ערעור על הרשעה בעבירות אינוס, תקיפה ואיומים

רקע והליכים קודמים המבקש מרצה עונש מאסר, שלישי במספר, לתקופה של 16 שנים, לאחר שהורשע בעבירות של אינוס; ניסיון למעשה סדום; מעשים מגונים; תקיפת קטין; איומים; כליאת שוא; גרימת היזק בזדון; והיתעללות בקטין.

הלכה היא כי רשות ערעור על פסיקת בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר, תנתן מקום בו מעוררת הבקשה סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו של הקונקרטי של המבקש (רע"ב 5063/14 יקר נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 9 (31.8.2014); רע"ב 2006/14 קריב נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 9 (6.7.2014); רע"ב 3297/12 אייזיק נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 4 (17.5.2012), והאסמכתאות הנזכרות שם).

...

אף בהתחשב באמת המידה המקלה יותר למתן רשות ערעור על עתירות מעין אלה (ראו למשל: רע"ב 153/15 דולינסקי נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 12 (4.3.2015); רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, פסק דינו של השופט גרוניס (11.03.2009)), לא ראיתי כי מקרה זה בא בקהלם של המקרים המצדיקים בירור נוסף בערכאה זו. יתרה מכך, סבורני כי דין הבקשות להידחות גם לגופן.

לכן, לא שוכנעתי כי דיוני הוועדה בעניינו של המבקש התקיימו באופן שאינו הולם או אינו מקצועי.

אשר על כן, שתי הבקשות לרשות ערעור נדחות בזאת.

]המשנה לנשיאה נ' הנדל: מונח לפנינו ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער – מאסר בפועל לתקופה של 6 שנות מאסר ופצוי נפגעת העבירה בסך של 75,000 ש"ח. העונש הוטל בעקבות הרשעת המערער בעבירת אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 – בעילת אשה שלא בהסכמתה החופשית – ובהפרת הוראה חוקית.

אכן, בפסק דין קמא צוין כי "רמת היתנהגותו של הנאשם מונמכת באופן יחסי, וכך גם תיפקודו השכלי והקוגניטיבי". אך לצד זאת, לא ניתן להיתעלם מכך שהמערער נדון בתיק אחר לעונש מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים, בגין הרשעה בעבירות של מעשה מגונה, תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, תקיפה סתם ואיומים.

...

אלה העובדות שבהן הורשע המערער על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן: המערער – כבן 19 באותה עת – ניסה לשכנע קטינה כבת 17 וארבעה חודשים להיפגש עמו בדירה שישכור למטרה זו. הקטינה סירבה, ובסופו של דבר הסכימה לנסוע עמו לדירה שבה חשבה כי ישהו עם חברים נוספים מלבדם.

בתגובה לכך אמר המערער "מה אני ילד, אני לא אגמור בפנים", ובסופו של דבר הגיע לפורקן מיני על בטנה.

בגין האמור לעיל, הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בבצוע עבירות אלה: מעשה מגונה בכוח – עבירה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (כפי שהדברים תוקנו בהסכמה ביום 19.10.22), כליאת שוא – עבירה לפי סעיף 377 רישא לחוק העונשין; תקיפת בת זוג – עבירה לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין; ואיומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

נוכח דברים אלו, בית משפט זה קבע כי, ככלל, מדיניות הענישה בעבירות מין צריכה לגלם את הנזקים המשמעותיים שנגרמים לנפגעי העבירות, כמו גם להעביר מסר הרתעתי ברור לעברייני מין פוטנציאליים, אשר יתבטא בהטלת עונשים כבדים על המורשעים בעבירות אלה תוך בידודם מן החברה[.

כאמור, ב"כ המאשימה הפנה אותנו לשני גזרי דין, האחד תפ"ח (מחוזי- י-ם) 661/09 מדינת ישראל נ' מזרחי (27.10.2010), שעליו הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שנידון במסגרת ע"פ 9064/10 פלוני מדינת ישראל (8.11.11), שם אישר בית המשפט העליון עונש של 6 שנות מאסר בפועל שהושת על נאשם שהורשע בעבירות של מעשים מגונים בנסיבות מחמירות, כניסה והתפרצות למקום מגורים בנסיבות מחמירות.

באותו מקרה הורשע הנאשם לאחר שמיעת ראיות בכליאת שוא, איומים, תקיפת בת זוג, הדחה בחקירה, מעשה מגונה (על פי סעיף 348(ג) לחוק העונשין), וניסיון למעשה סדום בנסיבות אינוס.

...

לצד השיקולים הללו, מבקשת המאשימה לשקול את שיקול הרתעת הרבים והרתעת היחיד, שכן בסוג זה של עבירות, שהן עבירות שכיחות שקיים קושי רב בגילוין ובחשיפתן, יש לתת משקל גם לקושי זה. לאור כל האמור, ביקש ב"כ המאשימה, כאמור, למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם, ולצד זאת להטיל עליו מאסר על תנאי, קנס, ופיצוי משמעותי למתלוננת.

