ערעור על הרשעה בחנייה על מדרכה בחולון

בבית המשפט העליון רע"פ 9522/17 לפני: כבוד השופט א' שהם המבקש: ד"ר ציון צבר נ ג ד המשיבות: 1. עריית חולון 2. מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 16.10.2017, בעפ"א 27269-07-17, שניתן על ידי כב' השופטת העמיתה מ' סוקולוב המבקש: בעצמו בשם המשיבה 2: עו"ד רוני זלושינסקי החלטה

רקע והליכים קודמים נגד המבקש הוגש דו"ח חניה בגין חניה על מדרכה, לפי סעיפים 9(3) ו-10(א)(3) לחוק עזר לחולון, העמד רכב וחנייתו התשע"א-2011 (להלן: חוק העזר).

בכל הנוגע להרשעתו בדין, נראה כי מרבית טענותיו של המבקש, משיגות הלכה למעשה, על קביעות עובדתיות שנעשו על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים, ביחס לשאלה: האם ניתן לקבוע על סמך הראיות שבתיק, כי המבקש החנה את רכבו בכניסה לחניון? זאת, שעה שידוע כי היתערבות ערכאת ערעור בממצאים אלו, אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית, תיעשה במקרים חריגים ומצומצמים בלבד, לא כל שכן עת עסקינן ברשות ערעור "בגילגול שלישי" (רע"פ 372/17 ח'ורי נ' מדינת ישראל (18.1.2017); רע"פ 117/16 מעווד נ' מדינת ישראל (11.1.2016)).

...

בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בחולון (להלן: בית המשפט לעניינים מקומיים) (כב' השופט נ' אשכול), בת"פ 461/14, מיום 05.07.2017.

במקרה דנן, קבעו הערכאות הקודמות, לאחר בחינת התשתית הראייתית שהוצגה בפניהן, כי הוכחו בעניינו של המבקש כל יסודות העבירה, וכי המבקש החנה את רכבו במועד המדובר בכניסה לחניון, בניגוד למותר, דבר שהוביל למסקנה כי המבקש ביצע את העבירה המיוחסת לו. עוד יש לציין, כי לא עלה בידי המבקש להוכיח את טענותיו בדבר קיומה של אכיפה בררנית; ואי קיום חובותיה של העירייה להזהיר מפני חניה במקום, ומשכך לא ראיתי צורך להידרש להן.

לסיכום, סבורני כי המסקנה המתבקשת היא כי בדין הורשע המבקש בביצוע העבירה שיוחסה לו, וכי אין כל בסיס להתערב ב"גלגול שלישי" בהרשעה זו. יחד עם זאת, יצוין כי מקובלים עליי דבריו של בית המשפט לעניינים מקומיים, כי מקום בו ניתנים דו"חות רבים, ועל מנת שלא תצא תקלה כלפי נהגים אחרים, יש מקום להבהיר את המצב המשפטי על ידי הצבת שלטים ברורים, גם אם אין חובה חוקית במקרים מעין אלה להציג שלטים.

סוף דבר, הבקשה לרשות הערעור נדחית בזאת.

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייניים מקומיים בחולון (כב' השופט א.צ'כנוביץ) מיום 2.10.2018, לפיו הורשע המערער על פי הודאתו בעובדות כתבי האישום שהוגשו נגדו בגין חניה על מדרכה שלא כדין, בארבעה מועדים שונים - עבירה לפי סעיפים 9(3) ו - 10(א)(3) לחוק העזר לחולון (העמדת רכב וחנייתו) התשע"א-2011 (להלן: "חוק העזר") ונגזר עליו קנס בסך 2,000 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טעוני הצדדים ובחנתי את הראיות שבתיק, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות מהטעמים שיפורטו בהמשך.

טענת המערער בנוגע להתנהגות פסולה ובררנית מצד המשיבה - דינה להידחות.

לאור כל האמור לעיל ומאחר ולא מצאתי כי שגה בית משפט קמא בפסק דינו, אני דוחה את הערעור.

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים בחולון (כב' השופט א. צ'כנוביץ), מיום 1.1.2019 לפיו הורשע המערער על פי הודאתו בעבירה לפי סעיף 9 (6) לחוק עזר לחולון (העמדת רכב וחנייתו) התשע"א-2011 (להלן: "חוק העזר") ונגזר עליו קנס בסך 1,500 ₪ או 4 ימי מאסר תמורתו והתחייבות להמנע מעבירה דומה על סך 500 ₪ לתקופה של שנה.

ה ר ק ע בתאריך 24.9.2017 נרשמה למערער הודעת תשלום קנס בגין עבירה לפי סעיף 9(6) לחוק עזר וחניה על מדרכה באופן שיש בו כדי להפריע או לעכב את התנועה.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שבתיק בית משפט קמא שוכנעתי, כי יש לדחות את הערעור מהטעמים שיפורטו בהמשך.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי שגה בית משפט קמא, לא בשיקוליו ולא במסקנותיו.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

לפני ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בחולון (כב' השופט א' צ'כנוביץ) (להלן: "בית משפט קמא") מיום 2.10.19, בתיק פלילי 1894/18, לפיה דחה בקשת המערער לבטל פסק דין שניתן בהיעדרו, אשר חייבו לשלם קנס בסך 500 ש''ח, בגין עבירה של חניה על המדרכה.

