ערעור על הרשעה באיומים ועונש מאסר על תנאי

בית משפט קמא קבע בגזר דינו, שהואיל ומדובר בשתי עבירות איומים כנגד אותה מתלוננת, וככל הנראה גם בעקבות צריכת אלכוהול, לא יהא זה נכון לראות בהן מסכת אחת, וזאת בעיקר לנוכח העובדה שבעת הטלת עונש המאסר על תנאי על המערער בהליך הקודם, הוא הוזהר לבל ינקוט באלימות כלשהיא, ואם יעשה כן הוא יהא צפוי להפעלת המאסר על תנאי.

משכך, המאסר על תנאי שהושת על המערער בהליך הקודם הוא בר-הפעלה, אך לא חב-הפעלה, ולכן קיימת אפשרות להורות על הארכתו בהתאם להוראת סעיף 56 של חוק העונשין (וזאת אם יבוטל עונש המאסר בפועל שהשית בית משפט קמא בגין העבירות שבהן הרשיע את המערער): "(א) בית המשפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר רשאי, על אף האמור בסעיף 55 ובמקום לצוות על הפעלת המאסר על תנאי, לצוות, מטעמים שיירשמו, על הארכת תקופת התנאי, או חידושה, לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, אם שוכנע בית המשפט שבנסיבות הענין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי.

...

סבורים אנו, כי נוכח התסקיר החיובי מיום 11.11.2020, המצביע על אופק שיקומי ממשי של המערער, שהחל בטיפול ביחידה לטיפול בהתמכרויות, נראה שקיים סיכוי ממשי לשיקומו של המערער, אשר השכיל להבין כי מקור התנהגותו האלימה כלפי רעייתו הוא בצריכת האלכוהול.

לפיכך, אנו מקבלים את הערעור, מאמצים את המלצת שירות המבחן בתסקיר העדכני מיום 11.11.2020 (אך מעמידים את תקופת המבחן על 18 חודשים), ומורים כדלקמן: אנו מורים על ביטול 3 חודשי המאסר בפועל שנגזרו על המערער בבית משפט קמא (בפִסקה 15(א) של גזר הדין), וכן על ביטול עונשי המאסר על-תנאי שהטיל בית-משפט קמא.

אנו מורים על חידוש המאסר על תנאי בן חמישה חודשים, שהושת על המערער ב-ת"פ (שלום חדרה) 62836-06-15 (מיום 15.6.2016), וזאת למשך שנתיים מהיום.

בית המשפט המחוזי קבע מיתחם ענישה הנע בין 20 ל-48 חודשי מאסר והשית על המערער, שלו הרשעה קודמת אחת בגין איומים ותקיפה, 28 חודשי מאסר.

עיון בגיליון ההרשעות הקודמות מלמד כי בשנת 2016, עוד בהיותו קטין, הורשע הנאשם בבית המשפט לנוער בעבירה של גרימת חבלה חמורה, לצד עבירות סמים חמורות, ונידון ל-10 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית לרבות עונשי מאסר על תנאי.

...

אם בכל זאת החלטתי להקל עמו במקצת, למקם את העונש מעט מתחת לאמצע המתחם ולהפעיל חלק מהמאסר המותנה בחופף, הרי שהדבר נובע מגילו הצעיר של הנאשם, מהרצון לעודד אותו להמשיך בטיפול בו החל במסגרת שב"ס ומהתקווה כי המוטיבציה לטיפול שהוא מגלה זו הפעם אכן תבשיל לכדי תהליך טיפולי-שיקומי משמעותי במסגרת המאסר, באופן שיצמצם את הסיכון למעורבות פלילית חוזרת לאחר השחרור.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 36 חודשים.

אני מורה על הפעלתו בחופף ובמצטבר של מאסר על תנאי בן 8 חודשים מת"פ 47613-02-18, כך שבסך הכל יישא הנאשם בעונש מאסר בפועל בן 42 חודשים, מיום המעצר – 6.4.21.

· ע"פ 1727/14 אבנר מימון נ' מדינת ישראל (נבו 06.01.2015) - ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ירושלים) אשר גזר על המערער שהורשע בעבירת הצתה ואיומים 36 חודשי מאסר בפועל בנכוי ימי מעצרו, מאסר של 8 חודשים על תנאי, פיצוי למתלוננים בסך 10,000 ₪ וכן קנס בסך 1,000 ₪.

· ע"פ 1846/13 ג'מאל עמאש נ' מדינת ישראל (נבו 01.12.2013) - ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי (חיפה), אשר גזר על המערערים שהואשמו בעבירת הצתה (אחד הורשע גם בעבירות תנועה) 27 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי, ועל השני עונש של 44 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

...

