ערעור על הרשעה בעבירות סחיטה, תקיפה והדחה בחקירה

]השופט ד' מינץ ] לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים נ' זלוצובר סג"נ, י' רז-לוי, ש' פרידלנדר) בתפ"ח 21904-01-15 מיום 22.1.2018, במסגרתו הורשע המערער ברצח בכוונת תחילה ואינוס, ונדון למאסר עולם ו-16 שנות מאסר נוספות תוך הפעלת שנת מאסר על תנאי במצטבר, וחויב בתשלום פיצוי למשפחת המנוחה.

בנוסף, רשומו הפלילי של המערער מונה רשימה מכובדת של עבירות הכוללות גם עבירות אלימות: בתחילת דרכו העבריינית בשנת 2000 הורשע המערער פעמיים בעבירת העדר מן השרות שלא ברשות, ונדון למאסר בפועל לתקופה של 65 ימים; בשנת 2001 הורשע בעבירות תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ובאיומים ונדון בין היתר למאסר מותנה של שישה חודשים; בשנת 2003 הורשע בעבירות קשירת קשר לעשות פשע, ניסיון לפריצה, בהחזקת מכשירי פריצה ונדון בין היתר למאסר בפועל של שלושה חודשים; בשנת 2006 הורשע בעבירות סחיטה בכוח, תקיפה סתם, שוד מזוין וסחיטה באיומים ונדון בין היתר למאסר בפועל של שנה ושישה חודשים; בשנת 2009 הורשע בעבירות התפרצות וגניבה ונדון בין היתר ל-18 חודשים מאסר בפועל; בשנת 2011 הורשע בעבירות שוד והדחה בחקירה ונדון בין היתר למאסר בפועל של 50 חודשים.

...

באשר לאישום בעבירת מעשה סדום, נקבע שלא נמצא זרע בפיה של המנוחה ובהיעדר ראיה אחרת לקיומו של מין אוראלי מלבד גרסתו של המערער שנמצאה לא מהימנה, לא ניתן להרשיעו בעבירה זו. הצדדים לא טענו בסיכומיהם לאפשרות הרשעה ברצח לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), שעניינו רצח במזיד תוך ביצוע עבירה אחרת, על אף שעבירה זו יוחסה למערער בכתב האישום, ולכן הוא לא הורשע בעבירה זו. עם זאת, ציין בית המשפט כי לו היה נדרש לכך היה מגיע למסקנה כי התקיימו יסודות עבירת הרצח גם לפי סעיף זה. לאור כל האמור, המערער הורשע בעבירה של רצח בכוונת תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, ובעבירת אינוס לפי סעיף 345(א)(1) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, וזוכה מעבירה של מעשה סדום.

טענת המערער היא כי אין להחמיר אתו פעם נוספת ובמצטבר בעת ענישתו על האינוס בשל האלימות שביצע, לאחר שכבר הוטל עליו עונש מאסר עולם בגין הרצח בשל אותם מעשים אלימים, ולפיכך יש להפחית מהעונש שהוטל עליו בגין עבירה זו. אינני מקבל טענה זו. מעשי האלימות שבוצעו במהלך האינוס מצדיקים מענה גמולי נפרד מהעונש על מעשה הרצח לבדו.

על כן, מבלי שיש בכך כדי להפחית מחומרתם של אותם מעשים, מצאנו לנכון להורות ולו במקצת על חפיפה מסוימת של העונשים שהוטלו על המערער.

במאמר מוסגר יצוין כי אך לאחרונה נכנס לתוקף חוק העונשין (תיקון מס' 137), התשע"ט-2019, במסגרתו נוספה העבירה שבסעיף 301א לחוק אשר כותרתו "רצח בנסיבות מחמירות". הסעיף מונה נסיבות שבהתקיימותן העונש שעל בית משפט להשית על נאשם מורשע הינו "מאסר עולם ועונש זה בלבד". היחס בין הרשעה לפי סעיף 301א לחוק העונשין בגין "רצח בנסיבות מחמירות", לבין קביעה בגזר הדין לפי סעיף 30ב לחוק שחרור על תנאי שהרצח בוצע "בנסיבות חריגות בחומרתן" טרם נדון.

בבית המשפט העליון רע"ב 1649/16 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט צ' זילברטל המבקש: מרואן נאצר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 26.1.2016 בעת"א 64576-11-15, שניתן על-ידי כב' הנשיא א' טל, והשופטים צ' דותן וד"ר ש' בורנשטין תאריך הישיבה: י"א בתמוז התשע"ו (17.7.2016) בשם המבקש: עו"ד רותם טובול בשם המשיבה: עו"ד נועם מולה פסק דין

רקע על המבקש נגזרו 13 שנות מאסר בגין עבירות של סחיטה באיומים, הלבנת הון, ניהול ארגון פשיעה, עבירות על-פי חוק המע"מ, מירמה ותחבולה על-פי פקודת מס הכנסה, חטיפה לשם רצח או סחיטה, נשיאת נשק, תקיפה בנסיבות מחמירות, ירי חם, היזק לרכוש במזיד ואיומים.

