ערעור על הרשעה בגניבת דלק מעיריית ירושלים

ב]בית המשפט העליון[][]בירושלים ער"ם 9918/01 בפני: [כבוד השופטת ד' ביניש ][המערער]: [פאוזי ג'ולאני המשיב]ה:[התובעת בבית הדין המקומי למשמעת של עובדי עריית ירושלים ערעור על גזר הדין של בית הדין למשמעת של עובדי עריית ירושלים מיום 13.11.01 בתיק 3/99 שניתן על ידי כבוד השופטים:עו"ד ח' פרנקל, מר י' קמינצקי וגב' ל' שוורץ תאריך הישיבה: י"א בשבט התשס"ב (24.1.2002) בשם המערער: עו"ד מאיר אבירם בשם המשיבה: עו"ד תמר קרניאל פסק-דין

לפי כתב האישום נטל המערער דלק ממיכלי רכבים השייכים לעריית ירושלים, ולפיכך נתבקשה הרשעת המערער לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

בית הדין למשמעת קבע בהכרעת הדין כי הוכחו בפניו 5 אירועים בהם גנב המערער דלק מרכבי הערייה, והרשיע את המערער בעבירות משמעת לפי סעיפים 9(1), 9(3) ו-9(4) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח–1978.

...

לפיכך, שני הערעורים נדחים בכפוף לכך שגימלתו המלאה של המערער תשולם לו החל מגיל 60.

העובדות שבהן הורשע הנאשם בהכרעת הדין בהכרעת הדין הורשע הנאשם בכך שבמהלך עבודתו כמנהל עבודה במוסך עריית ירושלים בגבעת שאול, גנב סולר מכלי רכב שהגיעו לטיפולו בארבעה אירועים שונים: במהלך חודש אפריל שנת 2014, במועד שאינו ידוע במדויק, רוקן הנאשם ארבעה מכלי סולר מכלי- רכב שהיו תחת טיפולו במוסך העיריה, והניחם במוסך.

גיבשתי את מסקנותיי לאחר שעיינתי בפסיקי הדין שלהלן: רע"פ 3153/10 שבתשוילי נגד מדינת ישראל (07.04.2010): נדחתה בקשת רשות ערעור מטעם נאשם שהורשע בגניבה בידי עובד ונידון לעונש בן 8 חודשי מאסר בפועל וקנס.

בנסיבות התיק גנב הנאשם 640 ליטר דלק בשווי כולל של כ-1,700 ₪ מחברת הדלק שבה עבד.

ת"פ (ק"ג) 36203-12-15 מדינת ישראל נגד סמואל (26.04.2017): הנאשם נידון למאסר על תנאי ועונשים נלווים לאחר שהורשע על פי הודאתו בגניבה בעת שנשא מאסר בעבודות שירות בתחנת המישטרה.

...

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 י"ג), ולאחר שקלול מכלול הנסיבות והשיקולים במקרה דנא, אני סבור שמתחם העונש ההולם את המעשה נע בין צו של"צ לצד מאסר על תנאי וקנס או פיצוי ועד לתקופת מאסר בפועל בת מספר חודשים אפשר בעבודות שירות לצד עונשים נלווים.

לאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה הגעתי לכלל מסקנה שיש למקם את הנאשם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם, קרי, לגזור על הנאשם צו של"צ לצד מאסר על תנאי ופיצוי לעיריית ירושלים.

סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה השונים – סוגם, מידתם והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים כדלקמן: צו שירות לתועלת הציבור בן 300 שעות, בהתאם לתכנית שיגיש שירות המבחן עד ליום 19.11.2020.

פירוט פסיקה רלוואנטית ברע"פ 2709/10 אבו עייש נ' מדינת ישראל (13.4.2010) (פורסם במאגרים המשפטיים), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע בעבירה של גניבה בידי עובד בכך, שבמסגרת עבודתו כרוקח בקופת חולים כללית גנב בהזדמנות אחת, תרופות ומכרן לאחר בתמורה לסכום של 3,704 ₪ ובהזדמנות שנייה, גנב 50 תרופות בשווי של כ- 4,666 ₪ והעבירן לבן משפחתו כדי שזה ימכור התרופות לאחרים.

