ביום 1.2.2017 הודיע המרכז הלאומי למערער במכתב, כי בהתאם להחלטת הועדה להחמרה מיום 1.12.2016 - אחוזי הנכות שנקבעו למערער עד כה יופחתו, וככל שהמערער סבור כי החלטת הועדה להחמרה אינה תואמת את מצבו הרפואי, עומדת לו הזכות לערער תוך 60 יום מקבלת מכתב זו לועדה הרפואית לעררים.
שנית, בפסק דין יהודאי צוין כי יתכנו מצבים בהם קיים טעם לאשר איחור בהגשת ערעור והיא כאשר נפלה בהחלטת הוועדה מדרג ראשון טעות מובהקת וברורה עד שניתן להעריך בנקל שסכוי העירעור להיתקבל גבוהים ביותר, ולטעמי לא כך המקרה שלפנינו, שכן על פני הדברים החלטת הוועדה להחמרה ניתנה לאחר שהזהירה את המערער על האפשרות להפחתת אחוזי הנכות והיא תיאמה לפסק דינו של בית המשפט הגבוה לצדק השולל מתן אחוזי נכות בשל רדיודרמטיסיס.
...
מכיוון שלא כך פעל המערער ורק בתום תקופה ארוכה, בת שנתיים וחצי, בחר להגיש ערעור זה, אין לי אלא לקבל את טענת המשיבה ולקבוע כי דין הערעור להידחות מחמת השיהוי בהגשתו לבית דין זה.
לעניות דעתי, מיום בו קיבל המערער את ההודעה מהמרכז הלאומי בדבר החלטת הוועדה להחמרה, מצופה היה כי יערער על החלטה זו, ככל שאינו מקבלה, תוך 60 יום.
לאור כל האמור ובנסיבות הקיימות, וחרף ההזדהות הרבה עם עניינו של המערער, אין לי אלא ליישר קו עם עמדת הפסיקה ולקבל את טענת המשיבה ולדחות את הערעור בשל השיהוי בהגשתו.
משקבעתי כי דין הערעור להידחות בשל השיהוי בהגשתו אין אני נדרש לתת את דעתי ליתר טענות המערער המפורטות בהליך זה.
סוף דבר:
הערעור נדחה על הסף, בשל השיהוי הכבד בהגשתו.
