ערעור על הסדר טיעון בשוד בנסיבות מחמירות

בית המשפט העליון דחה את העירעור על חומרת העונש, תוך שקבע כי העונש שנגזר על המערער אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות אלימות, והוא אף מתון ונוטה לקולה.

ע"פ 1873/13 בניטה נ' מדינת ישראל (20.3.2014) – המערער הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות והסתייעות ברכב לבצוע פשע בכך שהחליט, יחד עם אחר, לשדוד קשישה כבת 84 אשר משכה כ-5,000 ₪ מחשבון הבנק שלה.

...

סוף דבר על יסוד כלל השיקולים שפורטו לעיל, ראיתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו 20.6.22.

בית המשפט הרשיע את המערערים על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, סיוע לסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, ושהייה בישראל שלא כדין (עבירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); סעיפים 332(2), 332(5) ו-31 לחוק; וסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, בהתאמה).

...

ואולם בחומר הראיות שהונח לפניי אין כל אסמכתא לגילו של שהמתלונן, ולפיכך אין בידי לקבוע את גילו כאשר מכל מקום אין מחלוקת שאינו צעיר; וממילא, גזר דינם של המערערים עומד בפני עצמו, ומשכך גם אם הייתה מתגלה טעות בעניינו של מחמד – ויודגש שאינני באה לומר שאומנם נפלה טעות – לא היה בה כדי לשנות מן ההחלטה בענייננו.

אף טענה זו אין בידי לקבל.

סוף דבר, משלא נפלה שגגה בגזר הדין באופן שמקים עילה להתערבותנו, אמליץ לחבריי לדחות את הערעור ולהותיר את העונשים שהושתו על המערערים על כנם.

השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ד' פיש) בת"פ 598-12-15, מיום 10.3.2016, במסגרתו הושת על המערער עונש של 4.5 שנות מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת רכוש או אלימות מסוג פשע; ופצוי למתלוננים בסך של 5,000 ש"ח. רקע והליכים המערער הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בבצוע עבירות נסיון שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב), בצרוף סעיפים 29 ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ועבירות נשק, לפי סעיף 144(1)(א) ו-144(1)(ב), בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין.

...

לטעמנו, המקרה הנוכחי אינו נמנה על אותם המקרים המצדיקים התערבות, כפי שיובהר להלן.

נוכח כל המקובץ, נוכח עברו הפלילי המכביד של המערער ואף בהתחשב בנסיבות האישיות שלהן טען בערעורו לפנינו – אנו סבורים כי מתחם הענישה שקבע בית המשפט הינו הולם, וכך גם העונש שקבע בית המשפט בתוך מתחם זה. לפיכך, לא מצאנו מקום להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי, ומכאן דין הערעור להידחות.

סוף דבר, הערעור נדחה.

בע"פ 5368/14 ציון אברהם נגד מדינת ישראל (4.9.14) נדחה עירעורו של נאשם שהורשע על פי הודאתו בהסדר טיעון, בעבירות שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לבצוע פשע, ונדון ל- 42 חוד' מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

במסגרת הסדר הטיעון הוסכם שהמאשימה תעתור להשית על המערער עונש של ארבע שנות מאסר בעוד שהסנגור יטען לעונש של שנתיים בלבד.

...

עקרון זה מקבל משנה חשיבות כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה.

בשקלול הנתונים שאינם קשורים לביצוע העבירה ועל מנת לעודד את הנאשם במאמציו לחזור למוטב, באתי לכלל מסקנה כי יש לגזור את עונשו של הנאשם ברף התחתון של המתחם.

נוכח כל האמור מעלה, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 42 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם.

בית המשפט העליון דחה את העירעור על חומרת העונש, וקבע כי בשל חומרת העבירה, בנסיבות ביצועה, והצורך בהרתעת הרבים – ובשים לב לכך שבית המשפט המחוזי שקל כלל השיקולים הרלוואנטיים ואף היתחשב בהליך השקום שעבר הנאשם – אין להתערב בגזר הדין.

המערער הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לבצוע פשע.

...

עקרון אחידות הענישה בע"פ 2580/14 אבו ליל חסן נ' מדינת ישראל (23.9.2014) (פסקה 19) נקבע, כי "עקרון אחידות הענישה הוא עקרון יסוד במשפט הפלילי אשר נועד להבטיח שוויון בפני החוק ולמנוע שרירות בענישה. עקרון זה מורה כי יש להחיל שיקולי ענישה דומים על מי שביצעו עבירות דומות במהותן, בנסיבות דומות ובעלי נסיבות אישיות דומות. עקרון זה מקבל משנה חשיבות כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה. במצב דברים זה מצדד עקרון אחידות הענישה בהטלת עונשים דומים על מי שביצעו מעשים דומים וכן בשמירה על יחס של שקילות בין מבצעיהם של מעשים הנבדלים זה מזה במניינם, חומרתם או בנסיבותיו האישיות של המבצע". לצד קביעה זו אף נקבע כי שיקול אחידות הענישה אינו עומד לבדו ומהווה אך שיקול אחד מני רבים שעל בית המשפט לשקול בעת גזירת הדין.

סוף דבר אילולא עמדת ב"כ המאשימה, ובהעדר שיקולי אחידות ענישה ותחילתו של הליך טיפולי, היה מקום להטיל על הנאשם ענישה בחלקו הנמוך של המתחם אם כי לא בתחתיתו, זאת לאור גורמי הסיכון שפורטו בתסקיר האב ושיקולי הרתעת הרבים.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 28 חודשי מאסר בפועל מהם תנוכה תקופת מעצרו.