ת"פ (שלום חיפה) 1649/07 מדינת ישראל נ' עומר זיידאן ( 24.11.2010),הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בבצוע עבירות של גניבה בידי עובד בכך שבעת עבודתו כנהג משאית אשפה בעריית חיפה נהג למכור דלק-סולר גנוב בהקף של 9,785 ליטרים בסכום של 40,000 ₪.

ת"פ (שלום אשדוד) 148/07 מדינת ישראל נ' אלכסנדר ארשנסקי (9.2.2011) הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של גניבה מרכב, בכך שגנב ממשאית בטון 70 ליטר סולר בשווי של כ- 300 ש"ח באמצעות פריצת מנעול טנק הדלק של המשאית ושאיבת הסולר באמצעות צנור.

בת"פ (שלום ירושלים) 14856-06-11 מדינת ישראל נ' אבו זעיתר (10.11.2013), הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בעבירה של גניבה בידי עובד, בכך, שבמסגרת עבודתו בתחנת דלק סייע לאחר לגנוב מכספת התחנה סכום של 100,000 ₪.

...

קצרה היריעה מלפרט את מכלול המותבים וההליכים אליהם נותב התיק, אך אציין בקצרה כי כתב האישום הוגש לבית משפט השלום באשדוד, שם נקבע בתחילה להוכחות, בהמשך הועבר לגישור פלילי בפני כב' נשיא בתי משפט השלום במחוז דרום, לאחר מכן מצא את דרכו לפתחו של מותב נוסף, ובסופו של דבר הגיע לפתחו של מותב זה לצורך קיום דיון מקדמי לפי סעיף 143א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

יתרה מכך, שוכנעתי כי טעמו של שירות המבחן לביטול הרשעתם של הנאשמים 2 ו- 3 שעניינו, החשש מפגיעה עתידית במסגרות התעסוקתיות בהם משולבים הנאשמים כיום - יש בו ממש.

ראו לעניין זה הדברים שנאמרו ב ע"פ 2580/14 ו ע"פ 3539/14 חסן וסברי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים): "עקרון אחידות הענישה הוא עקרון יסוד במשפט הפלילי אשר נועד להבטיח שוויון בפני החוק ולמנוע שרירות בענישה. עקרון זה מורה כי יש להחיל שיקולי ענישה דומים על מי שביצעו עבירות דומות במהותן, בנסיבות דומות ובעלי נסיבות אישיות דומות. עקרון זה מקבל משנה חשיבות כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה. במצב דברים זה מצדד עקרון אחידות הענישה בהטלת עונשים דומים על מי שביצעו מעשים דומים וכן בשמירה על יחס של שקילות בין מבצעיהם של מעשים הנבדלים זה מזה במניינם, חומרתם או בנסיבותיו האישיות של המבצע " ראו והשוו לעניין זה גם: ע"פ 7907/14 ואזנה נ' מדינת ישראל ו ע"פ 900/11 עטאללה נ' מדינת ישראל (פורסמו במאגרים המשפטיים ) לטעמי, באיזון הכולל נדמה, כי בחינת ההבחנות שלעיל בין עניינו של הנאשם 1 לעניינם של הנאשמים 2-4 באספקלריה של עקרון אחידות הענישה מגלה, כי לא קיים יחס מספק של שקילות בעמדתה העונשית של המאשימה ביחס לכל אחד מהם.

זאת ועוד, סעיף 40ד(א) לחוק העונשין קובע כי מקום בו מצא בית המשפט כי "הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם", רשאי הוא לסטות ממתחם העונש אשר נקבע ולגזור על הנאשם עונש החורג לקולא מאותו מתחם.

הראיה עליה נסמך בית הדין בקובעו כי הוכח שבתאריך זה גנב המערער דלק מרכב העיריה, הנה עדות ראייה של ד"ר טומי שדה, מנהל השרות הווטרינרי בעריית ירושלים.

וכך אומר בית הדין בפסק הדין: "אכן, אילו האישום היה רק ביחס לתאריכים אלו, ומתבסס רק על 'ההצלבה' בין ת6/ ות7/, ספק רב אם ביה"ד היה רואה בכך ראיות מספיקות כדי להרשיע את הנאשם בנטילת דלק שלא כדין, שהרי גם אם במועדים שהוא בלבד נהג ברכב העיריה נוצר ברכב מחסור בדלק, מנין לנו שלא בוצעה גניבה ע"י מישהו אחר בשעה שהנאשם לא היה ליד רכבו?!". אולם בית הדין מסלק את הספק שנוצר לאחר הצלבת הנתונים כשהוא מסתמך על כך, ועל כך בלבד, שהיו ראיות מוצקות לכך שהמערער גנב דלק בשני ימים אחרים, כלומר, ביום 23.4.94 וביום 8.5.94.

