ערעור על הפחתת חוב והקלות בהוצל"פ

לטענתו, המבקש מזה 19 שנים עושה שימוש לרעה בהליכי משפט בהליכים שונים בהוצאה לפועל ובבתי המשפט לרבות בקשות הפחתת חוב, תביעה נגד הבנק, צו מניעה, בקשות עיכוב, ערעור על פסק הדין שדחה תביעתו ובקשת ערעור על דחיית העירעור.

ככל שסכויי התביעה גבוהים יותר, כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים והמסמכים שצורפו, דין הבקשה להידחות.

לסיכום, המבקש לא גילה בבקשתו את התמונה המלאה ואת ההכרעות שניתנו בדיוק בעניינים שמעלה כאן ובכך עתר לקבלת סעד מהיושר בכפיים לא נקיות.

לפיכך אני דוחה את הבקשה לצו מניעה ומבטלת את הצו הארעי שניתן ביום 30/3/20.

המחלוקת בין הצדדים נסובה על הסכום בו תדווח עסקה, שנכרתה ביניהם במסגרת ההסכם, למס שבח מקרקעין – האם שווי הנכס לדווח הוא הסכום הנקוב בו (5,750,000 ₪ בתוספת סכומים נלווים) או הסכום הנקוב בהפחתת חובותיו של המבקש למשיב בתיקי ההוצל"פ שהיו פתוחים נגדו ונסגרו כחלק מאותה פשרה.

שמאי שמונה על-ידי רשם ההוצאה לפועל העריך את הנכס בשווי של 2.7 מיליון ₪ ובתום ההליך שהתקיים לפניו קבע הרשם, כי העסקה תדווח בהתאם לסכום זה. בית משפט קמא דחה את ערעור המבקש על החלטת הרשם משמצא, כי "כלל הנסיבות מצביעות שיש להעדיף את גירסתו של המשיב ולקבוע כי הסכום שבסעיף 4 להסכם הפשרה משקף גם את שווי הנכס בגבעתיים וגם את החובות בסכום אחד כולל". במסגרת בקשת רשות העירעור שלפנינו טוען המבקש, כי כב' רשם ההוצאה לפועל נעדר סמכות עניינית להשלים ולפרש את הסכם הפשרה שקבל תוקף של פס"ד, לרבות שמיעת ראיות חיצוניות ומינוי שמאי מטעמו.

ברם, וכך נקבע בפסיקה, כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בערעורים על רישמי ההוצאה לפועל, אין להפעיל את המבחנים הקפדניים שהותוו בהילכת חניון חיפה אלא מבחנים מקלים יותר, זאת נוכח השינוי במבנה ההוצאה לפועל והפרדת מערך הגביה והאכיפה ממערכת המשפט והפיכתו לגוף "מעין שפוטי" בלבד ולא עוד ערכאה שיפוטית רגילה.

...

נראה לי שדי באמירה זו כדי להביא לדחיית הבקשה, אך למעלה מן הדרוש נתייחס לנקודה נוספת, מרכזית לא פחות: מינוי השמאי על-ידי ראש ההוצאה לפועל לא נפל על המבקש כרעם ביום בהיר.

הדברים בעלי משמעות לטעמנו משום שהמבקש שטוען, בין השאר, כי "מטעמי צדק" יש במקרה דנן מקום למתן רשות ערעור, לא מסביר כיצד התנהלות זו וניסיונו לאחוז את המקל בשני קצותיו עולה עם מילוי חובת תום הלב.

לנוכח כל האמור לעיל אנו מחליטים שלא ליתן למבקש רשות ערעור ולדחות את הבקשה.

ואף הבהירו כי ידוע כי כימעט ולא ניתן לערער על פסק דין שניתן בתוקף סמכות בית המשפט לפי סעיף 79א. על הסכמה זו חזרו הצדדים בפרוטוקול דיון מיום 14.5.18.

