ערעור על הרשעה בעבירות זיוף, השמדת ראייה ושיבוש הליכי משפט

בית משפט קמא הרשיע את המערער בעבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), בהשמדת ראייה, עבירה לפי סעיף 242 לחוק, בשיבוש הליכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק, ובהדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245 לחוק.

לאור האמור, הרשעתו של המערער על פי העבירות שבכתב האישום נותרת על כנה, בשינוי העובדתי שפורט לעיל.

...

מקבלים אנו את הקביעה שבסופו של דבר אמורה היתה להיות מוגשת לחוקרים שבחנו את אירוע הפעלת הכוח קלטת שתתעד את האירוע, לפי נהלי המשטרה, וכי הדבר היה בגדר אחריותו של המערער.

על אף הקביעות העובדתיות האמורות, סבורים אנו, כפי שסבר גם בית משפט קמא, כי די במעשה המחיקה של חלק מהקלטת המקורית שנועדה לשמש כראיה בהליכי חקירה ושפיטה בהמשך הדרך, כדי להרשיע את המערער גם בעבירה של זיוף בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 לחוק.

לעניין גזר הדין נציין, כי על אף התערבותנו העובדתית שלעיל, סבורים אנו כי העובדות והעבירות בהן הורשע המערער מחייבות תוצאה של הרשעה בדין.

סבורנו כי העונש שהוטל על המערער בסופו של יום - 180 שעות של"צ ושלושה חודשים של מאסר על תנאי למשך שנתיים - מאזן נכונה בין מכלול הנתונים הצריכים לעניין ואין סיבה להתערב בו. לאור האמור, גם הערעור על גזר הדין נדחה.

הנאשם התפרץ לשני כלי רכב, גרם לכלי הרכב נזקים שעה שעשה שימוש באבן לניפוץ השמשות, גנב מתוכם רכוש המתלוננים לרבות כרטיס אשראי, רכוש יקר ערך , ניסה לבצע מרמה באמצעות כרטיסי האשראי שגנב ולבסוף ניסה להשמיד הראיות.

הנאשם הורשע במספר רב של עבירות הונאה בכרטיסי חיוב, קבלת דבר במירמה והחזקת ציוד לזיוף כרטיסי חיוב.

בעפ"ג (מחוזי מרכז – לוד) 12105-01-13 מסיקה נ' מדינת ישראל (10.3.13), דחה בית המשפט המחוזי את עירעורו של הנאשם, אשר הורשע על פי הודאתו בשמונה אישומים שעניינים גניבת כרטיסי חיוב, ביצוע עיסקאות באמצעות הכרטיסים הגנובים ועבירות נוספות.

הנזק שהיה צפוי להגרם מבצוע העבירה - עבירת שבוש מהלכי המשפט לא צלחה בידי הנאשם שעה שהנאשם נחקר ונאספו כנגדו ראיות להרשעה אך אם היתה נושאת פרי הרי שהיה הנאשם נימלט מן הדין בגין שורה של עבירות רכוש שעה שלא נתפס בשעת מעשה.

