ערעור על הרשעה בעבירות מין, מרמה וייחוד עיסוק

שליטתו בנשים התבטאה בקביעת כללי היתנהגות "משפחתיים" ברורים, ובין היתר, דרישה מהנשים לקעקע את דמותו או את שמו על גופן; איסור על הנשים להכנס לחדרו ללא רשותו; דרישה לשינוי שמות הנשים וניתוקן מבני משפחתן ומיחסים חברתיים חצוניים אחרים; דרישה לאישור לפני יציאה מהבית ודיווח מתמיד ביחס למקום הימצאן; הגבלתן לעיסוק של משק בית או סיעוד בלבד; הגבלת אופן לבושן, דיבורן ומזונן; איסור על מגע עם גברים אחרים ללא פקוח, לרבות רופאים ובני מישפחה; ופקוח מתמיד אשר בא לידי ביטוי בהתקנת מצלמות מעקב ובגישה חופשית של גואל רצון למכשירי הטלפון הסלולארי של הנשים.

נוסף לכך אחז כתב האישום שבעה אישומים נוספים שעניינם בעבירות מין שונות, ואישום נוסף אשר עסק בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק.

עוד הצביע בית המשפט על קשיים נוספים בחוות הדעת, כגון הקושי באיבחון שליטה מנטלית מסוג זה ביחס למקרי שליטה נטענים אחרים כגון אירגוני דת, קבוצות חברתיות, מנגנונים צבאיים ועוד; השלכותיה הנרחבות של קבלת עמדה זו כבסיס להגנה השוללת אחריות משפטית למעשים פליליים שבוצעו תחת שליטה כאמור, והקושי בזיהוי קבוצה יחודית המחזיקה את חבריה תחת "שליטה מנטלית", בהיעדר כלים קליניים קבועים וחד-משמעיים.

ביום 14.10.2014 השיב לעותרת 1 עו"ד שניידר, עוזר לפרקליט המדינה, כי לאחר בחינה מקיפה של כלל נתוני התיק, החליטה הפרקליטות שלא לערער על זיכויו של הנאשם, "וזאת בעיקר בשל שורה של משוכות משפטיות, שספק רב אם ניתן היה ליצלוח בהליך העירעור". במכתבו של עו"ד שניידר הודגש כי אכן הפרקליטות סבורה שהיה מקום להאשים ואף להרשיע את גואל רצון בעבירה זו, ואולם לאחר זיכויו, הגשת העירעור היא צעד מורכב מהיבטים שונים ולפיכך הוחלט שלא לנקוט בצעד זה. כמו כן הטעים עו"ד שניידר בתשובתו כי ההחלטה שלא לערער התקבלה משיקולים משפטיים בלבד, ואין בה כדי לפגום באמון בעדויות הקשות של המתלוננות, וכי בנוסף לכל אלה יש לזכור כי גואל רצון הורשע בעבירות רבות אחרות ונגזר עליו עונש מאסר ממושך, אשר יש בו כדי להלום את מעשיו הקשים ולהרחיקו מהחברה לתקופה ארוכה.

...

על סמך זאת, ובהתבסס על שיקולי מדיניות כבדי משקל, הגיע בית המשפט למסקנה בדבר הפרשנות הראויה לטעמו לעבירה.

מהמקובץ עולה, כי אין ניתן לומר שהחלטת הפרקליטות שלא להגיש ערעור בעניין דנן אינה סבירה, ולא קמה עילה להתערבות בית משפט זה בהחלטתה.

העתירה נדחית אפוא על הסף.

כללי המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירות קבלת דבר במירמה (6 עבירות), ניסיון לקבלת דבר במירמה (2 עבירות), זיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, מירמה ותחבולה, אי הודעה על התחלת התעסקות ורישום, אי ניהול פנקסי חשבונות, אי הוצאת חשבוניות מס, ואי הגשת דוחות תקופתיים למע"מ. על המערער הוטל עונש של 58 חודשי מאסר בפועל (הכולל הפעלת מאסר מותנה לתקופת 4 חודשים), 3 מאסרים על תנאי, קנס, ופצוי.

כמו כן, המערער לא הודיע לפקיד השומה על תחילת עסוקו בעסק שהקים, לא הגיש דין וחשבון, לא ניהל פנקסי חשבונות בנוגע להכנסות העסק ולא הוציא חשבוניות מס ללקוחותיו.

