לפניי ערעור על גזר-דינו של בית-הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה (בראשות עו"ד אורי כהן) ב-בד"מ 68/21 מ-15/12/21, אשר הטיל על המערער את אמצעי המשמעת הבאים:
נזיפה חמורה;
פיטורים לאלתר;
פסילה למשרד החינוך למשך 8 שנים;
ופסילה לשירות המדינה למשך 6 שנים.
בכל הקשור לפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בערעורו של המערער על הרשעתו, נטען על-ידי המשיבה כי העירעור נדחה, כי בית-המשפט המחוזי הדגיש ששאלת הפיטורים מסורה לנציבות שירות המדינה ולבית-הדין למשמעת, וכן הדגישה המשיבה פעם נוספת את ההבדלים בין ההליך המשמעתי להליך הפלילי, והביאה דוגמאות של עובדי הוראה שבהליך הפלילי לא הורשעו, ולמרות זאת בית-הדין למשמעת פיטר אותם בשל מעשים שבוצעו וערכאת העירעור לא התערבה בתוצאה.
...
בהקשר לכך יש לציין כי ההליכים המשמעתיים קיימים בסקטורים שונים, ולא רק בשירות המדינה (למשל לגבי עורכי-דין, רופאים, רואי-חשבון, אדריכלים, וכיו"ב), וגם בהקשר להליכי משמעת בסקטורים אחרים נפסק באשר להיבטים אישיים ולנסיבות אישיות כי:
"לכל ההיבטים הללו ישנו משקל ניכר מן הבחינה האנושית, והיה להם בוודאי מקום נכבד בשיקולי הענישה הפלילית, ואף יש להם מקום מסוים במסגרת שיקולי הענישה המשמעתית. עם זאת, אין הם מכריעים את הכף בדין המשמעתי. מעמדה ואמינותה של המערכת המקצועית בעיני הציבור הם העומדים במוקד כאן, ואין מנוס ממתן משקל מכריע להיבטים אלה מן הטעמים שבאינטרס הציבור..."
עיין לעניין זה ב-על"ע 3467/00 הוועדה המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפו נ' צלטנר (18/2/02).
בעניין שופניה, תיאר בית-המשפט בהרחבה כי המורה התכוונה למנוע מפגש אלים בין שני תלמידים, ובית-המשפט מצא לנכון ליתן משקל כאשר בחן את הנסיבות שבהן אירעה התקיפה (עיין סעיפים ל"ג ו-ל"ד לפסק-הדין בעניין שופניה).
לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את ערעור המערער בכל הקשור לאמצעי המשמעת של נזיפה חמורה ופיטורים לאלתר, ומקבלת באופן חלקי את ערעור המערער באשר למשך פסילתו משירות המדינה וממשרד החינוך, כך שמשך הפסילה יקוצר כמפורט לעיל.