במסגרת פעילותו באירגון, נהג המבקש באלימות חמורה במסגרת "גביית חובות" נגד חייבים וסחר בחשבוניות פיקטיביות בסכום של למעלה מ-55 מיליון ש"ח. למבקש עבר פלילי מכביד הכולל שמונה הרשעות קודמות בעבירות אלימות כלפי שוטרים, עבירות נשק, שוד מזוין, גניבת רכב, פריצה לרכב, הדחה בחקירה, היתחזות וזיוף.

...

לחלופין, נטען כי יש לדחות את הבקשה אף לגופה נוכח מסוכנותו של המבקש הנלמדת ממעשיו ומהמשך פעילותו הפלילית אף מבין כתלי בית הסוהר, באופן עקבי ולאורך שנים.

דיון והכרעה לאחר העיון ושמיעת טענות הצדדים, ולאחר עיון בהעדר הצדדים בחומר המודיעיני שהוצג לבית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מטעם זה בלבד יש לדחות את הבקשה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1268/21 ע"פ 1290/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט י' אלרון המערערת בע"פ 1268/21 והמשיבה בע"פ 1290/21: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים בע"פ 1268/21 והמערערים בע"פ 1290/21: 1. אנואר אבו סמרה 2. מורשיד אבו סמרה ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בת"פ 045541-08-20 שניתן ביום 10.01.2021 על ידי כבוד השופט א' פורת תאריך הישיבה: ג' באב התשפ"א (12.07.2021) בשם המערערת בע"פ 1268/21 והמשיבה בע"פ 1290/21: עו"ד רחל מטר בשם המשיבים בע"פ 1268/21 והמערערים בע"פ 1290/21: עו"ד וליד גנאם ][]פסק-דין

לאחר שהחלה להשמע עדותו של המתלונן, חזרו בהם המשיבים מכפירתם והורשעו על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), והחזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין.

המשיבים הורשעו בצוותא בשנת 2019 בעבירות של סחיטה בכוח, פציעה בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.

...

נקדים ונאמר כי לא מצאנו ממש בערעורם של המשיבים, ומנגד אנו סבורים כי דין ערעור המדינה להתקבל.

מצאנו להיעתר לערעור המדינה גם בנושא הפיצוי, כך שהפיצוי למתלונן יועמד על סכום של 10,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים.

לא אחת תמהתי "כמה זה עולה לנו" ומדוע המדינה אינה חוזרת על העבריינים המורשעים בתביעת שיבוב - ב"דרגה נדחית" לאחר הקנס והפיצוי לקרבן - על ההוצאות שנגרמו לבית החולים או למערכת הבריאות בגין הטיפול בנפגע העבירה.

לא שמענו כל טיעון בעניין זה, וחרף האטרקטיביות של המחשבה בדבר "הרתעה באמצעות הכיס" אני סבורה שהאפשרות האמורה מעוררת קשיים לא מבוטלים.

גם האזכור מצד המשיב, שעליו העיד ניר, שהיו 180 עדים שלא העידו נגד המשיב בתיק קודם, מחזק את המסקנה, לפחות בשלב זה, שקיימות ראיות לכאורה לבצוע עבירה של הדחה בחקירה.

במקרה דנן מדובר במשיב שלחובתו 10 הרשעות קודמות, בין השנים 1990 - 2011 בגין עבירות של סחיטה באיומים, איומים, תקיפה, תקיפת שוטר, היתנהגות פרועה בציבור, פריצה לרכב וגניבה מרכב.

ערעור שהגיש המשיב לבית המשפט העליון על חומרת העונש נדחה, ונאמר עליו: "בעירעור שבפנינו מבקש המערער כי נקל ברכיב המאסר שבעונש ונמיר אותו בעבודות שרות, ולכך אין בידינו להעתר. המערער חטא בעבירות שחומרתן מופלגת. הוא ניסה שלא כדין לכפות את שרותיו על אנשים מן הישוב, תוך שהוא מאיים כי אם ידחו אותו, ייגרם להם נזק, ולפחות באחד המקרים עשו האיומים את שלהם. למרבה הדאבה, תופעות מסוג אלו בהן חטא המערער, שוב אינן נדירות במקומותינו, ועל כן היה מצוה בית המשפט לכלול בעונש רכיב של מאסר ממש במטרה להרתיע את היחיד והרבים. להשקפתנו, העונש שהוטל על המערער הינו מתון ביותר נוכח חומרת מעשיו, ועל כן לא ראינו מקום לשנות ממנו". ע"פ 2910/11 גנגינה נ' מדינת ישראל [14.9.11].

...