זאת ועוד על סכום הערובה הוטל עיקול על ידי צד ג' (אשר בשלב מאוחר יותר הסכים להפחתת סכום החוב).

באשר לעיקול הכספים, טוענת המשיבה כי בינה לבין צד ג' הייתה מחלוקת לגבי העיקול בתיק ההוצל"פ שהוטל על 49,539.58 ₪ ואילו החוב האמתי המגיע לצד ג' השתקף במכתב בא כוחו, אשר הסתפק בסך של 27,500 ₪.

בין שני השיקולים הנ"ל מיתקיים יחס של מעין "כלים שלובים", או "מקבילית כוחות", משמע, ככל שסכויי העירעור נראים מוצקים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות ינוע לכיוון המבקש, ולהפך, כאשר המדובר בתנאים מצטברים.

...

המשיבה התייחסה בצורה מפורטת לטענות שהעלתה המבקשת באשר למצבה הכלכלי של המשיבה, ואני סבורה כי יש בתשובת המשיבה כדי להניח את הדעת באשר למצבה הכלכלי ויכולתה להשיב את סכומי פסק הדין ככל שהערעור יתקבל.

נוכח האמור לעיל הבקשה נדחית.

בעירעור כשדי, שנסב על החלטת רשמת ההוצאה לפועל להפחית ריביות מהחוב בתיק ההוצל"פ, נטען כי מדובר בסעד שלא התבקש, כי קביעתה של רשמת ההוצאה לפועל שלא נעשו פעולות גבייה נתקבלה תוך היתעלמות מההליכים המשפטיים שנקטה כשדי שלא במסגרת תיק ההוצל"פ, כי ההחלטה מתבססת על סעיף בחוק ההוצל"פ שבוטל זה מכבר ואינו בתוקף, כי אין כל נימוק לחישוב סכומי ההפחתה שנקבעו או תחשיב בעיניין זה, כי אף אם היה שהוי, הרי שזה לא גרם לכל נזק למשיבה, וכן כי סכום ההוצאות שנקבע בהחלטה אינו סביר.

כך צוין בעירעור חדד בהקשר זה: "היה על המערער להצביע הן על ערבות האגודה לחובו על פי צו התשלום, מהות ההפטר שקבלה האגודה, ככל שקבלה, והשפעתו על החוב עד כדי זיכויו של המערער מכל החוב ביסוד צו התשלום" בנגוד לקביעת כב' רשמת ההוצאה לפועל, דומני כי הדרוש לצורך הוכחת הפרטים שנימנו לעיל עולה מתוך המסמכים שלפניי.

אף שברור כי הליכים אלו נועדו להקל על אפשרות גביית החוב, הם אינם תחליף לבצוע מאמץ לגבות את החוב באמצעות הליכי הגבייה הקיימים במסגרת תיק ההוצל"פ, הליכים אשר אף בהנחה (שלא הוכחה) כי לא היה בהם כדי לפרוע את מלוא החוב, למצער היה באפשרותם להפחית את הגידול בגובה החוב, ואולי אף לצמצמו במידה מסוימת.

...

בהתחשב בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה מיום 06.03.2021, אשר הוגשה בעקבות הדיון בערעורים שלפניי ומתירה את הגשת הערעור ע"י המשיבה, דינה של טענה זו להידחות.

הפועל היוצא מכל האמור הוא שיש לקבל את ערעור המשיבה ולקבוע כי חובו של שעיבי לאגודה נפרע בעת מכירת המגרשים, וממילא לבטל את ההחלטה של כב' רשמת ההוצל"פ ולקבל את הבקשה בטענת פרעתי.

סיכום סוף דבר, ערעור המשיבה מתקבל, ההחלטה של כב' רשמת ההוצל"פ מושא הערעורים בטלה ותחתיה נקבע כי מתקבלת הבקשה בטענת פרעתי.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום באשקלון בת"פ 22510-03-12 מיום 24.10.22, שניתנה על-ידי כבוד השופט אבשלום מאושר ס. הנשיא, בה נדחתה בקשתו של המבקש להפחתת ריבית מהפצוי שנפסק לטובת חלק מהמתלוננים בגזה"ד מיום 20.9.15.