סוף דבר: אני משיתה על הנאשם 1 בגין העבירות בהן הורשע (ת"פ 55216-05-22, ת"פ 54893-05-22) את העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר בפועל, שירוצו החל מיום מעצרו של הנאשם, הוא יום 15.05.2002.

סוף דבר, אני משיתה על הנאשמת 2 בגין העבירות בהן הורשעה (ת"פ 55216-05-22), את העונשים הבאים: א. 12 חודשי מאסר בפועל, שירוצו החל מיום מעצרה של הנאשמת 2 אשר הייתה עצורה מיום 15.05.2022.

אני מורה לשבצה בתוכנית טיפול במסגרת מאסרה.

רע"פ 3364/14 מנצור ואח' נ' מדינת ישראל (9.6.14), אליו הפניתה ב"כ המאשימה - נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור על הרשעה באיומים על מי שהיה מורה לפיזיקה של בת משפחתם בכך שאמרו לו כי יבוצע ירי וייזרק רימון לעבר ביתו.

רע"פ 5127/09 יפקח נ' מדינת ישראל (19.6.09), אליו הפניתה ב"כ המאשימה- נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור על 5 חודשים בפועל ו-10 חודשי מאסר על תנאי, שהושתו בגין החזקת סכין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

בית המשפט המחוזי קבע כי עונש המאסר בן 3 חודשים שהושת על המערער ירוצה בעבודות שירות, הגם שמדובר במי שסירב לשתף פעולה עם ההליך הטיפולי ולחובתו עבר פלילי בעבירות אלימות כולל בהחזקת סכין, וזאת נוכח מצבו הרפואי ובהנתן כי הרשעותיו ישנות יחסית.

...

לצד זאת ניתן לטעמי להיעזר באמות המידה ואבני הבוחן שנקבעו בתיקון 113 ל-חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובכלל זה הערכים החברתיים, מידת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירה והפסיקה הנוהגת, כדי לקבוע אם מתקיים התנאי השני, קרי האם סוג העבירה, בנסיבות ביצועה, ושיקולי ענישה אחרים מאפשרים ביטול ההרשעה - ואפנה תחילה לבחינה זו. סוג העבירה, נסיבות ביצועה ושיקולי ענישה אחרים, לרבות הפסיקה הנוהגת מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות הם שמירה על הקניין, תחושת הביטחון ושלוות הנפש וכי מידת הפגיעה בערכים החברתיים לא מבוטלת.

הגם שמקובלת עלי טענת המאשימה, כי ההיזק לרכוש בוצע זמן לא רב לאחר שאיים על המתלונן וכי יש להתחשב לחומרה בכך שמדובר בעבירה מתוכננת, נסיבות האירוע הן לא מהחמורות, בהינתן שלא נגרמו נזקי גוף, כפי שאירע במקרים אחרים שנדונו בפסיקה.

  גם ב-ענין אבו מדיעם קבע כב' הש' דנינו, כי ניתן לבחון פגיעה בשיקום "בפריזמה מרוככת יותר" וכי די בקיומה של "הסתברות קרובה למדי" שנאשם "ייתקל בקושי ממשי" להתקבל לעבודה או לקבל רישיון "על רקע הרשעתו. למצער, ניתן לומר כי להרשעתו תהא 'השפעה שלילית' על עתידו המקצועי ועל סיכוייו להיקלט בעבודה, לפחות במגזר הציבורי" כדי להוביל למסקנה שניתן לסיים את התיק בביטול הרשעה, וכלשונו - "עת משתכנע בית המשפט כי סוג העבירה אינו מחייב את הרשעת הנאשם, יש בכוחו לבחון את הפגיעה בשיקומו של הנאשם בפריזמה מרוככת יותר, במובן זה שגם אם לא מוכח נזק קונקרטי או אף מידת וודאות קרובה לקיומו של נזק קונקרטי, אלא אך 'השפעה שלילית להרשעתו של המערער על עתידו המקצועי ועל סיכוייו להיקלט בעבודה, לפחות במגזר הציבורי'..., הרי העולה מהמקובץ יניב מסקנה כי בנסיבות מקרה נתון, על מאפייניו, יהא בכוחו של בית המשפט לשקול את ביטול ההרשעה".    סוף דבר עולה מן המקובץ כי עלה בידי ההגנה להראות שבעניינו של הנאשם שבפניי מתקיימים שני התנאים שנקבעו ב-הלכת כתב.

