ערעור על הרשעה בגרימת מוות ברשלנות של מציל בבריכה

המערער הורשע במסגרת הסדר טעון בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן-חוק העונשין), הסדר הטיעון כלל הסכמה עונשית לפיה עונשו של המערער ייגזר בטווח שבין 7 ל-14 חודשי מאסר בפועל.

בסופו של יום קבע בית משפט קמא כי מיתחם העונש ההולם נע בין 6 ל-20 חודשי מאסר בפועל, הוא אימץ את הסדר הטיעון וגזר על המערער עונש של 10 חודשי מאסר בפועל לצד מאסר מותנה ופצוי בשיעור של 25,000 ש"ח לטובת אם המנוחה.

אין דינו של מציל בבריכה כדינה של מבקרת בבריכה ובודאי אין שרירות בהחלטה הקובעת כי יש לנהל ההליך ולהעניש בהתאם את המערער שהפקיר במשך 10 דקות תמימות את המתרחצים וגרם ברשלנותו החמורה לטרגדיה, אובדן חייה של ילדה קטנה, בת לאם חד הורית.

...

ראו לעניין זה ע"פ 2556/17 חנניאייב נגד מדינת ישראל (8.8.2018): "בהינתן עונשו של המערער מצוי בטווח הענישה המוסכם בהסדר, לא מצאנו מקום להתערב בעונשו של המערער אף אם הוא זהה לרף העליון של הטווח. כידוע, בית משפט זה יטה שלא להתערב בגזר דין של ערכאה דיונית למעט במקרים חריגים שהמקרה שלפנינו לא נמנה עליהם, והלכה זו מקבלת משנה תוקף כאשר העונש שהושת מצוי בטווח הענישה המוסכם בהסדר טיעון". אשר לטענת האכיפה בררנית, גם בקשר לנאשמת שהביאה את המנוחה לבריכה, טענה שלא נטענה כלל בפני בית משפט קמא, לא מדובר בהשוואה בין נאשמים הנושאים באותה אחריות, ראו לעניין זה ע"פ 6201/18 טובול נגד מדינת ישראל (28.10.2019): "אכיפה בררנית מתקיימת ודאי מקום בו הרשויות הבחינו "בין בני-אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא"..

לאור כל האמור לעיל אציע לחבריי שלא להתערב במשך המאסר שהוטל על המערער.

גם טענת המערער בדבר דרך תשלום הפיצוי דינה להידחות לטעמי, בית משפט קמא חייב את המערער לשלם לאם המנוחה פיצוי בסכום של 25,000 ש"ח עד ליום 10.12.2019, בצדק טען ב"כ נפגעי העבירה כי המערער הודה במיוחס לו כבר בחודש פברואר 2019 והיה לו מספיק זמן להערך לתשלום פיצויים.

לסיכום אציע לחבריי לדחות הערעור על כל חלקיו.

ברע"פ 8058/03 חריזי נגד מדינת ישראל, (15.9.03), דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור של מנהל ונהג חברת הסעות אשר נדון למאסר למשך שנה בגין הרשעתו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות של ילדה בת 6, אשר לא ירדה מההסעה, נותרה ברכב הנעול ונמצאה לאחר מספר שעות ללא רוח חיים.

בת"פ (שלום ראשל"צ) 2569/01 מדינת ישראל נגד יאקושנקו, (5.6.2003) נגזר עונש מאסר למשך 6 חודשים בדרך של עבודות שירות על מציל בבריכה, אשר הורשע בעבירה של גרם מוות ברשלנות, כאשר, עקב הסחת דעתו בשל הדרכת עוזר מציל חדש, הותיר את המנוחה שהייתה כבת 4 ו- 4 חודשים, ואת חבריה ללא השגחה בבריכה, לא הבחין בטביעתה ולא היה זה שהעניק לה עזרה ראשונה.

...

לאור כל המקובץ לעיל, מצאתי לאמץ את מתחם העונש ההולם שהציעה המאשימה, העומד על מאסר שמשכו 10- 30 חודשים, הגם שיש לציין כי הרף התחתון שהוצע הוא נמוך קמעא.

קביעת העונש המתאים בהינתן המתחם שנקבע, יש לעבור כעת לשלב השני ולקבוע את העונש המתאים, כאשר יש להקדים ולציין כי אין בידי לקבל את טענת ההגנה כי מתקיימים בעניינה של הנאשמת שיקולי שיקום או שיקולים אחרים המאפשרים או מצדיקים סטייה לקולא מהמתחם שנקבע.

בכל הנוגע לעתירה לפסיקת פיצוי כספי למשפחת הפעוט המנוח, מקובלת עלי עמדת המאשימה כי יש להורות כן בהתחשב בנסיבות ובתוצאה, אם כי ראוי להזכיר כי מדובר בפיצוי כספי בהליך פלילי כך שאין בסכום שייפסק כדי ללמד על הפגיעה והנזק שנגרמו למשפחתו של הפעוט המנוח ובוודאי שאין בו כדי להביא מזור לכאב.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 12 חודשים.

השופט צלקובניק: בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' השופט ד' קלייטמן) בת"פ 54532-12-18 שבגדרו הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין תשל"ז -1977 (להלן – חוק העונשין), שעניינה גרימת מותו של ילד בטביעה בבריכה בעת שהמערער שימש בה כמציל.

