שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית, וצויין כי רק ענישה מוחשית תחדד לנאשם את חומרת מעשיו, תוך שהומלץ כי בית המשפט יורה לגורמי שב"ס לבחון התאמתו לטפול בתחום ההתמכרויות ולהפנותו למיתקן הכליאה חרמון, לבחינת התאמתו לטפול שם.
טענות הצדדים:
לטענת ב"כ המאשימה:
שיקולים ראייתיים גרמו למאשימה להחליט למקם את הנאשם בתחתית המיתחם אשר לטענתם נע בין 24 ל – 48 חודשי מאסר בפועל, זאת למרות שהעבר הפלילי ופרמטרים אחרים מעלים אותו במעלה המיתחם.
ביחס לתיק המצורף התבקש שהעונש יהיה חודש אחד של מאסר בפועל, ולגבי המאסר על תנאי מוסכם שהוא בר הפעלה, ומושאר לשיקול דעת בית המשפט להפעיל חלק ממנו בחופף וחלק במצטבר, היתחשבות בזה שהנאשם רוצה לנקות שולחן, לעבור הליך ולצאת נקי.
נקבע מיתחם עונש הולם הנע בין 24 ל-48 חודשי מאסר, והוטל על המערער אשר לחובתו עבר פלילי מכביד, עונש של 30 חודשי מאסר בפועל, וענישה נלווית.
ע"פ 3116/13, 3796/13 ויאם קבלאן ואח' נ' מדינת ישראל (15.10.2013) – המערערים הורשעו בעבירת הצתה וקשירת קשר לבצוע פשע, כאשר קשרו קשר והציתו אוטובוס, והוטל עליהם עונש של 24 חודשי מאסר.
...
הערעור נדחה תוך שצוין כי מדובר בהרשעה בחלופה המחמירה של עבירת ההצתה לפי סעיף 448(א) סיפא, ולאור זאת מתחם העונש ההולם היה הצד המקל, שכן בבחינת מדיניות הענישה הנוהגת היתה התייחסות בעיקר לעבירות הצתה בצורתן המופחתת.
מחד אין מקום למתן משקל לשיקולי השיקום, לאור האמור ולאור העולה מהתסקירים, אך סבורני כי יש להביא במסגרת השיקולים לקולא את הניסיונות, ואת החודשים בהם היה הנאשם במסגרות השונות, שתי אישפוזיות, אשר את השנייה מביניהן הוא סיים בהצלחה, ושתי קהילות, אשר בשתיהן הוא לא צלח את ההליך הטיפולי.
לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 20 חודשים.