משום כך, נעתר בית משפט קמא לבקשת התביעה ונתן פסק דין (הכרעת דין וגזר דין במצורף), בו, לאחר הרשעת המערער, גזר דינו לקנס בסך 500 ש''ח. המערער לא הסכים עם גזר הדין ולפיכך הגיש ערעור לבית משפט זה (תיק 58583-05-19).

...

משום כך, נעתר בית משפט קמא לבקשת התביעה ונתן פסק דין (הכרעת דין וגזר דין במצורף), בו, לאחר הרשעת המערער, גזר דינו לקנס בסך 500 ש''ח. המערער לא הסכים עם גזר הדין ולפיכך הגיש ערעור לבית משפט זה (תיק 58583-05-19).

אלא שאני סבור כי בכך לא ייתם פסק הדין.

אכן, מדובר בערעורים בזכות ולא ברשות, אך התוצאה היא בזבוז משאבים אדיר.

לאחר שאני שוקל ההליכים הרבים, כמפורט לעיל, בגין קנס בסך 250 ש''ח, ובמיוחד לנוכח העדר בסיס לערעור, אני סבור שיש להשית על המערער הוצאות משפט.

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת א' פינק) בעפמ"ק 38761-08-21 מיום 02.01.2024, בגדריו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת ק' וקסלר) בח"נ 25236-08-22 מיום 21.03.2023 (הכרעת דין) ומיום 02.07.2023 (גזר דין).

המשיבה טענה כי טענות המבקש באשר לסיווג מקום החניה כ'מדרכה' – "לא בוססו ולו בראשית ראיה, והמשמעות היא [שהמבקש] בחר, הלכה למעשה, לנהל הליך סרק". המשיבה הוסיפה כי "במצב דברים זה, כשמדובר בהליך שאמור היה להסתיים ללא מעורבות של בית המשפט, לעמדת המאשימה יש לחייב את [המבקש] בקנס העולה במידה ניכרת על הקנס המקורי". לפיכך, המשיבה ביקשה כי יושת על המבקש כפל הקנס הקבוע לכל אחת מהעברות שבהן הורשע, ובסך הכול 2,000 ש"ח. מנגד, המבקש עמד על כך שהוא השקיע רבות בעריכת מחקר משפטי, וכי אף אם טענותיו נדחו לגופן, לא ניתן לראות בעצם ניהול ההליך טעם להחמיר בעונשו.

בגזר הדין, בית המשפט נעתר לבקשת המשיבה, והשית על המבקש קנס בסך כולל של 2,000 ש"ח. נקבע, כי אין מקום להשוות בין עניינו של המבקש לבין המקרה שנידון בפסיקה שהובאה על-ידו, שכן "בעניינינו חנה הנאשם על מדרכה בשתי הזדמנויות שונות, כלומר, גם לשיטתו, לאחר הפעם הראשונה כבר היה ברור לו שלהשקפת המאשימה מדובר במדרכה. בנוסף, לא ניתן להשוות את עניינו של הנאשם שניהל הליך הוכחות עם אותה אחרת שנטלה אחריות וביקשה היתחשבות בנוגע לגובה הקנס נוכח הנסיבות שציינה". המבקש ערער לבית המשפט המחוזי, וערעורו נדחה.

העובדה שבסיומו של ההליך נדחו טענותיו של המבקש והוא הורשע בדין, לא מלמדת על כך שנוהל על-ידו הליך סרק כלל ועיקר (ראו: ע"פ 104/84 מאירי נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 718, 724 (1984); רע"פ 7215/20 זגורי נ' עריית חולון, פסקה 9 (03.11.2020) (להלן: עניין זגורי)).

...

בגזר הדין, בית המשפט נעתר לבקשת המשיבה, והשית על המבקש קנס בסך כולל של 2,000 ש"ח. נקבע, כי אין מקום להשוות בין עניינו של המבקש לבין המקרה שנדון בפסיקה שהובאה על-ידו, שכן "בענייננו חנה הנאשם על מדרכה בשתי הזדמנויות שונות, כלומר, גם לשיטתו, לאחר הפעם הראשונה כבר היה ברור לו שלהשקפת המאשימה מדובר במדרכה. בנוסף, לא ניתן להשוות את עניינו של הנאשם שניהל הליך הוכחות עם אותה אחרת שנטלה אחריות וביקשה התחשבות בנוגע לגובה הקנס נוכח הנסיבות שציינה". המבקש ערער לבית המשפט המחוזי, וערעורו נדחה.

לאחר עיון, באתי למסקנה כי דין הבקשה – להידחות.

סוף דבר: בכפוף לאמור בפסקה 14 לעיל, הבקשה נדחית.