ערעור על הרשעה בעבירות אינוס, מעשה סדום ותקיפה בנסיבות מחמירות

בשל מעשיו אלה, המתוארים לעיל בקליפת אגוז, יוחסה למבקש עבירת החזקה בתנאי עבדות לפי סעיף 375א לחוק העונשין וכן יוחסו לו עבירות אלימות ומין וביניהן תקיפה בנסיבות מחמירות; חבלה בנסיבות מחמירות; מעשים מגונים בנסיבות מחמירות; אינוס בנסיבות מחמירות; מעשי סדום בנסיבות מחמירות; מעשה מגונה כלפי קטין במשפחה; כליאת שוא והיתעללות בקטין או חסר ישע.

המבקש והנאשם הנוסף שהורשע בעבירות של מעשים מגונים בנסיבות מחמירות, בעבירות אינוס ובעבירות של מעשי סדום, ערערו לבית משפט זה על הכרעת הדין ועל גזר הדין.

בערעורו השיג המבקש על מימצאי המהימנות ועל ממצאים עובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי, טען למחדלי חקירה שנפלו בחקירת הפרשה ובקש לזכותו מן האישומים שבהם הורשע על יסוד טענות שונות, בין היתר, עקב העדר קיומו של יסוד נפשי להרשעה.

...

טענה זו אף היא דינה להידחות.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, אני סבורה כי פסק הדין במקרה דנן אינו נמנה עם אותם פסקי דין מיוחדים ונדירים המצדיקים קיומו של דיון נוסף (ראו והשוו: דנ"פ 11414/05 רוזנשטיין נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 14 (31.1.2006); דנ"פ 1237/15 מדינת ישראל נ' וחנון, פסקאות 18-17 (5.7.2015)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לנוכח מעשיו אלה, המתוארים לעיל בקליפת אגוז, יוחסה למבקש עבירת החזקה בתנאי עבדות לפי סעיף 375א לחוק העונשין, וכן יוחסו לו עבירות אלימות ומין וביניהן תקיפה בנסיבות מחמירות; חבלה בנסיבות מחמירות; מעשים מגונים בנסיבות מחמירות; אינוס בנסיבות מחמירות; מעשי סדום בנסיבות מחמירות; מעשה מגונה כלפי קטין במשפחה; כליאת שוא והיתעללות בקטין או חסר ישע.

פסק הדין בעירעור ביום 27.5.2018, דחה בית משפט זה (מפי השופט א' שהם, בהסכמת השופט (בדימ') י' דנציגר והשופט נ' סולברג) את עירעורו של המבקש על הכרעת הדין, למעט זיכויו מעבירה אחת ושינוי נוסף ביחס להרשעה באישום השנים עשר, כמפורט בפיסקה 101 לפסק הדין בעירעור (ע"פ 8027/13; ו-ע"פ 8104/13).

בנוסף, נדחו טענות המבקש בדבר מחדלי חקירה ובעניין יחסם של החוקרים אל הנחקרים; ובקשר להיעדר קיומו של היסוד הנפשי הדרוש להרשעתו בעבירות אשר יוחסו לו. בהתייחסו להשגותיו של המבקש על הרשעתו בעבירת ההחזקה בתנאי עבדות, המעוגנת בסעיף 375א לחוק העונשין, קבע השופט א' שהם כי מעשיו של המבקש מעידים כי הוא שלט שליטה ממשית בחיי קורבנותיו, הגביל את חירותם, וחיזק את שליטתו בהם באמצעות ענישה קשה וניתוקם מסביבתם.

המבקש הורשע בבצוע סדרה מתמשכת של עבירות מין קשות וחמורות (מעשי אינוס; מעשים מגונה בנסיבות מחמירות; ומעשי סדום) הן כלפי נשותיו, לרבות כלפי ה', והן כלפי ילדיו.

...

בהתייחס לטענת המבקש הנוגעת לפגמים בחקירת המשטרה, הרי שדינה להידחות.