תסקירי שירות המבחן מתסקירי שירות המבחן שנערכו בעיניינו של המערער עולה כי הנו יליד 1974, נשוי ואב לשלושה ילדים, עבד בעבודות מזדמנות לאורך השנים בעיקר בתחום המזון, לחובתו 5 הרשעות קודמות בגין עבירות זיוף, מירמה, רכוש, מין וסמים, בגינן נדון לעונשי מאסר של 46 חודשים.

הכרעת בית משפט קמא בענין זה ניתנה לאחר שהתקבלה הודעה מרע"ן טפול ושקום בשב"ס, שהבהירה כי בשב"ס, כמו גם בקהילה, אין מסגרת טיפולית ייחודית לטפול בהתמכרות להימורים, ובעיה זו מטופלת במסגרת לטפול בהתמכרויות.

...

במקרה דנן, אם כי היה על בית משפט קמא להכריע בדרך בה הנו עומד לנקוט, לא מצאנו מקום להתערב במתחמי הענישה שקבע בית משפט קמא, הנוהגים הן ביחס לכל אישום בנפרד והן ביחס לכל האישומים, זאת נוכח התוצאה אליה הגיע והעונש הסביר אותו גזר על המערער.

לבסוף, טענותיו של הסנגור, הנוגעות להעדפת האפיק השיקומי בעניינו של המערער ולשליחתו לטיפול במסגרת קהילה טיפולית שלא במסגרת שב"ס – דינן להידחות.

אשר-על כן, הערעור נדחה.

המערער ביקש להדגיש את שיקול השקום בשים לב לפגיעה בחופש העיסוק שהנו זכות חוקתית.

לעבירות ממין זה, הנעשות על ידי רואה חשבון שהציבור ורשויות המס נותנים בו אמון, לנוכח התואר של רואה החשבון והפונקציה שהוא ממלא - יש חומרה יתרה.

גם בית המשפט המחוזי שדן בעירעור על ההרשעה וגזר הדין ציין כי במקרה דנן מדובר במעשה שהוא קל לבצוע וקשה לחשיפה לנוכח האמון הניתן במערכת המס.

כאשר הייתה הענישה מקילה, היה הדבר נטוע בנסיבות ייחודיות של אותו מקרה.

על אותה חומרה הנזכרת במילה אחת בהחלטת מועצת רואי החשבון, ניתן ללמוד גם מפסק הדין בבית המשפט המחוזי בלוד, שם נאמר, בין השאר: "המס הגלום בעבירות בהן הורשע המערער הוא כ-16,000,000 שקלים, עובדה המצביעה על הקפן העצום של העבירות. תפקידו של המערער כמי שסייע בנכוי החשבוניות, חלקו בבצוע העבירות והשכלתו כרואה חשבון, מצביעים על חומרתו הגדולה של המעשה ומידת אשמו של המערער ומצדיקים ענישה משמעותית אשר תשקף את חומרת המעשים, ריבוי העבירות והתחכום והמרמה שנלוו למעשיו" (ר' ס' 106 לפסק הדין שם).

...

מקובלת עלי טענת המשיבה, כי ניתן לעמוד גם מכוח החלטה מקוצרת זו, על הלך מחשבתה ועיקר העומד מאחורי החלטתה.

מקובלת עליי טענת ב"כ המערער כי הנמקה נאותה הייתה נדרשת באופן מפורט יותר לתקדימים אליהם הפנה ומציינת את השוני בין אותם מקרים לבין המקרה דנן.

בהמשך לכל האמור הערעור נדחה וההחלטה תיוותר על כנה.

כתב האישום והעבירות המיוחסות הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של תשובה כוזבת לשאלה שנשאלה, לפי סעיף 220(3) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), שימוש במירמה, עורמה ותחבולה בכוונה להיתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 220(5) לפקודה וזיוף מיסמך ושימוש במסמך מזויף לפי סעיפים 418 ו-420 לחוק העונשין.

מדיניות הענישה הנוהגת אפנה לפסיקה ממנה ניתן ללמוד על רמת הענישה הנוהגת בנסיבות חמורות יותר: עפ"ג 18163-04-20 שבי נ' מדינת ישראל (1.7.20), שם דובר בנאשם שהעלים מקור הכנסה שלם, הנאשם לא הגיש במועד לפקיד השומה הודעה על תחילת עסוקו בהשכרת נכסים ובהמשך לא הגיש הנאשם כלל דוחות שנתיים.

