מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על הרשעה בהעסקת עובד זר ללא מגורים הולמים

בהליך ערעור על החלטת שר העבודה והרווחה (עש"ר) שהוגש בשנת 2021 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

השופטת חני אופק גנדלר במוקד הערער שבפנינו מצויה החלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות) מיום 15.12.20, הדוחה את בקשת חברת דג'אנגו עובדים זרים לבניין בע"מ (להלן: החברה) לחידוש היתר קבלן כוח אדם המעסיק עובדים זרים בענף הבניין לפי סעיף 10 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן: חוק קבלני כוח אדם), ולפי סעיף 1יג לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים).
במסגרת טופס הבקשה התחייב מר גולן "להודיע בכתב לאגף לשכות פרטיות ותאגידים ברשות האוכלוסין וההגירה, על כל שינוי שיחול בפרטים האמורים בתצהירי זה, ובפרט על הרשעה, לרבות כתב אישום...". כמו כן, במסגרת מילוי טפסי הבקשה לרישיון החברה ציין מר גולן כי כתובת משרד החברה היא אבא אבן 5 בהרצליה וכן חתם על "תצהיר בדבר העדר תאגידים קשורים", בו התחייב כי "התאגיד יפעל באופן עצמאי ובלתי תלוי וברור לי כי לא יינתנו היתרים לפי נוהל זה לתאגידים קשורים או לתאגידים הפועלים בתיאום ביניהם באופן ישיר או עקיף" החברה קיבלה רישיון כקבלן כוח אדם, וביום 5.2.18 קיבלה היתר לפעול כקבלן כוח אדם המעסיק עובדים זרים בענף הבניין, כשתוקף ההיתר היה עד ליום 31.12.19.
בבג"ץ 4007/11 ‏שרמילה ליאנגי נ' הכנסת (6.10.11) עמד בית המשפט העליון על תכליתו הכללית של חוק עובדים זרים בראי ההיסטוריה החקיקתית, באומרו (פיסקאות יא-יב): "יא. חוק זה נחקק בתחילת שנות ה- 90 למאה הקודמת, משהתרבה מספר העובדים הזרים ושוק העבודה הישראלי שינה פניו. בתחילה עסק לוז החוק בהעסקה של עובדים זרים באופן בלתי חוקי, כפי שמעיד שמו בראשונה (חוק עובדים זרים (העסקה שלא כדין)), ומעידים דברי ההסבר הקצרים שקדמו לו (הצעות חוק תשנ"א, 130). לפני מעט יותר מעשור, משנתחוורה התמונה ונלמדו לקחים, נערך תיקון מקיף לחוק, התרחבה יריעתו ועימה גם הקף הנושאים והקף ההגנה על העובדים הזרים: "התיקון המוצע מציע שורה של הגנות לעובדים הזרים כמו חובה על המעביד לעגן את ההיתקשרות עם העובד הזר בחוזה עבודה מפורט בכתב, חובתו לדאוג לו למגורים הולמים תוך שמירה על תנאי תברואה ובטיחות, בפקוח המדינה, החובה להסדיר לו ביטוח בריאות הולם, וחובת הפקדת כספים בקרן שתוקם .." (הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2000) תש"ס- 1999, הצעות חוק תש"ס, 99).
יובהר כי הרשעה בגין הפרה של חוק מחוקי העבודה, לרבות העסקת עובדים זרים שלא כדין, תיחשב כהרשעה בעבירה שמפאת מהותה אין המורשע בה רשאי לעסוק במתן שירותי כוח אדם של עובדים זרים".
...