כמו כן, אין בידי לקבל את טענת המבקש באשר לכשלים בייצוג, הן משום שטענה זו נטענה ונזנחה במסגרת הדיון בערעור (פסקה 22 לפסק הדין בערעור), והן בשל העדר תגובות מטעם באי-כוחו דאז של המבקש, כלפיהם נטענת טענה זו (ראו: מ"ח 4074/17 חברת פרופיל אבטחה ואחזקה בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (2.4.2018)).

סוף דבר לנוכח האמור, הבקשה למשפט חוזר – נדחית.

השופטת ד' ברק-ארז: האם בדין הורשע המערער בבצוע עבירות מין חמורות בבתו? באופן יותר ספציפי, האם ניתן היה לסמוך לצורך כך על עדותה, בהיתחשב במצבה הנפשי הקשה, כמו גם על התימוכין לה שנמצאו בעקרו של דבר בעדות אחותה, שבעת קרות האירועים הייתה קטינה רכה בשנים? לבסוף, ומכל מקום, האם העונש שהושת על המערער הוא הולם בנסיבות העניין? שאלות אלה עמדו במרכז העירעור שבפנינו.

בהתאם לכך, המערער הורשע בעבירות כדלקמן: אינוס על-ידי בן מישפחה (ריבוי עבירות), מעשה סדום על-ידי בן מישפחה, מעשים מגונים על-ידי בן מישפחה (ריבוי עבירות), איומים (ריבוי עבירות), ותקיפת קטין בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות) – הן בהתייחס לאישום הראשון והן לשני.

...

יתר על כן, בית המשפט המחוזי היה ער אף לפערים המסוימים בגרסאות, ובסופו של דבר – לאחר ששוכנע מעבר לספק סביר כי המעשה בוצע, גם אם לא בנוגע לאופן ביצועו – הורה על תיקון כתב האישום בהתאם.

בסיכומו של דבר, כאמור, אציע לחבריי לדחות את הערעור, על שני חלקיו.

אני סבור כי לא רק ש"חלוקת התפקידים" בין ערכאת הערעור לערכאה הדיונית לענין קביעת ממצאי עובדה ומהימנות חלה גם בעבירות מין, אלא שיש אף לתת יתר תוקף ומשקל לחלוקה זו בעבירות מין בכלל, ובעבירות מין במשפחה בפרט (ע"פ 1933/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (11.2.2015); ע"פ 8630/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (19.2.2017); ע"פ 6072/17 ורון נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (12.3.2018); וע"פ 8050/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 28 (‏31.10.2018).

על כן בסופו של דבר בכל הנוגע לאישום הראשון, המערער זוכה מעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, אך הורשע בעבירת ביצוע מעשה סדום (עבירה אחת לאור עדותה של חוקרת הילדים ולא שתיים כמפורט בכתב האישום) לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) בנסיבות סעיף 347(ב) וסעיף 345(א)(3) לחוק העונשין; ובמספר עבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיפים 348(א) ו-345(א)(3) לחוק העונשין.

בכל הנוגע לאישום השני המערער הורשע במספר עבירות אונס לפי סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין; במספר עבירות של מעשים מגונים לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין (זאת למרות שיוחסו לו בכתב האישום עבירות לפי סעיף 351(ג)(1), אך לא הוכח כי ב' הייתה מתחת לגיל 14 בעת ביצוע העבירות כלפיה); ובעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב) בנסיבות סעיף 379 לחוק העונשין.

בעירעור המשיבה בעיניין קולת העונש היא טענה כי אין בעונש שהושת על המערער כדי להלום כלל וכלל את חומרת המעשים, את המסוכנות הנשקפת ממנו ואת הנזק שניגרם למתלוננות, על אף העידר תסקירי נפגעי עבירה.

...

