ערעור על הרשעה ביבוא והחזקת סמים

יוקדם ויוער כבר עתה, כי בטענה הזו של המומחה לדין הזר, יש משום ערעור על הכרעת-הדין המרשיעה של המשיב בעבירת החזקת סם ובעבירת ייבוא סם על-ידי הערכאה הדיונית וערכאת העירעור בגיאורגיה.

...

לשיטתו, יוצא, אפוא, כי התנהגותו של המשיב, כפי שעולה מהכרעת-הדין בחו"ל – נקבעה כהברחה של סם לתוך תחומי גיאורגיה מתוך מודעות, ולא כמחדל בדיווח על הכנסת תרופות.

יוצא, אפוא, שבחוקים מקבילים בישראל ובגיאורגיה, האחת – גיאורגיה, מסווגת את הסמים האסורים בשתי קטיגוריות, ואילו בישראל מסווגים כל הסמים האסורים בקטגוריה אחת, זאת לצד פרקטיקה של פערים משמעותיים בענישה בעבירות הסמים לפי סוגם.

מכאן להחלת המבחן השלישי, לפיו יש לקבוע, מהי העבירה מבין העבירות בדין הישראלי המשקפת את התנהגותו של המשיב וקרובה לעבירות שבהן הורשע בחו"ל. סבורני, כי העבירות היחידות התואמות בדין הישראלי, לאלו שביצע המשיב בגיאורגיה – בהתאם להתנהגותו, לסעיפי העבירות נושא ההרשעה ולערכים המוגנים שביסוד העבירות הנ"ל – הן העבירות של החזקת סמים וסחר בסמים לפי סעיפים 7 ו-13 לפקודת הסמים המסוכנים.

בהמלצת בית המשפט העליון חזרה בה המדינה מהערעור על קולת העונש.

בעיניין רפאל: המשיב הורשע בעבירות שעניינן ייבוא סם מסוכן, החזקת סם שלא לשימוש עצמי, קשירת קשר לפשע, וסחר בסם מסוכן.

בעיניין עצטה: המשיבים הורשעו על פי הודאתם בעבירה של ייבוא סם מסוכן.

...

לא למותר לציין שסבורני כי מעצרו הלא קצר, שלאורכו סבל מאלימות אסירים, וכן חשיפת אורח החיים הפרוץ שניהל הנאשם מול סביבתו – מהווים חלק בלתי מבוטל מהענישה בעניינו.

לנוכח כל האמור לעיל, החלטתי אפוא לקבל את המלצת שירות המבחן ואת עתירת ב"כ הנאשם להימנע מהטלת עונש מאסר שירוצה מאחורי סורג ובריח, ולהטיל על הנאשם מאסר שירוצה בעבודות שירות; וזאת למשך התקופה המרבית, ללא ניכוי של תקופת המעצר הארוכה – לצד צו מבחן, קנס ומאסר מותנה – ובכך לאפשר לנאשם להמשיך במסלול השיקומי המוצלח.

סוף דבר סוף דבר, אני מטיל בזה על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, ללא ניכוי תקופת מעצרו; וזאת, בתנאים ובמקום אשר בחוות הדעת של הממונה על עבודות השירות; 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופת התנאי עבירת סמים מלבד החזקה לצריכה עצמית או שימוש עצמי; קנס בסך 10,000 ש"ח, שישולם תוך 90 יום, או 25 ימי מאסר תמורתו; צו מבחן למשך 18 חודשים, כהמלצת שירות המבחן.

עפ"ג (מחוזי מרכז) 60714-06-17 אליה עדני נ' מדינת ישראל (11.7.17) – המערערת הורשעה על פי הודאתה בייבוא סמים מסוכנים (2 אישומים), החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, החזקת כלים להכנת סם שלא לצריכה עצמית וסחר בסמים.

...

הגם שאין בידי לקבוע בצורה נחרצת וחד משמעית כי מקורם של הכספים והרכוש בביצוע עבירה של עסקת סמים – הרי שהדבר אינו מספיק להפרכת החזקה הקבועה בסעיף 31(6) לפקודת הסמים, שהרי הנאשם אינו יוצא ידי חובתו בהקשר זה על ידי הקמת ספק בלבד בלבו של בית המשפט, והדברים ידועים וחודדו בפסיקה: "... גם אם נכונה גירסתו, כי הרוויח כספים גם ממקורות אחרים, אך אין בידו להוכיח מה רכש ברווחי הסמים ומה רכש ברווחים שהפיק ממקורות אחרים, מן הדין לראות את כל הרכוש המצוי ברשותו כרכוש שהושג ברווחי הסמים. חשוב להטעים: אף אילו נמצאו ברשות עופר נכסים בשווי העולה על שישה מיליון ₪, היה דין החילוט חל על כל נכסיו; שכן, מעת שהכספים שסוחר סמים השיג ממקורות שונים התערבבו בכיסו, ואין בידו להוכיח איזה חלק מהם השיג בדרך חוקית, לא ניתן לראותו כמי שנשא את נטל הראיה לסתירת החזקה שכל רכושו הושג על-ידיו בעסקי סחר בסם" (ע"פ 10154/01 שושן נ' מדינת ישראל (1.10.03)).