סיכום - ראיות לכאורה נוכח כל האמור, מסקנתי היא שקיימות ראיות לכאורה לגבי כל האישומים, אם כי הראיות לגבי האישום החמישי הן בעוצמה מופחתת.

ערעור שהגיש המשיב לבית המשפט העליון על חומרת העונש נדחה, ונאמר עליו: "בערעור שבפנינו מבקש המערער כי נקל ברכיב המאסר שבעונש ונמיר אותו בעבודות שרות, ולכך אין בידינו להיעתר. המערער חטא בעבירות שחומרתן מופלגת. הוא ניסה שלא כדין לכפות את שרותיו על אנשים מן הישוב, תוך שהוא מאיים כי אם ידחו אותו, ייגרם להם נזק, ולפחות באחד המקרים עשו האיומים את שלהם. למרבה הדאבה, תופעות מסוג אלו בהן חטא המערער, שוב אינן נדירות במקומותינו, ועל כן היה מצווה בית המשפט לכלול בעונש רכיב של מאסר ממש במטרה להרתיע את היחיד והרבים. להשקפתנו, העונש שהוטל על המערער הנו מתון ביותר נוכח חומרת מעשיו, ועל כן לא ראינו מקום לשנות ממנו". ע"פ 2910/11 גנגינה נ' מדינת ישראל [14.9.11].

עם זאת, ומבלי להפיח תקוות בלב המשיב, אין לסגור מראש את הדלת מפני אפשרות זו. לפיכך, אני מורה על שליחת המשיב לשירות המבחן, אשר יכין תסקיר בעניינו, וכן יבחן חלופת מעצר.

כתב האישום הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן בבצוע עבירות חטיפה לשם רצח או סחיטה ותקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 372 ו-382(א) + 380 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

בע"פ 7365/00 סימה פרחאת נגד מדינת ישראל (11/08/03), הורשעה המערערת, לאחר שינוי סעיף החוק בהחלטה בעירעור, בבצוע של עבירת חטיפה "סתם", לפי סעיף 369 לחוק העונשין, ובעבירה של סיוע לאחר מעשה, וזאת לאחר שהתקשרה אל המנוח, עמו היה לה קשר זוגי בעבר, הודיעה לו כי היא מעוניינת להפגש עמו, לבדה, הם נסעו ברכבם נפרדים לחורשה, וכשיצא המנוח מרכבו - יצא אחר שהסתתר ברכבה של המערערת, ירה במנוח והרגו.

בת"פ 23249-08-21 מדינת ישראל נגד חסן ואח' (14/09/22) (להלן: "פס"ד חסן ואח'") קבע בית המשפט המחוזי מיתחם עונש הולם הנע בין 3.5 ל-6 שנות מאסר בפועל בעיניינם של נאשמים שהורשעו בעבירות חטיפה לפי סעיף 369 לחוק העונשין, איומים, הדחה בחקירה ותקיפה סתם בנסיבות מחמירות, וזאת בגין ארוע במסגרתו איתרו הנאשמים בתחבולה, עם אחרים, את המתלוננת, שהייתה כבת 18, חטפו אותה לבית אחד הנאשמים לאחר שדקרו אותה בבטנה והכו אותה, ומשהביאו אותה לקבלת טפול רפואי בבית החולים - הורו לה למסור כי ניחבלה כתוצאה מנפילה.

...

אין בידי לקבל טענת ההגנה כי מדובר באירוע ספונטני ולא מתוכנן.

כמו כן, בע"פ 764/21 מדינת ישראל נגד אמיר אבו לבן (21/04/21) נקבע כי: " סעיף 77(ב) לחוק העונשין מורה לבית המשפט לקבוע את הפיצוי במסגרת ההליך הפלילי, לפי מידת הנזק או הסבל שנגרמו ביום ביצוע העבירה או ביום מתן ההחלטה על הפיצויים. תכליות פסיקתם של פיצויים לפי הסעיף, כוללות את הצורך ליתן סעד מיידי לנפגע; להכיר בסבלו; ולקדם אפשרות להיטהרות העבריין עצמו, באופן העשוי לתרום לשיקומו (ראו למשל: רע"פ 9727/05 גליקסמן נ' מדינת ישראל...)". לאור האמור, ובשים לב לתמונת הנזק שנפרשה לפניי מעדותה של המתלוננת, מהתמונות אשר הוצגו, מטיעוני ב"כ המאשימה ומעובדות כתב האישום המתוקן, כמפורט לעיל, שוכנעתי כי יש לקבוע פיצוי משמעותי לנפגעת העבירה אשר יוכל אף לסייע בשיקומה.

סוף דבר, אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים 1, 2, ו-4 את העונשים הבאים: 60 חודשי מאסר בפועל שימנו מיום מעצרם.

על נאשם 3 אני גוזרת את העונשים הבאים: 55 חודשי מאסר בפועל שימנו מיום מעצרו.