נימוקי העירעור ב"כ המערער טען כי הרשעת המערער בעבירה של גרם המוות לא ביססה את הקביעות העובדתיות המהוות את רשלנותו של המערער, ולא נקבע מהו הסיכון הבלתי סביר שנטל המערער להתרחשות התוצאה ואשר מבסס את אשמת המערער מעבר לכל ספק סביר, כנדרש בעבירות תוצאתית לפי סעיף 21(א)(2) לחוק העונשין, נוכח תיקון 126 לחוק העונשין.

...

יום צלקובניק, שופט עמית השופט ארד-אילון: אני מצטרף לעמדת חבריי לפיה יש לדחות את הערעור על הכרעת הדין במובן זה שהמערער עבר עבירה של גרם מוות ברשלנות.

גם כך מדובר בפרק זמן לא מבוטל, ומקובלת עלי במלואה מסקנתו של בית משפט קמא, כי "היעדר הפיקוח מצדו של המערער במשך פרק זמן ממושך, חרף שדה הראיה הפתוח, מהווה רשלנות רבתי, שיש בה נטילת סיכון בלתי סביר לתוצאה שנגרמה, במובנו של סעיף 21(א)(2) לחוק העונשין. " בית משפט קמא מצא, שמדובר ברשלנות ברף הגבוה.

דנה מרשק-מרום, שופטת סוף דבר: הערעור על הכרעת-הדין נדחה.

אביו של אנאס תיאר בתצהיריו את היתנהלותו הרשלנית של הנאשם שהביאה למותו של בנו, מורת רוחה של המשפחה מהסדר הטיעון שנערך עם הנאשם, ופרוט הנזקים שנגרמו לבני המשפחה ובכלל זה פגיעה במצבו הנפשי והתפקודי, פגיעה במצבה הנפשי והתפקודי של אישתו – אמו של המנוח, וכי בני המשפחה עסוקים באובדן ופוקדים את קברו של בנם המנוח בקביעות.

בעפ"ג 18206-10-19 מזרחי נ' מדינת ישראל (25.12.19), דחה בית המשפט ערעור נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות.

כך למשל, בע"פ (מחוזי מרכז-לוד) 60627-03-22 חייק נ' מדינת ישראל (20.3.23), הנאשם מציל בבריכת שחיה, הורשע בגרימת מוות ברשלנות, לאחר שבשל רשלנותו, טבע למוות קטין בן 13 בבריכה.

...

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), ובהתייחס לכך שבמקרה זה הנאשם גרם למותם של שני בני אדם ברשלנותו, ובשים לב לכך שהורשע בשני אישומים (אשר נקבע בגינם מתחם אחד), אני קובע כי מתחם העונש ההולם הוא החל מ-12 חודשי מאסר ועד ל-36 חודשי מאסר בפועל.

לעניין הפיצוי – הנאשם הסכים כי יוטל עליו פיצוי ברף המקסימאלי למשפחות המנוחים ולנוכח נזקיהם העצומים של בני המשפחות, יש לקבוע כך. באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש בחלקו הנמוך של מתחם העונש, לצד מאסר על תנאי ופיצוי ברף המקסימלי למשפחות המנוחים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים המפורטים להלן: 13 חודשי מאסר בפועל.

בסעיף 17 לכתב האישום נטען כי רשלנותם של שני המצילים התבטאה באלה: לא קיימו תצפית נאותה לעבר הבריכה, כשבשל כך בשום שלב לא הבחינו בכניסתו של המנוח למים, בכך כי הוא היתרחק משפת הבריכה לעבר האיזור בו עומקם של המים היה כ-2 מ', בכך כי הוא החל לטבוע תוך שהוא מנסה להציל את עצמו, ובכך כי שקע מתחת לפני המים.

ערעור המדינה על זכוי חזנוביץ בערעורה טוענת המדינה כי יש להרשיע גם את חזנוביץ בגרם מוות ברשלנות.

בנוסף, אין להיתעלם מחלוף הזמן מהארוע ועד הגשת כתב האישום וממשך הזמן הכולל מאז הארוע ועד היום, מהעובדה שבעקבות הארוע ברינה הפסיק את עסוקו כמציל, מנתוניו – גילו הלא צעיר, השנים הרבות בהן פעל כמציל, ללא דופי, העובדה שהוא נעדר הרשעות קודמות, והעובדה שבסופו של דבר הוא קיבל עליו את הדין וחזר בו מהערעור על הרשעתו.

...

בנוסף, אין להתעלם מחלוף הזמן מהאירוע ועד הגשת כתב האישום וממשך הזמן הכולל מאז האירוע ועד היום, מהעובדה שבעקבות האירוע ברינה הפסיק את עיסוקו כמציל, מנתוניו – גילו הלא צעיר, השנים הרבות בהן פעל כמציל, ללא דופי, העובדה שהוא נעדר הרשעות קודמות, והעובדה שבסופו של דבר הוא קיבל עליו את הדין וחזר בו מהערעור על הרשעתו.

נוכח מכלול נתונים, נסיבות ושיקולים אלה מצאנו להקל בעונש המאסר של ברינה.

אשר על כן, אנו דוחים את ערעור המדינה על זיכויו של חזנוביץ, מקבלים את ערעורו של ברינה על העונש ומעמידים את תקופת המאסר בעבודות שירות שלו על 6 חודשים.