עוד נאמר בע"פ 2352/19 דנילוב נ' מדינת ישראל מפי כב' השופט שטיין (15.10.19):
"כבר נזדמן לי להעיר בע"פ 4344/18 גאבר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 4 (16.8.2019) כי עונשי המאקסימום הקבועים בצד עבירות אינם רק מגדירים את גבולה העליון של סמכות הענישה שבידי בתי המשפט, אלא גם מבטאים את עמדת המחוקק ביחס לחומרת העבירות. כפי שציינתי שם, בקבעו את עונשי מאקסימום אלו המחוקק לא דיבר לריק – שומה עלינו להתאים את הענישה הנוהגת לעמדתו זו". (ההדגשה לא במקור – צ.ק)
עיינתי בפסיקה שהוצגה על-ידי ב"כ הצדדים ובפסיקה נוספת, ולצורך קביעת מיתחם העונש ההולם אציין את הרלוואנטיים לעניינינו:
בע"פ 764/21, 986/21 מדינת ישראל נ' אבו לבן (21.4.21) נדון ערעור על חומרת גזר דינו של מערער שהורשע, על פי הודאתו, בעבירות של המתה בקלות דעת, סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן.
המערער הורשע, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירות אלה: המתה בקלות דעת, גרימת חבלה חמורה, נהיגה בשיכרות ובנגוד למהירות הסבירה, הדחה בחקירה, שבוש הליכי משפט וניסיון להשמדת ראיה.
...
אחר כל הדברים האלה אני קובע מתחם ענישה כדלקמן :
7-11 שנות מאסר בפועל .
התוצאה היא כי בניגוד לאמור בגזר הדין ובגיליון ההרשעות הקודמות, ריצה הנאשם 14 ח' פסילת רישיון נהיגה בניכוי 30 ימים פסילה מנהלית, כך שבפועל הוא ריצה תקופת פסילה רצופה של 13 ח' זאת בניגוד לאמור בגזר הדין.
לאחר ששקלתי כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים :
10 שנות מאסר בפועל.