ערעור על הרשעה בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים

בע"פ 2594/21 נאסר נ' מדינת ישראל (12.7.21), דחה בית המשפט העליון ערעור נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירות של לקיחת שוחד, מירמה והפרת אמונים.

...

סבורני כי בקביעת קנס משמעותי, תוך התחשבות במצבה הכלכלי של הנאשמת, יש כדי לתת ביטוי לשיקולי ההלימה וההרתעה, כמו גם לחלקה היחסי של הנאשמת בעבירות, ולמעמדה הבכיר בפרשה, לאור היותה עובדת הציבור.

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשמת עונש החורג ממתחם העונש ההולם עד לכדי הימנעות ממאסר של ממש, לצד מאסר מותנה וקנס כספי משמעותי.

סוף דבר אשר על-כן, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר אשר יינשאו בדרך של עבודות שירות.

המתווכים באותה פרשה נדונו ל-10 חודשי מאסר בפועל; עפ"ג (מחוזי-חי') 8526-02-14 סטרובינסקי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 3.4.2014) בו דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של נאשמת שהורשעה ב-27 אישומים הפרוסים ב-11 עבירות שוחד, 20 עבירות של קשירת קשר לפשע, 7 עבירות של קבלת דבר במירמה, 14 עבירות של סיוע בקבלת דבר במירמה, 19 עבירות של רישום כוזב במסמכים, 26 עבירות של הפרת אמונים ועבירה של הדחה בחקירה והותיר על כנו עונש מאסר של 36 חודשי מאסר.

לעניין פסיקה בעבירות שוחד ובעבירות דומות שנעברו על-ידי עובדי ציבור שלא החזיקו במשרה בכירה ביותר ראו למשל: עניין עשור בו דן בית המשפט העליון בארבעה ערעורים של ארבע נאשמות שהורשעו בעבירות של קבלת שוחד והפרת אמונים במסגרת תפקידן בשירות המזון הארצי במשרד הבריאות, ואשר ערערו על חומרת העונש שהוטל עליהן.

...

לעניין זה ראו למשל ע"פ 6564/04 סטויה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.10.2014): "השיקול המרכזי בענישתן של עבירות מסוג זה הוא הרתעתם של עובדי ציבור אחרים מפני ביצוע עבירות דומות, ושיקול זה אכן מחייב, כפי שכבר צוין, להעניש על ביצוען של עבירות מסוג זה בעונש מאסר שיש עמו כליאה בפועל"; ובע"פ 3609/14 מדינת ישראל נ' עדי אלסין (פורסם בנבו, 20.10.2014), פסקה א' לפסק דינו של השופט רובינשטיין: "ייאמר בקול צלול, עבירת השוחד-המטילה רקב מצחין בשירות הציבורי ומדרדרת אותו למדרגת עולם שלישי שמדינת ישראל אסור לה ליפול אליה – צריכה להיענש במאסר מאחורי סורג ובריח"; ובעניין בר-זיו פסקה 21: "הלכה פסוקה היא כי בענישה בגין עבירות שוחד, יש להעניק מעמד בכורה לאינטרס הציבורי על פני שיקולים אחרים, ואין לחרוג ממדיניות הענישה המחמירה הכוללת מאסר מאחורי סורג ובריח, לרבות משיקולי שיקום". לסיכום אומר זאת.

מן הצד השני, הודאת הנאשמים במיוחס להם בשלב מוקדם מאוד (בדיון הראשון), אופי המתת והיקפו, נסיבותיהם האישיות לרבות מצבם הרפואי-נפשי, לצד הסכמתם המוקדמת לשאת בקנס ממשי, הובילוני למסקנה לפיה אין למצות עימם את מלוא חומרת הדין.

21 לאור כל האמור אני גוזר על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים: א. 7 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר.

בע"פ 1679/21 מערערים שמעוני ועופר על הרשעתם באישומים הראשון, השני, הרביעי והחמישי וכן על העונש שנגזר עליהם (להלן: ע"פ 1679/21).

המדינה ציינה כי היא מבקשת שבכל הנוגע לאישום השני (הרשעת שמעוני ופונטה בעבירות שוחד, חלף הרשעתם בהפרת אמונים) תיכלל הנמקה, וזאת נוכח "הצורך בהבהרת גבולותיהן של עבירת השוחד והעבירה של מירמה והפרת אמונים בנסיבות הנדונות". עוד ביקשה המדינה להבהיר כי הסכמתה לדחיית ערעורה באישום השלישי נעוצה בנסיבותיו הפארטיקולריות-עובדתיות של המקרה דנן (יצוין כי מילר קיבל את הצעת בית המשפט בהקשר זה, ומסר כי אין לו היתנגדות להבהרה המבוקשת על ידי המדינה).

...

משכך, ובהסכמת הצדדים, אנו מורים כדלקמן: ערעורם של שמעוני ועופר יידחה ברובו (ע"פ 1679/21).

בהסכמת הצדדים אנו גוזרים על פונטה עונש של 14 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו).

דרעי ערער על הכרעת הדין וגזר הדין לבית המשפט העליון, אשר קיבל חלקית את העירעור, זיכה את דרעי באחת מעבירות המירמה והפרת האמונים שבהן הורשע, וצמצם את הקף הרשעתו בעבירת השוחד ובעבירה נוספת של מירמה והפרת אמונים (ע"פ 3575/99 דרעי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 721 (2000)).

...

על רקע האמור, ניכר כי אין זה ההליך המתאים להכריע בסוגיית הקלון, לא במפורש ולא במשתמע.

סוף דבר בהינתן עמדתי זו, איני מוצא לקבוע שהחלטת ראש הממשלה שלא להעביר את השר דרעי מתפקידו חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות.

בסיכומו של דבר, בהינתן אופי הפגם עליו עמדתי לעיל, לו דעתי הייתה נשמעת היינו מורים על דחיית העתירות בעיקרן.

מבלי להאריך שלא לצורך, אעמוד בתמצית על הענישה בעבירות שוחד של בכירים ברשויות השילטון מהשנים האחרונות: בעיניין קירשנבאום, הפחית בית משפט זה את עונש המאסר שנגזר על המערערת, חברת כנסת וסגנית שר הפנים לשעבר – שהורשעה ב-15 עבירות לקיחת שוחד, 4 עבירות בקשת שוחד, ועבירות מירמה והפרת אמונים לצד עבירות מס והלבנת הון – מ-10 שנות מאסר ל-7.5 שנות מאסר.

...

נוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי שיקולי חלוף הזמן, אחידות הענישה ולקיחת אחריות מוליכים להקלה מסוימת בעונשם של המערערים.

סוף דבר המערערים שלפנינו הורשעו בפרשת שחיתות חמורה שקשורה בהפעלת אחת מהסמכויות הרגישות ביותר של השלטון המקומי – הליכי התכנון והבניה.

ואולם, השיקולים שפרטנו לעיל, ובהם נטילת האחריות של המערערים על מעשיהם, חלוף הזמן ואחידות הענישה, כמו גם גילו ומצבו הרפואי של דרי מוליכים למסקנה כי יש להקל – במידת מה – בענשם של המערערים, וכך אציע לחבריי לעשות.