בצד זאת, בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את העירעור על חומרת העונש, וקבע כי חרף הזיכוי החלקי, נוכח חומרת המעשים בהם הורשעו המבקשים – אין הצדקה להתערב בעונשים שהושתו עליהם.
בנוסף, לחובתו של המבקש 1 קיים עבר פלילי, הכולל, בין היתר, הרשעה בעבירה זהה לפי סעיף 111(א) לפקודת המכרות, וכן הרשעה בעבירת גניבה.
לבסוף אוסיף כי בפסיקתנו נקבע כי יש להתייחס לעבירות מסוג זה במלוא חומרת הדין (ראו: רע"פ 443/04 יצחק נ' מדינת ישראל (26.01.2004)), שהרי העבירות של כריית חול בלתי חוקית ובלתי מבוקרת: "גורמות לטבע בארצנו נזק בלתי הפיך, פוגעות הן פגיעה אנושה בסביבה, ואף מזיקות הן במאוד לקופת המדינה" (ראו: רע"פ 1792/99 גאלי נ' משטרת ישראל, פ"ד נג (3) 312, 325 (1999)).
...
בפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר- שבע (כב' השופטים: י' צלקובניק (אב"ד), י' עדן, ו-ג' שלו), ב-ע"פ 30796-06-15, במסגרתו נדחה ערעורם של המבקשים על גזר דינו של בית המשפט השלום בקרית-גת (כב' השופטת ר' לביא) ב-ת"פ 511-09, וזאת חרף העובדה שערעורם של המבקשים על הכרעת הדין נתקבל באופן חלקי.
המשיבה טוענת, מנגד, בתגובה שהגישה, על פי הוראתי, כי דין הבקשה להידחות באשר עניינם של המבקשים איננו מעורר כל שאלה בעלת חשיבות ציבורית, או משפטית מיוחדת, אשר מצדיקה בעניינם דיון ב"גלגול שלישי".
אף לגופם של דברים – דינה של הבקשה להידחות.
בהקשר זה בית המשפט המחוזי הנכבד קבע ביחס למבקש 1 כי: "גם לאחר שמתקבל הערעור ביחס לעבירת שיבוש מהלכי משפט, עדיין מדובר בענישה מקלה ביחס לעבירה המרכזית של הכרייה שלא כדין" (ראו: עמ' 9 לפסק הדין).
נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.