ערעור על הרשעה בסרסרות למעשי זנות

במסגרת הסדר הטיעון הורשע המערער על-פי הודאתו בסרסרות למעשי זנות בניהול מקום לשם זנות ובתקיפה.

...

מקובלת עלינו טענת הסניגור כי משהסכימה התביעה לוותר על האישום של סחר בבני אדם ראוי היה לבית-המשפט להתעלם מעובדות שנטענו בכתב האישום המקורי אך שונו בכתב האישום המתוקן.

כך, למשל, צוין בגזר-הדין כי "בחודשיים הראשונים לעבודתה אצל הנאשם נדרשה המתלוננת למסור לידיו את כל רווחיה על מנת לממן בכך את כרטיס הטיסה שלה לארץ". קביעה זו התבססה על מה שנטען נגד המערער בכתב האישום המקורי בקשר לעבירה של סחר בבני אדם; בעוד שבכתב האישום המתוקן, שעל פיו הורשע המערער, נטען כי המערער התנה עם המתלוננת כי לא ישולם לה שכר במשך חודשיים "כדי לממן כרטיס טיסה מהארץ למולדתה". עם זאת אין בידינו לקבל את טענת הסניגור כי בית-המשפט המחוזי גזר על המערער עונש היכול להלום רק עבירת סחר בבני אדם, אף שהמערער לא הורשע בעבירה האמורה.

הערעור נדחה.

עוד אפנה בהקשר זה לדברי כב' נשיא בית המשפט המחוזי, השופט ד"ר ר. שפירא במסגרת ע"פ (מחוזי חיפה) 42146-02-15 בכר נ' מדינת ישראל  (6.5.15) בו התקבלה, בדעת רוב, בקשה לסיום ההליך ללא הרשעה, תוך הדגשת התכליות העומדות ביסוד המנעות מהרשעתו של נאשם שביצע עבירה: "סבור אני כי בנסיבות המקרה שבפנינו המנעות מהרשעה משרתת מספר תכליות: התכלית הראשונה היא, שקום נאשם. במקרה שבפנינו מדובר בארוע חד פעמי שארע על רקע משברי. לא קדמו לו אירועים זהים. גם בשש השנים שחלפו לאחר אותו מקרה נשוא כתב האישום לא ארעו אירועים דומים. כך גם לדברי המתלוננת. בנסיבות אלו, ובשים לב לחלוף הזמן הרב מעת ביצוע המעשה, נראה כי השקום אינו רק בגדר סיכוי ערטילאי אלא רכיב ממשי המצדיק ללכת לקראת המערער ולא ליצור לו כתם שיעמיד בפניו מיגבלות כאלו ואחרות לעניין תעסוקה. התכלית השניה היא, יעילות הפיקוח השפוטי על המערער. בעוד שהרשעה ביחד עם מאסר מותנה מסיימת, בפועל, את הטיפול השפוטי והסוציאלי בפרשה נשוא הליך זה דוקא העמדת המערער בפקוח תוך המנעות מהרשעה מאפשרת לגורמי הרווחה להמשיך ולסייע למערער, ובצד הסיוע והמעקב נשארת חרב ההליך השפוטי מונפת ומרתיעה. זאת במובן שאם יחזור המערער לבצע עבירה נוספת (מכל סוג) ניתן יהיה להחזיר את הדיון בעיניינו לבית המשפט ולגזור עליו עונש ראוי והולם. סבור אני ששילוב זה משרת הן את עניינו של המערער, הן את עניינה של המתלוננת והן את האנטרס הצבורי".   מכאן אעבור לבחינת התקיימות התנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה בשאלת המנעות מהרשעה.

ע"פ 5446/15 אשר חנימוב נ' מדינת ישראל (2016) – הנאשם הורשע שם בעבירה של סרסרות למעשי זנות.

...

