ערעור על הסדר טיעון מקל לנפגעי פיגוע

ביום 20.1.2011 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן, בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון, וביום 19.7.2011 הטיל עליו עונש של שבע שנות מאסר בפועל בנכוי תקופת מעצרו, וכן שנתיים מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים.

בסיום גזר הדין קבע בית המשפט כי אין בעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער כדי לפגוע בהליך שקומו וגמילתו מאלכוהול.

המערער מפנה בנימוקי העירעור לפסקי דין שבהם הוטל עונש מקל על נאשמים עם נסיבות אישיות חריגות לצורך הליך שקום.

אכן, יש לתת משקל לנסיבותיו האישיות של המערער, וכך עשה בית המשפט המחוזי, אשר היתייחס לנסיבות המפורטות בנימוקי העירעור ובכללן לתיסמונת הפוסט טראומטית ממנה הוא סובל כתוצאה מפיגוע הטרור הקטלני שבמהלכו נפגע.

...

לכל זאת נלווה עברו הפלילי של המערער והעובדה שאין זו הפעם הראשונה שבה הוא מורשע בעבירה של אלימות בין בני זוג.

נוכח זאת, לא מצאנו כי יש מקום להתערב באיזון שערך בית המשפט המחוזי בין כלל השיקולים הרלבנטיים.

סוף דבר, שוכנענו כי העונש שהוטל על המערער אינו סוטה ממדיניות הענישה הנהוגה באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, ואנו דוחים אפוא את הערעור.

הגם שהנאשם לא החל בבצוע הפעולות ומדובר במגע עם סוכן חוץ שמטרתו לא יצאה אל הפועל, הרי שכך למעשה אירגוני הטרור מתחילים לגבש את תכניתם ולכן מגע עם סוכן חוץ יש בו פוטנציאל להסתיים באסון שיגבה חייהם של אזרחים וחיילים, בייחוד כך כאשר תכלית הפעילות העוינת היא לחטוף חיל, לרצוח אותו ולהעבירו לארגוני הטרור על מנת לנהל משא ומתן לשיחרורם של מחבלים, אשר פגעו ורצחו אזרחים של מדינת ישראל וחייליה.

בית המשפט המחוזי השית על המערערת עונש של 3 שנות מאסר בפועל ובית המשפט העליון הותיר את העונש על כנו והדגיש את חומרת מעשיה של המערערת ואת העובדה, כי הצדדים גיבשו את העונש במסגרת הסדר טיעון.

בית משפט זה (מפי חברתי כב' השופטת רז-לוי) מתח ביקורת על קולת העונש וקבע, כי: "בחינת מעשיו של הנאשם, בנסיבות ביצועם ומידת אשמו של הנאשם, מובילה למסקנה, כי העונש המוסכם במסגרת הסדר הטיעון הנו מקל וכי מיתחם הענישה לו טענה המאשימה נמוך יתר על המידה (1-4), גם אם אכן חלקו של הנאשם בקשירת הקשר לא היה מרכזי ופועלו לא הגיע לכדי מעשים של ממש". ואני הוספתי: "הסדר הטיעון מקל יתר על המידה ואילמלא ההסדר הייתי ממליץ לחברי להחמיר בענישה באופן משמעותי." בית המשפט החליט ולא בלי היסוס, לקבל את הסדר הטיעון בשל כך "שאינו חורג ממיתחם הסבירות" וכן בשל נימוקי ב"כ המאשימה ביחס להחלטה להסכים להסדר הטיעון.

...

בסופו של דבר תכנית החטיפה לא יצאה אל הפועל.

בית משפט זה (מפי חברתי כב' השופטת רז-לוי) מתח ביקורת על קולת העונש וקבע, כי: "בחינת מעשיו של הנאשם, בנסיבות ביצועם ומידת אשמו של הנאשם, מובילה למסקנה, כי העונש המוסכם במסגרת הסדר הטיעון הינו מקל וכי מתחם הענישה לו טענה המאשימה נמוך יתר על המידה (1-4), גם אם אכן חלקו של הנאשם בקשירת הקשר לא היה מרכזי ופועלו לא הגיע לכדי מעשים של ממש". ואני הוספתי: "הסדר הטיעון מקל יתר על המידה ואלמלא ההסדר הייתי ממליץ לחברי להחמיר בענישה באופן משמעותי." בית המשפט החליט ולא בלי היסוס, לקבל את הסדר הטיעון בשל כך "שאינו חורג ממתחם הסבירות" וכן בשל נימוקי ב"כ המאשימה ביחס להחלטה להסכים להסדר הטיעון.

לאחר ששמענו את ב"כ הצדדים והנאשם, בהתחשב בחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, בצרכי ההרתעה ובמכלול הנימוקים והטיעונים שהובאו לעיל, לרבות עברו הפלילי של הנאשם ומסקנות שירות המבחן, אנו דנים את הנאשם לעונשים הבאים: 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי הימים בהם היה עצור בתיק זה מיום מ-7.09.2015 ועד 28.01.2016.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 29.11.2012 בעת"א 6001-11-12 (כב' סגן הנשיא א' אברהם, והשופטים ב' ארבל וש' אטרש), בגדריו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת ועדת השחרורים מיום 22.10.2012, אשר דחתה את בקשתו לשיחרור מוקדם ממאסר.