בנסיבות אלה, נוכח מועד פקיעתו של ההיתר, שאלת סמכות ההתלייה מכוח סעיף 6(ב) לחוק קבלני כוח אדם חוק הפכה בעיקרה לשאלה תיאורטית, שלא נמצא מקום להידרש לה. וכך נאמר בפסק הדין הקודם (סעיף 8): "ערים אנו לכך כי משמעות החלטתנו היא כי ביחס להחלטת ההתלייה הפך הערעור לתיאורטי שאינו משרת צורך מעשי  ואילו ביחס לשאלת חידוש היתר עתידי, הערעור מוקדם וטרם הגיעה העת להידרש לשאלה זו. אין אנו רואים בכך קושי שעה שמדובר בהחלטה קצובה בזמן והביקורת השיפוטית נדרשת סמוך למועד פקיעתה של ההחלטה הקודמת, ההחלטה החדשה טרם נתקבלה, וממילא מערך השיקולים לקבלת ההחלטה החדשה אינו זהה לקודמתה, ומשלא שוכנענו כי המקרה דנן בא בגדר החריגים לקיום בקורת שיפוטית על אף שהסוגיה הפכה לתיאורטית". ביום 18.11.20 הגישה החברה בקשה לחידוש ההיתר לשנים 2021-2022.
לטענת המדינה, דין הערעור להידחות, שכן לא נפל כל פגם בהחלטה וכי הלכה היא שבית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת.
לענין זה יפים הדברים שנאמרו על ידי הנשיאה (כתוארה אז) נאור בענין ראשי הרשויות: ".. עינינו הרואות כי לפי פסיקת בית משפט זה מימים ימימה אין כל סתירה בין חזקת החפות במשפט הפלילי לבין קביעה מינהלית, על בסיס ראיות מינהליות, לפיה אדם היה מעורב בפלילים. ראיה מינהלית אינה בגדר הרשעה. היא אינה הופכת אדם שהינו בחזקת חף מפשע למי שהורשע בדין. אולם, מראיה כזו עשויה להתחייב, בנסיבות המתאימות, מסקנה במישור המינהלי כנגד המשך כהונתו של נבחר ציבור". השופט הנדל הוסיף וציין בענין ראשי הרשויות כי: "חברתי הדגישה כי אין כל סתירה בין חזקת החפות של ראש עיר שהואשם בפלילים לבין קביעה מנהלית כי יש להעבירו מכהונה על בסיס ראיות מנהליות, כגון הגשת כתב אישום. חזקת החפות היא זכות במשפט הפלילי הנגזרת מכלל היסוד של הספק הסביר. כל נאשם זכאי שיראוהו כחף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו מעבר לספק סביר. בין הגשת כתב אישום ובין הרשעה מרחק רב. מטרתו של המשפט הפלילי היא לבחון מרחק זה.... טרם יוכתם נאשם באשמה פלילית וייענש על כך, מוטל על המדינה הנטל להוכיח את אשמתו מעל לכל ספק סביר. אולם, ידוע כי ניתן יהא להטיל סנקציות שפוגעות בחירותו של הפרט לפני ההרשעה – כגון הפקדת מזומן, איסור תנועה, מעצר וגם מגבלה על עיסוק בתחומים שונים, לרבות מילוי משרות ציבוריות. הנה כי כן, הגם שהעברה מכהונה עקב הגשת כתב אישום כרוכה בפגיעה בראש הרשות המכהן, בשמו ובפרנסתו, פגיעה זו אינה נוגסת בחזקת חפותו". ראו גם דברי השופטת ברק ארז בבג"ץ 5893/12 הורוביץ נ' מדינת ישראל - שרת החקלאות ופיתוח הכפר‏ (10.12.13).
אנו סבורים כי החלטה בדבר ביטול רישיון צריכה להיות מבעוד מועד ובאופן המאפשר היערכות לה. כך גם לגבי אי חידושו, כשסמיכות זמנים בין מתן ההחלטה בדבר אי חידוש הרישיון ובין מועד פקיעתו עשויה במקרים מתאימים, ובכפוף לנסיבות הענין הפרטניות, לחייב מתן רישיון זמני לצורך היערכות.
סוף דבר – הערעור נדחה, בכפוף להערה בסעיף 52.

בהליך תפ - עובדים זרים (הע"ז) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הנאשם 1 גר בשכירות והנאשם 2 משלם משכנתא ומזונות.