ברור, איפוא, כי חילוט כלל הכספים והרכוש שנתפסו מידי הנאשם תביא לפגיעה בלתי מידתית בו ובבנותיו, כאשר השבת חלק מהרכוש תאפשר לנאשם מכירתו והעברת הכספים שיתקבלו תמורתם לרווחת בנותיו ולפרנסתן – כל זאת, כאשר היום לאחר הטיפול שעבר, ניתן לסמוך עליו שיעשה כן. אשר על כן, בנסיבות אלה אני סבור כי חילוט הרכוש התפוס צריך להיעשות באופן חלקי ומידתי, על מנת שלא לפגוע בנאשם ובבנותיו הקטינות במידה העולה על הנדרש, כך שיוחזר לידיו חלק מהרכוש התפוס, ממנו יוכל להיפרע ולממן הוצאות חיוניות של בני משפחתו בעת הזו.

לאור האמור לעיל, אני מורה על חילוט רכושו של הנאשם, וזאת לטובת אוצר המדינה, כדלקמן: סך של 680,500 ₪ במזומן, 2,790 פאונד, 1,165 יורו ו-20$ במזומן.

רקע הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, בעבירות כדלהלן: בתשע עבירות של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 בצרוף סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג- 1973 (להלן: "הפקודה"), ועבירה של ייבוא סם מסוכן לפי סעיף 13 בצרוף סעיף 19א לפקודה, בצרוף ועבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) בצרוף (ג) לפקודה.

בע"פ 4838/20 אברמסון נ' מ"י (15.8.21), נדון עניינה של מי שהורשעה בעבירות של קשירת קשר, ייבוא סמים, החזקה וניסיון להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ושימוש במסמך מזויף, בכך שקשרה עם אחרים לייבא סמים מהולנד לישראל, תוך שסוכם כי הסמים ישלחו אל המערערת בדואר.

...

בהינתן הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות, ובהינתן הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, שהן במדרג חומרה גבוה, ובחלקו המרכזי של הנאשם בביצוען, ובהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת, כאשר במקרה דנן מדובר בכמות גבוהה של סם שיובא, ובמי שסחר בו לאורך תקופה, ובמספר רב של מועדים, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 4 ל-8 שנות מאסר בפועל, וקנס הנע בין 5,000 ל-15,000 ₪.

בהתחשב בנסיבות לחומרה ולקולה, החלטתי להטיל על הנאשם עונש בחלק התחתון של מתחם העונש ההולם, אך לא בתחתיתו.

אשר על כן, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלהלן: 54 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו מיום מעצרו 13.4.22.

לצד זאת, יש פסקי-דין מהם ניתן לגזור אמת-מידה עונשית הולמת למקרה שלפניי, כאשר ברי כי מיתחם ענישה בגין החזקה לצריכה עצמית יכול להתחיל גם מענישה שלא כוללת מאסר בפועל במקרים מסויימים – (1) רע"פ 2361/20 בן אדרת נ' מדינת ישראל (‏6.4.20) - נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור של מי שהורשע על פי הודאתו, במספר עבירות סחר בסם מסוכן הידוע בכינוי "נייס גאי", במסגרת רשת אספקת סמים מסוכנים בה שימש כבלדר ונדון ל-24 חודשי מאסר בפועל.

(4) ע"פ 1635/14 יהודה נ' מדינת ישראל (21.8.14) (להלן: ענין יהודה) - נדחה ערעור על 30 חודשי מאסר, שהושתו בגין הרשעה ביבוא סם מסוכן MMC.

...

מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי נגע הסמים הוא אחד ממחוללי הפשיעה בישראל.

(3) תסקיר מיום 26.9.23 – חרף כל האמור לעיל, לאחר מספר בקשות של באת כוח הנאשם, הופנה הנאשם לשירות המבחן.

"יתרה מכך, לו סבר המשיב, כי מדובר בעונש שאינו מידתי וראוי, היה עליו להגיש ערעור לערכאה גבוהה יותר ולא להמתין לשלב בו תתבקש הפעלת התנאי". כן נקבע כי "... ככל שבתי המשפט ימעטו לחרוג מן הכלל של הפעלת התנאי, כך יגדל כוחו המרתיע של המאסר המותנה". בדחותו בקשת רשות הערעור, הפנה כב' הש' שהם לקביעת כב' הש' פרוקצ'יה בסעיף 20 ל-רע"פ 7391/08 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (14.9.09) (ההדגשה לא במקור - זד"ל)- "... שיקול הדעת הניתן לבית המשפט בהארכת עונש מאסר מותנה מתמקד במצבים שבהם מוצדק לתת לנאשם הזדמנות נוספת לחזור לדרך הישר, כאשר הוא מראה סימנים המניחים יסוד לציפייה כי כך יהיה. עצם אורכו של עונש המאסר על תנאי שהוטל בגין הליך קודם אינו טעם מיוחד להארכתו, במיוחד כאשר הנאשם אינו מראה סימנים אמיתיים של הכרה והפנמה של משמעות התנהגותו הפלילית. הימנעות מהטלת עונש מאסר בפועל והארכת תקופת התנאי רק בשל היקפו של עונש המאסר על תנאי שיש להפעילו, אינה מתיישבת עם קו עונשי אפקטיבי וראוי בנסיבות מקרה זה". סוף דבר עולה מן המקובץ, כי הנאשם לא עונה על התנאים שנקבעו בדין ובפסיקה להארכת מאסר מותנה.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 1) חודש מאסר בפועל.