עוד אפנה בהקשר זה לדברי כב' נשיא בית המשפט המחוזי, השופט ד"ר ר. שפירא במסגרת ע"פ (מחוזי חיפה) 42146-02-15 בכר נ' מדינת ישראל  (6.5.15) בו התקבלה, בדעת רוב, בקשה לסיום ההליך ללא הרשעה, תוך הדגשת התכליות העומדות ביסוד הימנעות מהרשעתו של נאשם שביצע עבירה: "סבור אני כי בנסיבות המקרה שבפנינו הימנעות מהרשעה משרתת מספר תכליות: התכלית הראשונה היא, שיקום נאשם. במקרה שבפנינו מדובר באירוע חד פעמי שאירע על רקע משברי. לא קדמו לו אירועים זהים. גם בשש השנים שחלפו לאחר אותו מקרה נשוא כתב האישום לא אירעו אירועים דומים. כך גם לדברי המתלוננת. בנסיבות אלו, ובשים לב לחלוף הזמן הרב מעת ביצוע המעשה, נראה כי השיקום אינו רק בגדר סיכוי ערטילאי אלא רכיב ממשי המצדיק ללכת לקראת המערער ולא ליצור לו כתם שיעמיד בפניו מגבלות כאלו ואחרות לעניין תעסוקה. התכלית השניה היא, יעילות הפיקוח השיפוטי על המערער. בעוד שהרשעה ביחד עם מאסר מותנה מסיימת, בפועל, את הטיפול השיפוטי והסוציאלי בפרשה נשוא הליך זה דווקא העמדת המערער בפיקוח תוך הימנעות מהרשעה מאפשרת לגורמי הרווחה להמשיך ולסייע למערער, ובצד הסיוע והמעקב נשארת חרב ההליך השיפוטי מונפת ומרתיעה. זאת במובן שאם יחזור המערער לבצע עבירה נוספת (מכל סוג) ניתן יהיה להחזיר את הדיון בעניינו לבית המשפט ולגזור עליו עונש ראוי והולם. סבור אני ששילוב זה משרת הן את עניינו של המערער, הן את עניינה של המתלוננת והן את האינטרס הציבורי".   מכאן אעבור לבחינת התקיימות התנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה בשאלת הימנעות מהרשעה.

לפיכך, ומכוח סמכותי לפי סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982, אני מורה על ביטול הרשעתו של הנאשם.

מכח סמכותי לפי סעיף 71א (א) לחוק העונשין התשל"ז 1977 אני מורה לשירות המבחן להכין תוכנית עבודה בהיקף של 300 שעות ולהגישה לאישורו של בית המשפט.

אני מחייב את הנאשם לפצות את המתלונן מר בועז גורפינקל בסך של - 3,000 ₪.

ערעור על הרשעתו של המערער בעבירה של סרסרות למעשי זנות, לפי סעיף 199(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ולחלופין על העונש שהוטל על המערער, שהוא ארבעה חודשי עבודת שירות וכן מאסר-על-תנאי של שנים-עשר חודש.

...

ישנם מקרים שבהם אני אפילו מחזירה את הכסף ללקוח או לפני שאני לוקחת את הכסף אני עוזבת את המקום מאחר והלקוח לא נראה לי. המפגש מתנהל בצורה כזו, אני מגיעה למקום המפגש, אני מציגה את עצמי בפני הלקוח בשם כינוי ירדן, ולאחר שאנחנו מכירים אני מקבלת את הכסף מראש, הסכום הוא בין 350 שקלים ל-450 שקלים.

ע"פ 5446/15 אשר חנימוב נ' מדינת ישראל (2016) – הנאשם הורשע שם בעבירה של סרסרות למעשי זנות.

ברשות ערעור לעליון הושבה החלטת בית משפט השלום על כנה למרות הדגשת חומרת העבירה בה הורשע כעבירה "שאינה פשוטה כלל ועיקר". ע"פ 9090/00 בועז שניידרמן נ' מדינת ישראל (2001) – הנאשם ושותפו הורשעו בבצוע מעשה שוד בקיוסקים בעיר העתיקה בבאר שבע, וכן בקשירת קשר לבצוע פשע, והחזקת נשק.