על פי ההלכות הפסוקות המנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים האחד על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם זאת יש להוכיח באותות ובמופתים כפגיעה ודאית ולא ניתן להסתפק באמירות כלליות וסוג העבירה מאפשר לוותר על הרשעה במקרה הספציפי כאשר הקרבן הוא הפרט בשונה מהציבור.
כמו כן בעיניין ע"פ (ארצי) 33112-09-15 מדינת ישראל – זלקינד (ניתן ביום 5.7.17),קבע בית הדין הארצי כי-"...במרבית המקרים מבצעי עבירות אלה הם אנשים נורמאטיביים. עם זאת, בשים לב לאופיין הכלכלי, הן מחייבות ככלל הרשעה וענישה מוחשית בעלת אופי כלכלי. ענישה ללא הרשעה פוגעת באפשרות להשיג את התכלית העומדת בבסיס העבירות הללו, שהיא לעקור מן השורש את התופעה הפסולה של העסקת עובדים זרים ללא היתר, ובנגוד ליתר הוראות החוק. מקובלת עלינו טענת המערערת בהקשר זה, לפיה, בשל אופיין ותוצאותיהן של העבירות הכלכליות כפי שנקבעו בחוק עובדים זרים, יש להזהר במתן משקל יתר לעברם הנקי ואורחות חייהם הנורמטיביים של מי שמואשם בהן, ומנגד, על מנת להבטיח את עיקרון אחידות הענישה ואת שקולי ההרתעה והגמול, יש ליתן משקל רב יותר לאופיין של העבירות, נסיבותיהן ותוצאותיהן". יצוין כי יש לזכור כי בין החריגים לכלל בהם תופעל הסמכות לביטול ההרשעה הוא מקרה בו "עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של הרשעה פלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין התועלת שתיצמח לחברה ולאנטרס הצבורי מקיומה של הרשעה" (ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' קליין (ניתן ביום 4.9.07 ).
סעיף 40 יב' קובע: "אין בהוראות סעיפים 40ט ו-40יא כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לשקול נסיבות נוספות הקשורות בבצוע העבירה לשם קביעת מיתחם העונש ההולם, וכן נסיבות נוספות שאינן קשורות בבצוע העבירה לשם גזירת העונש המתאים לנאשם". אשר לשלב הראשון בו נידרש לקבוע האם העבירה בה הורשעו הנאשמים מהוות ארוע אחד או מספר אירועים נפרדים - מדובר בעבירה אחת שנעברה כלפי עובד זר. עבירת ההעסקה שלא על פי היתר כדין.
...
בהתאמה אין כל ראיה ולו לכאורה לעניין הפגיעה הכלכלית הנטענת בפרנסת הנאשמים כתוצאה מההרשעה ו/או תשלום הקנס בשונה מכל נאשם אחר המורשע.
לפיכך, לא מצאתי כי יש לסטות מהכלל המחייב הרשעה ולהפנות את הנאשמים לקבלת תסקיר שירות מבחן וזאת נוכח אופי העבירה ומשמדובר בעבירה כלכלית, יש לנהוג זהירות רבה ממתן משקל יתר לעברם של הנאשמים ואורחות חייהם הנורמטיבי של המורשעים לרבות מצבם הכלכלי.
בהתאם לאמור לעיל, אני גוזרת על הנאשמים כדלקמן: לגבי הנאשם 1 - קנס בסך 15,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין.

בהליך תפ - עובדים זרים (הע"ז) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הרגולטור מפעיל שיקול דעת ולא ביטל או התלה רישיונן של חברות שונות שהורשעו על פי חוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (בעיניין זה הובאו דוגמאות ע"י המאשימה).