על כן בסופו של דבר בכל הנוגע לאישום הראשון, המערער זוכה מעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, אך הורשע בעבירת ביצוע מעשה סדום (עבירה אחת לאור עדותה של חוקרת הילדים ולא שתיים כמפורט בכתב האישום) לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) בנסיבות סעיף 347(ב) וסעיף 345(א)(3) לחוק העונשין; ובמספר עבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיפים 348(א) ו-345(א)(3) לחוק העונשין.

נראה לי כי התשובה לכך הינה בשלילה.

לסיכום אפוא, אציע לחבריי לדחות את ערעור המערער על הרשעתו.

על כן, לסיכום אציע לחבריי לדחות כאמור את ערעור המערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

הראשונה משאלות אלה נוגעת לדיני ראיות: מה מידת ההשפעה של חוסר אמת בחלק מהותי מעדותה של נפגעת העבירה על קביעת הממצאים העובדתיים על ידי הערכאה הדיונית ועל הבקורת הערעורית ביחס לקביעתם – זאת בפרט על רקע האמור בסעיף 54א(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות)? השאלה השנייה, עניינה ענישה: מהו, אם בכלל, המשקל שיש לתת במסגרת הענישה לעובדה שהנאשם שהורשע בעבירת מין, כדוגמת אינוס, מעשה סדום או מעשה מגונה בכפייה, ביצע את העבירה בהיותו ביחסי נישואין או זוגיות עם נפגעת העבירה? האם מדובר בנסיבה מחמירה, נסיבה מקילה או, שמא, בנסיבה חסרת השפעה על העונש? עסקינן בעירעור על הכרעת הדין מיום 14.9.2022 ועל גזר הדין מיום 13.12.2022 אשר ניתנו על ידי בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטים ר' כרמל, ס"נ, א' רומנוב ומ' ליפשיץ-פריבס) בתפ"ח 59401-08-20.

בגדרי פסק דין זה הורשע המערער במעשה סדום, עבירה לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (ריבוי עבירות); ובתקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382(ב)(1) בצרוף סעיף 379 לחוק העונשין (ריבוי עבירות).

...

הראשונה משאלות אלה נוגעת לדיני ראיות: מה מידת ההשפעה של חוסר אמת בחלק מהותי מעדותה של נפגעת העבירה על קביעת הממצאים העובדתיים על ידי הערכאה הדיונית ועל הביקורת הערעורית ביחס לקביעתם – זאת בפרט על רקע האמור בסעיף 54א(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות)? השאלה השנייה, עניינה ענישה: מהו, אם בכלל, המשקל שיש לתת במסגרת הענישה לעובדה שהנאשם שהורשע בעבירת מין, כדוגמת אינוס, מעשה סדום או מעשה מגונה בכפייה, ביצע את העבירה בהיותו ביחסי נישואין או זוגיות עם נפגעת העבירה? האם מדובר בנסיבה מחמירה, נסיבה מקלה או, שמא, בנסיבה חסרת השפעה על העונש? עסקינן בערעור על הכרעת הדין מיום 14.9.2022 ועל גזר הדין מיום 13.12.2022 אשר ניתנו על ידי בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטים ר' כרמל, ס"נ, א' רומנוב ומ' ליפשיץ-פריבס) בתפ"ח 59401-08-20.

בנסיבות אלה, אין בידינו לקבוע כי קיים ביטחון מספק במסד הראייתי עליו עומדת הרשעת המערער במעשי סדום אוראליים.

לאחר שקילת הדברים, ולאחר לבטים, החלטתי להציע לחבריי כי נלך בדרך השנייה – זאת, כדי לאפשר למתלוננת להביא את הפרק העגום ורווי הסבל בחייה האישיים לסיומו (במובן של closure).

סוף דבר מכל הטעמים שמניתי, אני מציע לחבריי כי נקבל את הערעור באופן חלקי, נזכה את המערער מהעבירות של מעשה סדום אוראלי – ומעבירות אלה בלבד – ונעמיד את מאסרו מאחורי סורג ובריח על שש שנים.