המשיבה מיתנגדת לבקשה וטוענת, כי החלטת ביהמ"ש מנומקת ומקיפה וסומכת על גזה"ד בו פורטו 15 האישומים בהם הודה המבקש והחלטת בית-המשפט סומכת, בין היתר, על העובדה שהוא היה זה שדן בתיק והכיר את העובדות והנתונים שהיו הבסיס להרשעת המבקש בהן פירוט לקולא ולחומרא, כאשר הפצוי הוא חלק מליבת העונש, תחת תקופת מאסר ממושכת והריבית נועדה לשמור על ערך הכסף.

יחד עם זאת, עמדת נפגעי העבירה, חשובה ככל שתהיה אינה מהוה השיקול היחיד להכרעה בהפחתת ריבית ויש להביא במכלול השיקולים את מתן הסעד לנפגע העבירה בטווח קצר ומניעת מפגש עם עבריין שפגע בו. עוד נטען, כי המבקש נימנע מלשלם החוב, לא עשה דבר לצמצמו וגם לא תמך בקשתו באסמכתאות, מהן ניתן ללמוד מדוע לא שולם חובו, ואין לאפשר פניה זו כעבור שנים מאז סיום ההליכים כפי שנקבע בע"פ 7916/04 פלוני נ' מדינת ישראל ( 13.2.13).

מכאן לגופו של ענין, טוען המבקש שלא שילם הפצוי למתלוננים בשל מצבו הכלכלי, שכן בשל נתק מבתו הקטינה ובמסגרת טפול לבניית הקשר עימה, היה הדבר כרוך בהוצאות כספיות רבות לרבות פניות לעו"ד, כאשר במהלך ריצוי העונש לא עלה בידו לשלם הפצוי למעט סכום הקנס בסך 20,000 ש"ח ותשלום ראשון של הפצוי בסך 12,000 ש"ח. עוד טוען המבקש שמחודש פברואר 2015 הוא מצוי בהליך פש"ר, וזאת עוד טרם מעצרו בשל חוב מזונות וחובות נוספים בהוצל"פ ורק בשלהי 2019 נתן המנהל המיוחד אישור להתחיל לפעול מול המרכז לגביית קנסות להסדרת נושא הפצוי.

...

ביהמ"ש דחה הבקשה להפחתת ריבית של ארבעה מתלוננים, אשר לטענת המבקש הסכימו לכך וקבע, שהמבקש לא שילם סכום הפיצוי למעט 12,000 ש"ח, ושאין לקבל את עמדת המבקש, כי שוחח עם מי מהמתלוננים שנתנו הסכמתם אלא יש לקבל עמדתם; אך גם אם היתה מתקבלת הסכמתם, אין להיעתר לבקשה בשל שיקולי מדיניות משפטית, שכן המטרה בהקמת מרכז לגביית קנסות נועדה, בין היתר, ליצור חיץ בין המתלונן לנאשם.

יחד עם זאת, עמדת נפגעי העבירה, חשובה ככל שתהיה אינה מהווה השיקול היחיד להכרעה בהפחתת ריבית ויש להביא במכלול השיקולים את מתן הסעד לנפגע העבירה בטווח קצר ומניעת מפגש עם עבריין שפגע בו. עוד נטען, כי המבקש נמנע מלשלם החוב, לא עשה דבר לצמצמו וגם לא תמך בקשתו באסמכתאות, מהן ניתן ללמוד מדוע לא שולם חובו, ואין לאפשר פניה זו כעבור שנים מאז סיום ההליכים כפי שנקבע בע"פ 7916/04 פלוני נ' מדינת ישראל ( 13.2.13).

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם הוצאות הבקשה בסך של 3,500 ש"ח. הערובה שהופקדה על פירותיה תועבר למשיבה לתשלום ההוצאות.