בבטול הרשעה יש משום מתן מסר שלילי: "כך גם טוען המשיב, ודבריו מאושרים בתסקיר שירות המבחן, כי הוא אדם נורמאטיבי; מדובר בארוע פלילי ראשון בו הורשע; המקרה אינו משקף דפוס היתנהגות כרוני שלו; הוא לקח אחריות על המעשה, ולא יחזור עליו. בקשר לטיעונים אלה של המשיב לא למותר הוא להזכיר כי העבירות לפי חוק עובדים זרים, ובכללן העבירות מושא כתב האישום, הן עבירות בעלת אופי כלכלי. צודקת המערערת בטענתה כי במרבית המקרים מבצעי עבירות אלה הם אנשים נורמאטיביים. עם זאת, בשים לב לאופיין הכלכלי, הן מחייבות ככלל הרשעה וענישה מוחשית בעלת אופי כלכלי. ענישה ללא הרשעה פוגעת באפשרות להשיג את התכלית העומדת בבסיס העבירות הללו, שהיא לעקור מן השורש את התופעה הפסולה של העסקת עובדים זרים ללא היתר, ובנגוד ליתר הוראות החוק. מקובלת עלינו טענת המערערת בהקשר זה, לפיה, בשל אופיין ותוצאותיהן של העבירות הכלכליות כפי שנקבעו בחוק עובדים זרים, יש להזהר במתן משקל יתר לעברם הנקי ואורחות חייהם הנורמטיביים של מי שמואשם בהן, ומנגד, על מנת להבטיח את עיקרון אחידות הענישה ואת שקולי ההרתעה והגמול, יש ליתן משקל רב יותר לאופיין של העבירות, נסיבותיהן ותוצאותיהן. יפים לענייננו כאן דברי השופטת (כתוארה אז) נאור בפרשת מצרפלס, בהתייחסה לטענות דומות לביטול הרשעה בקשר לעבירות על חוק ההגבלים העיסקיים, תשמ"ח-1988, וכך בלשונה:
לא זו אף זו, עסקינן בעבירות כלכליות מסוג עוון שנעשו במסגרת משלח ידן של הנאשמות ותוך פגיעה בזכויות הסוציאליות של עובדים זרים, אוכלוסיה מוחלשת שתפקידה של המדינה להגן עליה: "חוק עובדים זרים נחקק במטרה להסדיר את העסקתם של עובדים זרים בישראל, הן לעניין ההרשאה לכניסתם לישראל והן לעניין הבטחת תנאי עבודה הוגנים והולמים. בשנת תש"ס תוקן החוק ונקבעו בו הוראות מפורטות ומחייבות, בין השאר לעניין תנאי העבודה המינימאליים המחייבים כלפי עובד זר, כגון – אישור רפואי, חוזה עבודה, ביטוח רפואי, מגורים הולמים ועוד ...
...
"המורשעים בעבירות על חוק ההגבלים העסקיים הם לעתים מזומנות אנשים נורמטיביים בכל תחום אחר וחסרי הרשעות בפלילים.
בביטול הרשעה בנסיבות מעין אלה, בהן המורשעים הם אנשים נורמטיביים בכל תחום אחר, יש משום מסר שלילי, שאינו עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה, לעקור מן השורש את התופעה העבריינית האסורה, ובענייננו העסקת עובד זר ללא היתר כדין.
סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירות שבכתב האישום.
החלטה בתיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) הוסף סעיף 40ב לחוק, שבו נקבע מנגנון רב שלבי: תחילה יש לקבוע את מיתחם העונש ההולם ורק בשלב הבא, יש לקבוע את העונש המתאים לנאשם הספציפי שבפנינו.
הואיל והעונש הקבוע לצד העסקה של עובדים זרים ללא היתר, כאשר לא מדובר במסגרת עסקו או משלח ידו של המעסיק, כאמור בחוק עובדים זרים הנה קנס בלבד.
על נאשם מס' 2 שכאמור היתנגד להעסקה אך נהנה מפירותיה כמי שגר באותה דירה, אני גוזר קנס של 3,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין, וקנס נוסף של 1,000 ₪ בגין העסקה ללא ביטוח.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 45 יום.
...
בנסיבות אלה ובשים לב למכלול נסיבות המקרה וכמו גם לנסיבות האישיות אני סבור שיש לסטות מאמות המידה הרגילות.