מהמקובץ עולה כי בענייננו מתקיימת קביעת כב' הש' דנינו ב-ענין אבו מדיעם לגבי קיומה של "מקבילית כוחות" בין שני התנאים שנקבעו ב-הלכת כתב,  "במובן זה שככל שמעשה העבירה... קל יותר, אפשר כי בית המשפט ייטה להסתפק בהוכחת פגיעה כללית יותר". גם ב-ענין קיזר קבע כב' הש' ברסלר-גונן כי ניתן להיעזר ב"מקבילית הכוחות" וכי "ככל שעצמת הפגיעה בערכים המוגנים פחותה, כי אז יקל יותר להניח תשתית להראות כי הפגיעה כתוצאה מההרשעה אינה מדתית ופחות יידרש העושה להצביע על נזקים קונקרטיים ויכול וניתן יהיה להסתפק בהוכחת פגיעה כללית יותר". מכל המקובץ לעיל, מצאתי כי האיזון בין האינטרס הציבורי בהרתעה היחיד והרבים, כמו גם הוקעת עבירות החזקת הסכין, האיומים וההיזק לרכוש במזיד - לבין אינטרס הנאשם, נוכח הנסיבות הייחודיות של הנאשם, תרומתו לחברה הן בשירות הצבאי והן בעבודתו באבטחה, החשש שהרשעה תפגע בעבודתו, בהתחשב בעברו הנקי, בשירותו הצבאי, בקיום אורח חיים תקין ויצרני, ומעל הכל - ההודאה והבעת החרטה על מעשיו - מצאתי שיש להורות על ביטול הרשעת הנאשם.

אשר על כן אני קובעת כדלקמן:   אני מורה על ביטול הרשעת הנאשם, בהתאם לסעיף 192א ל-חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל נב(3) 337 (1997) בית-המשפט העליון עמד על הכלל החל על שאלת ההרשעה וקבע שני תנאים מצטברים: "בפסיקתנו נקבע, כי המבחן ללא הרשעה הנו חריג לכלל, שכן משהוכח ביצועה של עבירה יש להרשיע את הנאשם וראוי להטיל אמצעי זה רק במקרים יוצאי-דופן, שבהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה." בעפ"ג (מחוזי ב"ש) 66903-07-20 טאופיק אבו מדיעם נ' מדינת ישראל (נבו 30.12.2020) (להלן: "עניין אבו מדיעם"), נקבע (בדעת רוב): "מקובלת עליי טענת ב"כ המערער, התואמת את ההלכה הפסוקה, לפיה בין התבחינים הללו מתקיימת מעין "מקבילית כוחות"..אין צריך לומר כי בחינת היחס שבין תבחינים אלו תיעשה רק מקום בו ישתכנע בית המשפט כי סוג העבירה, על נסיבותיה, מאפשר לוותר על ההרשעה מבלי שיהא בכך כדי לפגוע פגיעה חמורה באנטרס הצבורי.

בית המשפט גזר על הנאשם 4 חודשי מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננים וקנס.

בעפ"ג 70674-03-24 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 15.5.24 במקרה בו הורשע הנאשם בשני תיקים בגין הטרדה ואיומים כלפי אדם שחשד בו שהוא מנהל קשרים עם בת זוגו, מתוה בית המשפט דרך בשיקולי הענישה בנסיבות בהן יש ליתן משקל לפרמטרים נוספים בנגזרות התוצאה העונשית באומרו : " על פני הדברים פסק דינו של בית המשפט קמא אינו חורג במידה מובהקת לחומרה. עם זאת, בחינה מדוקדקת של מכלול נסיבות העניין הובילה אותנו למסקנה כי יש מקום לקבל את העירעור במובן זה שתחת 2 חודשי המאסר בעבודות השרות, יושת על המערער עונש של"צ בהקף משמעותי של 200 שעות.

...

מאז ביצוע העבירות לא הסתבך בפלילים, כמו גם קודם לכן ושירות המבחן התרשם בסופו של דבר אף כי המערער יכול להשתלב בהליך טיפולי וכיום קיבלנו דיווח כי המערער השתלב בהליך זה, מתמיד בו ומגיע לפגישות.

נוכח כל האמור ובשים לב להשתלבות המערער באופן חיובי בהליך טיפולי ושיקומי אנו מקבלים את הערעור במובן זה שתחת חודשיים עבודות שירות, המערער יבצע של"צ בהיקף גבוה מזה שביקש שירות המבחן – 200 שעות וזאת במשך שנה מהיום.

לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: צו של"צ בהיקף של 240 שעות.