בית המשפט העליון, קיבל את העירעור, ביטל את ההרשעה ואת עונש המאסר שהוטל על המערער והטיל עליו צו מבחן ו-300 שעות של"צ, בהתבסס על אינטרס השקום.

...

ערעור שהגישה המדינה נדחה ע"י ביהמ"ש המחוזי דכאן, תוך שכב' הנשיא ד"ר ר. שפירא, עומד, בין היתר, על תכליות סיום הליך פלילי ללא הרשעה, ואלה דבריו: "סבור אני כי בנסיבות המקרה שבפנינו הימנעות מהרשעה משרתת מספר תכליות:

שירות המבחן המליץ על ביטול ההרשעה, ובית המשפט מצא לבטל את ההרשעה, תוך שהוא מציין: "נוכח האמור לעיל, מצאתי כי הרשעתו של הנאשם, אשר עשה ימים כלילות בהגנה על אזרחי המדינה, במסגרת תפקידיו השונים במסגרת ישראל, תגרום לנזק בלתי סביר עבורו ובוודאי כזה שאינו עומד ביחס סביר מול חומרת העבירה בה הורשע" (עמ' 94 לפסק הדין שורות 24 – 26).

בית המשפט (כב' השופט י. ליפשיץ) קבע, כי מדובר באותם מקרי גבול הן של המעשה הלא חמור באופן יחסי אל מול נתוני העושה – שוטר ותיק שהרשעתו עלולה להביא לפיטוריו ובסופו של דבר נמנע מהרשעתו של הנאשם.

סוף דבר: אני מקבל אפוא את המלצת שירות המבחן, מבטל את ההרשעה, וגוזר על הנאשם את העונשים הבאים: הנאשם יבצע 160 שעות שירות לתועלת הציבור, כענישה חינוכית והרתעתית, באמצעות תרומה חברתית, לפי תכנית שיגבש שירות המבחן עבורו בתוך 45 יום מהיום.

ע"פ 5446/15 אשר חנימוב נ' מדינת ישראל (2016) – הנאשם הורשע שם בעבירה של סרסרות למעשי זנות.

ברשות ערעור לעליון הושבה החלטת בית משפט השלום על כנה למרות הדגשת חומרת העבירה בה הורשע כעבירה "שאינה פשוטה כלל ועיקר". ע"פ 9090/00 בועז שניידרמן נ' מדינת ישראל (2001) – הנאשם ושותפו הורשעו בבצוע מעשה שוד בקיוסקים בעיר העתיקה בבאר שבע, וכן בקשירת קשר לבצוע פשע, והחזקת נשק.

בית המשפט העליון, קיבל את העירעור, ביטל את ההרשעה ואת עונש המאסר שהוטל על המערער והטיל עליו צו מבחן ו-300 שעות של"צ, בהתבסס על אינטרס השקום.

...

בית המשפט המחוזי, חזר והדגיש, כי: "...אין באמור לעיל כדי להפחית מחומרתה הכללית של העבירה, אולם, כאמור, בבחינת מכלול השיקולים, שהעיקרי ביניהם הוא נסיבות ביצוע העבירה, אני סבורה אף אם לא בלי היסוס, כי הכף נוטה לטובת השיקולים שעניינם שיקומו של הנאשם ועתידו" (שם, בפסקה 8 סיפא לפסק הדין, ההדגשה במקור – ש.ב).

סוף דבר: לעמדתי, יישום הלכת כתב ושבתאי על המקרה הנדון, בצירוף יתר ההנמקה המשפטית אותה הבאתי בהרחבה לעיל, והאמור בחוות דעתו של שירות המבחן, מוביל למסקנה, כי זהו מקרה ראוי להימנעות מהרשעת צעיר שכל עתידו לפניו וכל חטאו היה בריצוי אביו ופתיחת התיק על שמו.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן: הנני נמנע מהרשעתו בדין של הנאשם.