד נריה כהן מגורי נ ג ד המשיבה: לישכת עורכי הדין, ועדת האתיקה המחוזית-מחוז מרכז בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 28.6.2023, בתעב"י 43165-11-22 ובעב"י 45544-12-22, שניתן על-ידי כבוד השופט נ' פלקס

בבד"מ (מרכז) 37/20, הורשע מגורי בעבירות של הפרת חובת הנאמנות והמסירות ללקוח, פגיעה בכבוד מיקצוע עריכת הדין והתנהגות שאינה הולמת את מיקצוע עריכת הדין – עבירות לפי סעיפים 53, 54, 61(1) לחוק.

...

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 28.5.2023, בעב"י 43165-11-22 ובעב"י 45544-12-22 (השופט נ' פלקס), שבגדרו נדחה ערעורו של המבקש, והתקבל ערעור המשיבה, על פסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, מיום 3.11.2022, בבד"א 11/22, בבד"א 16/22 ובבד"א 19/22 (עורכי הדין א' רוטר, י' צילבון ו-ג' כרמי) (להלן: בית הדין הארצי).

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות, ללא צורך בתשובה מטעם המשיבה.

בהינתן כלל האמור, אף אני סבור, כדעת בית המשפט המחוזי, כי משנמנע מגורי מהבעת חרטה, ומלקיחת אחריות על מעשיו, ומשנמנע גם מלהשיב את סכומי הכסף שנטל שלא שכדין מלקוחותיו, תובעי נזיקין שביקשו פיצוי בגין נזקים שמהם סבלו – הוא אינו כשיר לשמש כעורך דין.

סוף דבר, שהבקשה נדחית.