בגזר הדין קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כדלקמן: "הנאשמים קשרו קשר לבצוע עבירה חמורה וקשה. בכוונת הנאשמים היה לפגוע באופן אלים וברוטאלי בעובד ציבור על מנת למנוע הימנו להעיד בהליך האזרחי המתנהל נגד [המבקש]. בעיצומו של הליך אזרחי, גמר [המבקש] אומר לשבש את ההליך ולעוות תוצאתו בדרך של פגיעה חבלנית באיש ציבור שכל חטאו שבקש למלא מלאכתו ותפקידו בנאמנות. [המבקש] קשר קשר עם עבריינים פעילים, עבריינים שפלים ואימתניים, לידקור באכזריות את איש הציבור ולגרום לו נזק גופני שישביתו מתנועה לכל ימי חייו. הנאשמים לא חסו על איש הציבור ומשפחתו כשהיו נכונים ומוכנים לפגוע בו באמצעות דקירות סכין בגבו עד שזה יאושפז מדמם ופצוע בבית חולים ובהמשך חייו ינוע אך בעזרת כיסא גלגלים" (ת"פ 8195-12-11).

בהמשך גזר הדין, בהטילו על המבקש 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ציין בית המשפט המחוזי כי "לא בלי התחבטות והתלבטות, הגעתי למסקנה כי הסדר הטיעון גם משהינו מקל עם הנאשמים, עדיין ניצב הוא בגדרות שהותוו בהלכה הפסוקה אשר כך, הנני לאמצו". המבקש מרצה את עונשו החל מיום 24.11.2011.

...

האחרון אמנם ביקש להמעיט ממשקלו של חומר זה, אשר מגיע, להשקפתו, "מפי בעלי אינטרסים... אינו אלא עורבא פרח ואינו מספק כל תשתית אמינה...". על רקע האמור, עיינתי בחומר הסודי.

סיכומו של דבר, התמונה המצטיירת מובילה למסקנה כי אין עילה בדין להתערב בהכרעות קמא.

נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בעיניין חמאני, מצבו הבריאותי, כמו גם העובדה שהוא שהה בדרום אפריקה במהלך משפטו, הובילו להסדר הטיעון המקל שנערך עמו.

עבירות הרבה יותר חמורות, המאשימה עתרה למיתחם של 30-60 ובית המשפט קבע מיתחם הנע בין 12-36 וענבי נדון לעונש של שנת מאסר וקנס בסך 1.5 מיליון ₪, ולא הוגש ערעור על ידי המאשימה.

בעת שהנאשם היה בן 45 אחיו נהרג בפיגוע דריסה ובעקבות כך החלה הידרדרות במצבו של הנאשם והחלו הממשקים עם ענבי ושותפיו.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור הנאשם ובית המשפט העליון דחה את בקשת הנאשם וקבע שצדקו הערכאות הקודמות שקבעו שעל הנאשם לרצות את מלוא התקופה, שעה שמדובר בעונש מקל מאוד כשמביאים בחשבון את חומרת העבירות והיקפן וכי ניכוי חלק מתקופת המעצר תביא להקלה בעונש שהייתה מהוה חריגה ממיתחם הענישה המקובל.

מעבר לכך הנאשם הורשע ב-28 הברחות נוספות ובעבירות מס. בכל הקשור לטענה ההגנה לפיה המאשימה פגעה בהגנתו של הנאשם במהלך המשא ומתן להסדר הטיעון, סבורני שאין מקום לקבל את הטענה מכיוון שההגנה יכולה הייתה לברר פרטים אלה אודות ההליך הפלילי ותוצאותיו בעיניינו של חמאני בדרך של הגשת בקשה מתאימה לבית המשפט.

...

קביעת המתחם בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), ותוך התייחסות למכלול העבירות שבהן הורשע הנאשם (מס הכנסה, מכס, פקודת היבוא ומניעת דיווח לפי חוק איסור הלבנת הון), וכן לסוגיית ההגנה מן הצדק, אני קובע כי מתחם העונש ההולם הוא החל מ-12 ועד ל-36 חודשי מאסר בפועל.

באיזון בין השיקולים השונים, חומרת העבירה, משכה, והיקפה לצד התרשמות שירות המבחן והמלצתו להטיל על הנאשם ענישה מוחשית בדמות מאסר בפועל, ומנגד נסיבותיו האישיות וחלוף הזמן, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל ברף התחתון של מתחם העונש ועונש מאסר מותנה.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל.

עוד טען ב"כ הנאשם שיש לתת את הדעת לעונש המקל שנגזר על הנאשם 1 במסגרת הסדר טיעון מוסכם לעונש, ולכן במכלול הנסיבות ובשים לב שהנאשם עובד כיום בעריית אילת ועלול לאבד את מקום עבודתו, עתר לענישה צופה פני עתיד, קנס ופצוי בלבד.

גם לאחר שנימלט המתלונן ואף קפץ מעל קיר, המשיך הנאשם לרדוף אחריו, זרק עליו את המקל ופגע בו. מעשיו של הנאשם כלפי המתלונן היו אלימים ובריוניים, הם גרמו למתלונן לחבלות שטחיות כמו גם לחבלה מדממת (טל/2), ובכך פגע הנאשם בערכים המוגנים במידה בינונית.

וכשעסקינן בתקיפה חבלנית ברף חומרה בינוני, כבעניינינו, מיתחם הענישה חל ממאסר שיכול שירוצה בעבודות שירות.

ערעור על הכרעת הדין וחומרת העונש ובקשה לרשות ערעור שהגיש הנאשם נדחו.

...

בע"פ 55562-01-18 קריספיל נ' מדינת ישראל (20.3.2018), נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים ותקיפת שוטר.

לאחר שעיינתי בפסיקה הנוהגת, בשים לב לחומרת העבירה שביצע הנאשם בנסיבותיה, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר למשך מספר חודשים שיכול שירוצה בעבודות שירות עד 12 חודשי מאסר בפועל.

אשר על כן החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 3 חודשים שירוצה בעבודות שירות.