אפשר לומר על המערער, על יסוד פסק הדין של בית הדין למשמעת, כי הוא נהג לגנוב דלק מן העיריה במהלך עבודתו כעובד העיריה.

...

בניגוד לשני האירועים משנת 1994, לגביהם נשמעו בפני בית הדין עדויות ראייה על מעשיו של המערער, באירועים הנמנים על קבוצה זו לא הובאו כל ראיות מסוג זה. בית הדין הגיע למסקנה שהמערער גנב דלק מן העיריה גם בימים אלה על ידי הצלבת נתונים שהובאו בפניו מתוך טופס נתוני תדלוק של רכב העיריה בו נהג המערער עם נתוני יומן הנסיעות של הרכב (ת6/ ו-ת7/).

בקביעה עובדתית כזאת, שאינה מתבססת על הערכת אמינות של עדים, אין לבית הדין יתרון של ממש על בית משפט זה. בא-כוח המערער טען כי המסקנה שבית הדין הסיק מטפסים אלה אינה עומדת במבחן ההגיון.

אך מה לאחר מכן? השאלה לא נדונה בפני בית משפט זה. לפיכך אני מחליט להחזיר את התיק אל בית הדין למשמעת כדי שידון, אם המערער יבקש זאת, בטענת המערער כי מן הראוי שלא לשלול את זכותו (תהיה אשר תהיה) לגימלה.

סיכומו של דבר, הערעור על ההרשעה מתקבל באופן חלקי: הערעור נדחה לגבי ההרשעה בעבירה של גניבה בימים 23.4.94 ו8.5.94-; אך המערער מזוכה מחמת הספק מן העבירה של גניבה בימים 19.9.93, 20.10.93 ו5.12.93-.

כמו כן, הערעור על אמצעי המשמעת שהוטלו על המערער מתקבל אף הוא באופן חלקי: הערעור נדחה לגבי ההחלטה לפטר את המערער באופן מיידי מעבודתו בעיריית ירושלים ולשלול את זכותו לפיצויי פיטורים; אך לגבי פסילת המערער מעבודתו בעיריית ירושלים, הפסילה תהיה, לא לצמיתות, אלא לתקופה של חמש שנים; ואילו השאלה אם ראוי לשלול מן המערער את הזכות לגימלה (לאחר תום תקופת הפסילה) תוחזר לדיון בפני בית הדין למשמעת.

כתב האישום: הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טעון, בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז 1977 (להלן: "חוק העונשין") (2 עבירות), גניבת רכב בצוותא חדא, לפי סעיף 413ב לחוק העונשין בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין (3 עבירות), שימוש ברכיב חיוני באמצעי תשלום בכוונה להונות לפי סעיף 40(ב)(2) לחוק שירותי תשלום, תשע"ט 2019 (3 עבירות).

עובר למועדים המפורטים בכתב האישום קשר הנאשם קשר עם אחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה (להלן: "האחרים") שתכליתו גניבת כלי רב מסוג "מאזדה" מאיזור ירושלים והעברתם לתחומי האיזור לשם מכירתם שם (להלן: "הקשר").

בשעה 04:43, 04:44 ו-04:50 השתמש הנאשם באמצעי החיוב בתחנת דלק סונול בשילת וביצע רכישות בסך כולל של 526.19 ₪.

בשעה 05:20 השתמש באמצעי החיוב באמצעות המרשתת ושילם הודעת תשלום קנס של עירית תל אביב על סך 250 ₪.

טלפון נייד השייך לנאשם יושב לאביו מר עאיד טוויל ת.ז 080336001 זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

...

הנאשם הביע צער על המעשים, וביקש לשוב לחיק משפחתו כדי לסייע לה. דיון: מקובלת עליי טענת ההגנה, כי במקרה שבפנינו, יש לקבוע מתחם עונש אחד, שכן קשירת הקשר, כפי המתואר בחלק הכללי שבכתב האישום, נועדה לקדם את אותן עבירות שבוצעו בשלושת האישומים.