המסגרת הנורמאטיבית : סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 קובע כי - "(א) על אף האמור בכל דין, רשאי בית המשפט, בנוסף על כל עונש שיטיל, לצוות על חילוט החפץ שנתפס לפי סעיף 32 או שהגיע לידי המישטרה כאמור בסעיף 33, אם האדם שהורשע במעשה העבירה שנעשה בחפץ או לגביו הוא בעל החפץ; דין צו זה כדין עונש שהוטל על הנאשם. " שלושה תנאים מציב המחוקק לצורך סמכותו של בית המשפט להורות על חילוט תפוס : הנאשם, שהנו בעל הרכב, הורשע בדינו; הרכב נתפס על ידי המישטרה (על פי הוראות הפקודה); הרכב סייע לנאשם לבצע את העבירות בהן הורשע; באשר לנטל הראייה להוכחת בעלות לפימסעיף 39 לחסד"פ נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי נטל זה הנו על פי מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי וזאת במסגרת פסק הדין בתיק רע"פ 5776/05 אודי ראובן נ' מ"י, פורסם במאגרים המשפטיים (31.7.05) : "(3).באשר לעניין לגופו, כידוע, נטל הראיה לפי סעיף 39 להוכחת הבעלות, במסגרת הליכים הקשורים בהכרעה בגורל התפוס, הוא על פי מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי; ע"פ (ירושלים) 2024/98 מדינת ישראל נ' חמייס (לא פורסם), וההנמקה שם (הנשיא זיילר, השופט – כתארו אז – דוד חשין והשופטת צור); כן ראו ע"פ 1298/93 בנק לאומי נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ח(3) 238, 245 (השופט – כתארו אז – מצא) ודומני שהרציו של פסק דין זה, הדן בצד שלישי נפגע, יפה כוחו גם לגבי בקשת הצדדים הישירים, אם המבקש - להשבת התפוס, ואם המדינה - לחילוט, שכן בסופו של דבר בעניינים ממוניים עסקינן; ראו גם שלגי וכהן סדר הדין הפלילי (מה' 2, 449-448). בהקש לעניין חילוט לפי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973, ראו והשוו גם ע"פ 7376/02, ע"א 7338/02 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(4), 558 (השופטת חיות). לעניין סעיף 36 לפקודה הקרוב בנושאו, ראו ע"פ 425/87 שוקרי נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(1) 732, 738-737 (השופט בייסקי), 742 (המשנה לנשיא בן-פורת); ראו גם שלגי וכהן שם 70-69 וכן 448. נטל השיכנוע לענייננו רובץ על התביעה, אך משזו הרימה אותו, עובר הנטל אל הצד שכנגד (ראו בש"פ 6942/97 ריברה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט – כתארו אז – מצא); כן ראו קדמי, על סדר הדין בפלילים (תשס"ג), 533-528; ועוד, ראו בש"פ 2671/01 סיני נ' מילרה ואח', פ"ד נה(4) 176 (השופט אנגלרד) וסקירת ההתפתחות ההיסטורית שם. אכן, כדברי חכמים, "זה כלל גדול בדין, המוציא מחברו עליו הראיה" (בבלי, בבא קמא מ"ו, א'; רמב"ם הילכות ניזקי ממון, ט', ב'-ג').

...

מה דינו של נאשם אשר פרץ לשלושה כלי רכב בשני מועדים שונים , גנב מתוכם רכוש וביצע עבירות נלוות ומה דין הבקשה לחילוט הרכב באמצעותו בוצעו העבירות ? רקע הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן באישומים הבאים ובעבירות הבאות: במסגרת האישום הראשון הורשע הנאשם בביצוע העבירות הבאות: פריצה לרכב – עבירה לפי סעיף 413ו' סיפא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן :"חוק העונשין").

משכך הם פני הדברים, מששוכנעתי כי חילוט הרכב יפגע פגיעה קשה בבני משפחת הנאשם, שוויו הגבוה יחסית אל מול המצוקה הכלכלית בה נתונים הנאשם ובני משפחתו וקיומם של אמצעי הענישה החלופיים בדמות קנס ופיצוי העומדים לרשות בית המשפט ואשר יש בהם כדי להשיג התכלית הענישתית והמניעתית תוך מתן משקל לשוויו של הרכב באמצעותו בוצעו העבירות בעונש הקנס שיוטל על הנאשם בתיק , מצאתי כי על בית המשפט לערוך איזון בין כלל השיקולים הנ"ל וכי רכבו של הנאשם יושב לידיו ולא יחולט בכפוף לאמור לעיל.

אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של תשעה חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות.

לאור ההחלטה לעיל אני מורה על השבת רכב מסוג טויוטה קורולה ל.ז 58-481-30 לידי הנאשם.

האישום והכרעת הדין הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של בידוי ראיות לפי סעיף 238 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ובעבירה של שבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 24 לחוק.

למעשה, ברוב ככל המקרים, עבירת בידוי הראייה נלווית לעבירות נוספות דוגמאת זיוף, מירמה, קבלת דבר במירמה וכיוצ"ב והיא נעשית על ידי מי שהוא בעל אינטרס בבידוי הראייה.