בית המשפט המחוזי לא התערב במיתחם ואף העמיד את עונשו של הנאשם בתחתית המיתחם, כך שהוטל עליו עונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, חלף 9 חודשי המאסר שגזר בית משפט השלום, וזאת על אף שלא הסיר את המחדל, והכל על רקע נסיבות ייחודיות של המקרה (רפואיות).

עפ"ג 14041-02-16 אגבריה נ' מדינת ישראל (21.4.16), שם היתקבל ערעור הנאשם על חומרת עונשו והועמד על 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, חלף 7 חודשי מאסר.

בכלל זה, לקחתי בחשבון את נסיבותיו האישיות ועברו הפלילי של הנאשם, הכולל אך הרשעה אחת בעבירה שאינה ממין העניין (מכירת משקה משכר לקטין).

...

סוף דבר לאור השיקולים שנמנו לעיל, נכון למקם עונשו של הנאשם בתחתית המתחם, כל מתחם שייקבע.

אמנם המאשימה הציעה למקם את העונש מעל תחתית המתחם (עשרה חודשי מאסר במקום 9 חודשים), אך כאמור, אני סבור שנכון למקם את העונש בתחתיתו.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 6 חודשים, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה מיום 11.1.23 עבודות השירות תבוצענה באגודה למען העיוור, בגדרה, ותחלנה ביום 06.03.23.

כללי : לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט דן סעדון) מיום 27.10.2022 שניתן במסגרת חדל"פ 44830-09-20 (להלן: "פסק הדין").

בין השאר מפנה המערער לפסיקת בית המשפט העליון בע"א 3083/13 פלונית נ' שיכמן (11.1.2015) (להלן: "עניין שיכמן"), שם דובר בחייב שהורשע בעבירות של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות ונקבע כי החוב בגין ההליך הפלילי יוחרג חלף ביטול ההליך.

הלכה פסוקה היא כי: "לא בנקל תתערב ערכאת העירעור בהחלטותיו של בית משפט של חידלות פרעון, זאת לנוכח מומחיותו הייחודית בתחומו; הכרותו העמוקה עם הנפשות הפועלות ועם ההליכים שהתקיימו ויכולתו להתרשם מהצדדים באופן בלתי אמצעי. ערכאת העירעור תתערב בשקול הדעת הניתן לבית המשפט של חידלות פרעון רק במקרים חריגים בהם נפל פגם מהותי בהחלטתו". ראו: החלטת כב' השופטת רונן רע"א 8393/22 מרגי נ' עו"ד אביחי ורדי, פסקה 17 (17.1.2023) ואת ההפניות שם. בעניינינו, אני סבורה כי הכרעת בית משפט בדבר ביטול ההליך היא הולמת את הנסיבות ומצויה בתוך דלת אמות שיקול דעתו בהיותו ערכאה דיונית בעלת שיקול דעת רחב.

בית המשפט העליון (מפי כב' השופט מינץ, בהסכמת כב' השופטים עמית וסולברג) היתייחס לסעיף זה באימרת אגב וקבע, כי אם חוב הפיצויים לנפגע העבירה נוצר בדרך של מירמה או נובע מעבירות גניבה, מין או אלימות חמורה – הרי ההפטר לא יחול עליו.

...

לאחר שעיינתי בנימוקי הצדדים ומתוקף סמכותי לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, ראיתי להכריע בערעור על יסוד החומר בכתב שלפני.

הלכה פסוקה היא כי: "לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטותיו של בית משפט של חדלות פירעון, זאת לנוכח מומחיותו הייחודית בתחומו; היכרותו העמוקה עם הנפשות הפועלות ועם ההליכים שהתקיימו ויכולתו להתרשם מהצדדים באופן בלתי אמצעי. ערכאת הערעור תתערב בשיקול הדעת הניתן לבית המשפט של חדלות פירעון רק במקרים חריגים בהם נפל פגם מהותי בהחלטתו". ראו: החלטת כב' השופטת רונן רע"א 8393/22 מרגי נ' עו"ד אביחי ורדי, פסקה 17 (17.1.2023) ואת ההפניות שם. בענייננו, אני סבורה כי הכרעת בית משפט בדבר ביטול ההליך היא הולמת את הנסיבות ומצויה בתוך דלת אמות שיקול דעתו בהיותו ערכאה דיונית בעלת שיקול דעת רחב.

סיכום: מן המקובץ, אני קובעת כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.

הערעור נדחה בזה.