ע"פ 6809/16 בטוש נ' מדינת ישראל (3.8.2017) – המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בבצוע עבירות של שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין וכניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל.
בית המשפט המחוזי קבע מיתחם עונש הולם שבין 4 לבין 8 שנות מאסר בפועל, והשית על המערער 5 שנות מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופצוי בסך של 5,000 ₪, בהיתחשב, בין היתר, בגילו הצעיר (20 שנה), העידר עבר פלילי ולנוכח קיומן של הרשעות מאוחרות בעבירות נוספות של כניסה לישראל שלא כחוק אך ללא עבירות נילוות כלשהן.
עפ"ג (מח' חי') 1680-11-23 מדינת ישראל נ' כסאב ואח' (6.11.2023) - המשיבים תושבי שטחי הרשות הפלסטינאית ניכנסו ביום 23.10.2023 שלא כדין למדינת ישראל, הורשעו על יסוד הודאתם בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק.
...
בהתאם לכך, ומשלא מצא בית המשפט העליון צורך מבורר בקביעת הלכה ביחס למתחם העונש, כפי עתירת המבקשים, נדחו הבקשות למתן רשות ערעור.
עוד ציין בית המשפט המחוזי כי: "עמדתנו היא שברף התחתון שנקבע כאמור על בין 2 ל 7 חודשי מאסר (לעבירת שב"ח ללא עבירות נלוות) מגולמים כלל הנתונים העומדים לזכות שוהים בלתי חוקיים, כגון שהכניסה היא לצרכי עבודה, שמדובר בכניסה ראשונה, וכו'. אבחנות משנה נוספות כגון אלה להן טוען המערער לא אמורות לטעמנו להביא להפחתה מהרף לעיל".
הנה כי כן, נחה דעתי כי המציאות הביטחונית הקשה בה אנו מצויים, שעה שכוחות הביטחון של מדינת ישראל מחרפים נפשם להגן על גבולות המדינה, מקבל הערך המוגן בדבר זכותה של המדינה לבחון את הבאים בשעריה משנה תוקף.
מכל המקובץ, מצאתי למקם את עונש המאסר בפועל, שיש להשית על הנאשם, בגין העבירות מושא האישום הראשון במרכזו של השליש התחתון של מתחם העונש ההולם שנקבע לאישום זה; ואילו לגבי העבירה הנוספת, מושא האישום השני, בהינתן כי מדובר בעבירה חוזרת ונשנית מצד הנאשם, אשר לא הורתע מלהמשיך ולבצעה, מצאתי למקם את עונש המאסר בפועל בגבול העליון של מתחם העונש ההולם שנקבע בעניינה.