ובעיקר – באותו מקרה מדובר היה בעבירות רבות של מסירת ידיעות כוזבות ושיבוש הליכי משפט, עבירות רבות של בידוי ראיות והשמדת ראיות, עבירות רבות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, ובאותו מקרה – היו למעשים תוצאות חמורות מאוד בדמות מעצר שוא של אדם למשך כ-8 וחצי חודשים, הגשת כתב אישום כנגד אדם שיוחסו לו 2 עבירות רצח ו-10 עבירות של ניסיון לרצח.

בת"פ (ראשל"צ) 26374-11-09 מדינת ישראל נ' קרליק (פורסם בנבו, 3.01.12)) הושת עונש של 24 חודשי מאסר על נאשם שהשמיד ראיות הקשורות ברצח ששה בני מישפחה שבוצע על ידי בנו, ובערעור הוקל העונש והועמד על 20 חודשים (עפ"ג (מחוזי-מרכז) 24080-02-12 קרליק נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 23.05.12)).

במקרה אחר הושת עונש של 4 חודשי מאסר בעבודות שירות על נאשם שהורשע בעבירות זיוף, ניסיון לקבלת דבר במירמה, עדות שקר, שימוש במסמך מזויף ושיבוש הליכי משפט (ראו: רע"פ 2847/10 צור נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15.04.10)).

...

העונש הוסכם במסגרת הסדר טיעון ובית המשפט מצאו כראוי לאחר שקבע מתחם עונש הולם הנע בין 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות ועד ל-20 חודשי מאסר.

בשים לב אפוא, לעקרון ההלימה, לפסיקה שצוינה תוך התאמתה לנסיבות העניין שפורטו לעיל, בפרט העובדה כי מדובר בראייה המתייחסת לעבירת רצח והתכנון המוקדם, אל מול העדר נזק משמעותי בפועל והעדר אפשרות ממשית לנזק פוטנציאלי, כמו גם העובדה כי הנאשם לא היה היוזם ולא היה אמור להפיק טובת הנאה מהמעשה, אני סבור כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד ל-12 חודשי מאסר.

בשים לב לאמור, אני סבור כי יש להעמיד את עונשו של הנאשם במרכז המתחם, כשלצד עונש המאסר יש להשית עונש מאסר מותנה ופיצוי למתלונן (ניר מעוז).

השופט זאב המר סג"נ: לפנינו 3 ערעורים על פסק-דינו של בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט דן מור) בת"פ 5399/04, בו הורשעו חברת יגעת ומצאת בע"מ (להלן: "יגעת ומצאת") ומנהלה, חיים מנחם, בעבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ") של זיוף או שינוי פנקס שנדרש לנהלו או למסרו, במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, וכן בעבירות של אי-ניהול פנקסי-חשבונות כדין.

(6) בידוי ראיות ושיבוש הליכים לטענת המדינה, יש להרשיע את חיים מנחם גם בעבירות של בידוי ראיות, לפי סעיף 238 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ושיבוש הליכים לפי סעיף 244 לחוק העונשין, תוך שימוש בסעיף 184 לחסד"פ. בית-משפט קמא הביע את מורת רוחו מהתנהלותו של חיים מנחם ופקפק במהימנות מכתב הלוואי, לאור החותמת הלא מוכרת עליו, ולמרות שרשרת הראיות נימנע מהרשעת מנחם בעבירות שהתגלו במהלך המשפט.

בית-משפט קמא הרשיע, כאמור, את חיים מנחם ואת יגעת ומצאת: "התוצאה היא, כי הוכחו יסודותיהן העובדתיים של שתי עבירות אלו: אי-ניהול פנקסים כדין והסתרת והשמדת פנקסים. וכאן עומדת לחובת הנאשם המסקנה המפלילה, הנובעת מיתרות החוב הבלתי-סבירות שבהתחשבנות יגעת ומצאת מול חברות לוין ומול כלבו ספר. ניהול ספרים נכון ומדוייק, היה מביא לקיומן של ראיות לאימות או הפרכת הטענה בדבר רישומים כוזבים. הפיתרון שמצא הנאשם להסתרת מערכת עיסקאותיו האמיתית היתה, שלא לנהל ספרים כדין ולהשמיד ולהסתיר את פנקסיו, או חלקם...

בידוי ראיות וניסיון לשיבוש מהלכי משפט 71.

יחד-עם-זאת, מקום שבו "הוכחו עובדות המסבכות את הנאשם במעשה העבירה, ויוצרות לכאורה ראייה לחובתו, והנאשם אינו מנסה כלל להמציא הסבר מצידו לעובדות שהוכחו, או שהוא בודה מליבו דברים שאין להם שחר, רשאי בית המשפט, בתנאים מסויימים, לקבוע על-סמך כל זה את אשמת הנאשם" (ע"פ 38/49 קנדיל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ב 813 835 (1949); וראו גם: ע"פ 384/80 מדינת ישראל נ' בן ברוך, פ"ד לה(1) 589, 593-592 (1980) (להלן: עניין בן ברוך); עניין נרקיס, שם).

...

הערעור לגביו באישום זה נדחה מהטעמים המפורטים שם. סיכומו של דבר 111.

סיכומו של דבר, אני מציע כדלקמן: ערעורם של יגעת ומצאת וחיים מנחם (ע"פ 7578/09) – ידחה; ב. ערעור המדינה נגד חיים מנחם ויגעת ומצאת (ע"פ 7571/09) יתקבל באופן חלקי: (1) באישום הראשון-חיים מנחם יורשע גם ב-22 עבירות על סעיף 117(א)(5), ו-69 עבירות על סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף; (2) באישום השני-יורשעו השניים ב-559 עבירות על סעיף 117(א)(5), ו-18 עבירות על סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף; (3) הערעור בעניינו של חיים מנחם ויגעת ומצאת באשר לאישומים 2 עד 6 – ידחה; (4) חיים מנחם יורשע גם בעבירות על סעיפים 238 ו-244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לאור התוצאה האמורה, אני מציע להחזיר את הדיון לבית-משפט קמא לשלב של ראיות וטיעונים לעונש.

בתום הליך ממושך, זוכה המערער מחלק מהעבירות, אולם הורשע באלה: זיוף בנסיבות מחמירות (האישום הראשון), סיוע לזיוף (האישומים השני והשלישי), שימוש במסמך מזויף (שלושת האישומים הראשונים), ושיבוש מהלכי משפט (האישומים הרביעי והחמישי).

כאמור, להשקפתי לא היה מקום להרשעת המערער גם בעבירה של שבוש מהלכי משפט, ועל כן, ואם דעתי תישמע, היינו מקבלים את העירעור, מבטלים את הרשעת המערער, ומזכים אותו, מחמת הספק, מכל העבירות שיוחסו לו. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: דעתי היא כי יש להותיר את הרשעתו של המערער על כנה בכל מרכיביה, כמו גם את העונש שנגזר עליו.

אשר להרשעת אוחנה בעבירה של שבוש הליכי המשפט ביחס לקלסרים, נטען כי אוחנה הרחיק את הקלסרים מידי המישטרה לצורך מתן גיבוי למסמכים בדרך של הכנת העתקים מחשש שמא המישטרה תתנכל לחומר, ותעלים או תשמיד אותו, ומאמציו לפעול לטיהור שמו יושמו לאל.

בכך, קמה ראייה נסיבתית בעלת משקל המקימה חזקה עובדתית בדבר כוונת הנאשם לשבש במעשהו את מהלכי המשפט, והנטל הטקטי עובר לשכמו להעלות ספק סביר בנכונותה של חזקה זו. בעניינינו, טען המערער להגנתו כי רצה ליצור עותק של המסמכים, עקב חששו שהמשטרה תחבל בהם באופן שיקשה עליו להוכיח את חפותו.

...

כן סבור אני כי יש לדחות אף את הטענות השונות שמעלה המערער לעניין העונש שנגזר עליו.

נוכח כל האמור, הינני סבור כי עונש המאסר שהוטל על המערער משקף את חומרת מעשיו, וודאי שאינו חמור כלל וכלל.

אשר על כן, דעתי היא כי יש לדחות את הערעור על שני חלקיו.