נוכח דברים אלו, בית משפט זה קבע כי, ככלל, מדיניות הענישה בעבירות מין צריכה לגלם את הנזקים המשמעותיים שנגרמים לנפגעי העבירות, כמו גם להעביר מסר הרתעתי ברור לעברייני מין פוטנציאליים, אשר יתבטא בהטלת עונשים כבדים על המורשעים בעבירות אלה תוך בידודם מן החברה[.

לאור כל האמור לעיל, ובשים לב לכך שהעונש המירבי הקבוע בחוק בגין העבירה של מעשה מגונה בכוח בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין עומד על 10 שנות מאסר בפועל, ובהינתן העובדה כי המחוקק ראה לנכון לקבוע בעבירות מסוג העבירה דנן, עונש מזערי (סעיף 355 לחוק העונשין), ולאחר שנתתי את דעתי לרף האלימות, שאין להקל בה ראש, ועם זאת עדיין אין מדובר במעשים מן החמורים שידענו, ובהתחשב בשאר השקולים עליהם עמדתי לעיל, לרבות הערכים החברתיים המוגנים ומידת הפגיעה בהם, בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ומדיניות הענישה הנהוגה, דומני כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע בין 36 ל – 60 חודשי מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.

עוד נפנה לע"פ 3217/14 פלוני נ' מדינת ישראל (31.07.2016) בו הורשע נאשם בעבירות של אינוס ומעשה סדום (3 עבירות), תקיפה, איומים, מעשה פזיזות ורשלנות והדחה בחקירה ובעדות וכן בעבירה של הפרת צו פקוח בגינה הוטלה עליו שנת מאסר בפועל.

נוסיף ונפנה לעוד פסק דין נוסף, מבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר ניתן במסגרת עפ"ג 5723-10-15 פבלו ארטפוך נ' מדינת ישראל (11.11.2015)‏‏ עניינו ערעור על גזר-דינו של בית-משפט השלום אשר הרשיע את המערער על-פי הודאתו בשש עבירות של הפרת צו פקוח, באיומים ובהטרדת עד. נגזרו עליו 12 חודשי מאסר בפועל וכן הופעל מאסר על תנאי (חודשיים בחופף ושלושה חודשים במצטבר), כך שתקופת המאסר הכוללת הועמדה על 15 חודשים.

...

קיימת, אם כך, חשיבות מכרעת באכיפה דווקנית של צווי פיקוח על עברייני מין מורשעים, על מנת להרתיעם מהפרת הצו.

על אלו נוסיף את הצורך בהרתעת הנאשם עצמו מפני הפרה נוספת של צו הפיקוח אשר ניתן כנגדו לאחרונה, כאשר מדבריו האחרונים וגם מן העובדה שביצע את העבירה בהיותו נתון בטיפול עולה כי נדרשת ענישה מרתיעה, ואת החשיבות שבהעברת המסר לעברייני מין מורשעים כי הפרת צו פיקוח תוביל לענישה מוחשית.

על כל אלו, החלטנו לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: א. 11 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 25.7.22.

1.2 בתום הליך הוכחות שהתנהל לפנינו, גובש הסדר בין הצדדים שלפיו הנאשם הורשע על פי הודאתו בבצוע עבירות של אינוס, לפי סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין) והטרדה מינית, לפי סעיף 5(א) בנסיבות סעיפים 3(א)(3) ו-6(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1990, זאת בהתאם לכתב האישום המתוקן בשנית (עת/1) שהוגש כחלק מהסדר הטיעון.

ראיות המאשימה לעונש 3.1 הוגש גיליון הרשעות קודמות (תע/2) שממנו עולה שלנאשם שתי הרשעות קודמות: האחת משנת 2018 שאז הורשע בבצוע עבירות של גניבה, הסגת גבול, איומים, תקיפה ושימוש בסמים ונדון לריצוי עונש מאסר של 45 יום יחד עם עונשים נלווים.

· בע"פ 9137/17 פלוני נ' מדינת ישראל (3.10.18), הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות בעבירת אינוס (החדרת אצבעות לאיבר מינה של המתלוננת) מעשה סדום (החדרת איבר המין לפי המתלוננת) ובמעשה מגונה שבוצעו כלפי קטינה בהיותה בת 12, עת היה נאשם בן 32.

...

כאשר אני שמה לנגד עיני את טיב המעשים על רק נסיבות ביצועם וכן את מדיניות הענישה הגלומה בפסיקה הרלוונטית, מסקנתי היא שיש לקבוע את מתחם העונש ההולם בין 6 ל-9 שנות מאסר בפועל.

במכלול השיקולים, אפוא, נכון למקם את הנאשם בשליש התחתון של מתחם הענישה סופו של דבר, אני מציעה לחברי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 1.

מעין בן ארי, שופטת אנו גוזרים, אפוא, על הנאשם את העונשים בהתאם למפורט בחוות דעתה של השופטת רביד.