על נאשם מס' 2 שכאמור התנגד להעסקה אך נהנה מפירותיה כמי שגר באותה דירה, אני גוזר קנס של 3,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין, וקנס נוסף של 1,000 ₪ בגין העסקה ללא ביטוח.
בהתאם לסעיף 71 (א) לחוק העונשין אני קובע כי אם לא ישולם קנס כאמור יוטל על כל אחד מהנאשמים - שלא שילם את הקנס או חלקו, מאסר בין חודשיים ימים.
בהתאם לסעיף 72 לחוק העונשין, אני מחייב את הנאשמים לחתום על התחייבות עצמית שלא לעבור עבירה מסוג העבירות נשוא כתב האישום למשך 3 שנים מיום החתימה, שאם לא כן יחוייבו בקנס בסך 40,000 ₪ .

בהליך תפ - עובדים זרים (הע"ז) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה נצרת נפסק כדקלמן:

הע"ז (ב"ש) 1289-09 משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה - חסידים (17.03.2011): בגזר דין זה הורשע הנאשם בהעסקת שני עובדים זרים ללא היתר, ללא חוזה וללא שניתן לעובדים פירוט בנוגע לשכרם, בית הדין שקל את נסיבות חייו של הנאשם לקולא והשית עליו קנס של 20,000 ₪, ולא ענישה בקנס כספי נמוך מהקנס המינהלי.
הע"ז (ב"ש) 62474-03-16 מדינת ישראל - אושרי (3.4.2019): הנאשם הורשע בעבירות שביצע במסגרת שני תיקים שאוחדו, כאשר בתיק הרלוואנטי לענייננו הורשע בעבירות העסקה שלא כדין, ללא ביטוח רפואי, ללא מגורים הולמים, וללא היתר מיוחד ביחס לעובד אחד.
כתב האישום השני הוגש בחלוף 4 שנים ובית הדין סבר שמדובר בנסיבות ייחודיות המצדיקות חריגה ממיתחם העונש ההולם, בין היתר מאחר ומדובר היה בנאשם מחוסר דיור – כל אלו נסיבות שאינן מתקיימות בעניינינו; הע"ז (ב"ש) 23148-08-11 מדינת ישראל - אל סייד (09.09.2012): גם בגזר דין זה עסקינן בנאשם בעל 50% נכות לצמיתות, נשוי לאשה חולה ולשניהם 6 ילדים, המשפחה מתקיימת למחייתה מקצבאות ביטוח לאומי, ובנסיבות אלו ועל דעתה של המאשימה הסכים בית הדין לחרוג לקולא ממיתחם העונש ההולם; הע"ז (ב"ש) 1399-09 מדינת ישראל-רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול - עיסא חורי מפעלי מתכת בע"מ (05.12.2014): גזר הדין בוטל במסגרת העירעור ולכן אינו רלוואנטי לענייננו.
...
יחד עם זאת, שוכנעתי כי יש למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם משום שפנה מיוזמתו פנה לרשויות וביקש לשלם באיחור עבור האגרות להעסקת עובדים זרים, רק אז התגלו העברות מושא כתב האישום, כך שאלמלא פנייתו של הנאשם לרשות לא היה נולד כתב אישום זה לעולם.
לאחר עיון בפסיקה, לא שוכנעתי שיש בה כדי להשליך על עניינו של הנאשם, על פי הפירוט הבא: ע"פ (ארצי ) 22-10 מדינת ישראל – משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה - שוסטרמן (11.11.2010) עסק בעבירות שונות והנסיבות אשר התקיימו בגזר דין זה אינן מתקיימות בתיק זה: חלוף זמן משמעותי מביצוע עבירה, הסכמת העובדים לניכוי משכרם, כאשר העברה הפלילית היא אי החתמת העובדים על הסכמתם.
סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, יש להעמיד את הקנס על סך של 90,000 ₪, אשר ישולם ב- 75 תשלומים חודשיים, עוקבים ושווים.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו