בענין זה נבהיר – בהילכת תפזול היתייחס בית הדין הארצי להצעת החוק לתיקון סעיף 26 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 ממנה עולה, מפורשות, כי כל קופת גמל בה מופקדים כספי פיצויים, יכול המעסיק, ככל שיוכיח כי נצברו בקופת כספי פיצוייים עודפים, למשוך את עודפי הכספים:
"התיקון האחרון, התיקון הרביעי, נוגע לסוגיית הכספים המצטברים בקופות הגמל השונות מכספי פצויי הפיטורים. לשונו של החוק הקיים אוסרת החזרת עודפים וכספים אלה למעביד. וזאת אפילו אם מוכח כי הכספים הנותרים מכסים את כל התחייבויותיו. מצב זה יצר מציאות שלא ניתן לעמוד בה, ובמקרים רבים נזקקו מעסיקים לפנייה לבתי- הדין לעבודה לשם קבלת היתר להוצאת העודפים. בתי-הדין לעבודה מצדם היתלבטו אם יש בסיס חוקי למתן החלטות מסוג זה, אם קבלתן היא בגדר סמכותם, ומה הם השיקולים שצריכים להנחות אותם בעיניין זה. בעקבות מצב דברים זה ניתנו גם פסקי-דין סותרים על-ידי בתי-דין איזוריים לעבודה במחוזות שונים" וח"כ אורה נמיר (שם [6], בע' 978):
"הוראה אחרת בהצעת החוק מאפשרת למעביד לקבל החזר של כספים שיצטברו במסגרת הפקדות כספים, שיועדו על-ידי המעביד לתשלום פצויי פיטורים. עקרונית אין מניעה שמעביד יקבל החזר כספי פיקדונות, אם מדובר בסכומי כסף עודפים שהצטברו בקופת גמל לפיצויים. עם זאת, יש להבטיח בחוק שלא יווצר מצב שהכספים שנותרו בקופת הגמל לא יספיקו כשיגיע מועד תשלום הפיצויים לעובד".
גם טענת הנציגות כי הילכת תפזול לא חלה בנסיבות דנן משום שהכספים שהופקדו בקופת הפיצויים הם כספי המדינה ולא כספי המעסיק, אינה מדויקת.
חברת אל על פירסמה תשקיף עד סוף חודש מאי שנה זו, ומניותיה נרשמו למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב בע"מ.
כל התמורה בגין הנפקת המניות, ניירות ערך המירים ומימוש האופציות, שהונפקו על ידי אל על על פי התשקיף הנ"ל הוזרמה על ידי אל-על לקופת הפיצויים של העובדים (להלן: "התמורה לחברה") מיד לאחר קבלתה.
אף הטענה שהעלתה הנציגות ולפיה הסכומים שהופקדו בקופות אינם תשלומי פיצויים בלבד אלא "מכלול שלם של זכויות (ר' פרוטוקול עמ' 13 שורות 20-19, סעיפים 5.5.18-5.5.17 לבקשת ההצטרפות של הנציגות) וכללו גם בסכומים שמיועדים לתשלום דמי חופשה ומחלה, אינם מוצאים ביטוי בפרוטוקול העירעור. כך, לדברי גזבר המבקשת, מאחר והחברה יכולה להוציא את העובדים לחופשה או למחוק את יתרות החופשה לא מובאת בחשבון החוב חבות המבקשת לדמי חופשה.
...
משכך, טענת נציגות העובדים, כי הכספים שהופקדו בקופות הפיצויים המנוהלות על ידי המשיבות 2-1 כללו מגוון של זכויות, בנוסף לכספי פיצויי הפיטורים של העובדים הזכאים, נדחית.
טענה נוספת העלתה נציגות העובדים והיא, כי אם הכספים שבקופות ישוחררו כעת ויועברו למבקשת "לא תשאר ערובה כספית להבטחת זכויותיהם של העובדים במקרה של פירוק החברה ו/או מינוי נאמן/כונס נכסים. הלכה למעשה תינתן עדיפות לנושים אחרים של החברה". נקדים ונאמר, כי אף בעת הזו, בטרם נתגלתה בפנינו התמונה ההיסטורית במלואה, אותה מבקשת הנציגות להוכיח באמצעות העדתם של מי שפעלו מטעם הנציגות במועדים הרלוונטים לחתימת הסכם 2003, מצאנו, כי לשונו של הסכם 2003 אינו מאפשר את הפרשנות אותה מבקשת הנציגות לקרוא לתוכו, ובין היתר, מאחר והעובדים עליהם מבקשת נציגות העובדים להגן ואת זכויותיהם להבטיח, אינם נמנים עם העובדים הזכאים שענינם הוסדר במסגרת הסכם 2003 ולטובתם נפתחו קופות הגמל.
לאחר ששקלנו את עמדות הצדדים ושוכנענו כי הכספים המופקדים בקופות הגמל המנוהלות על ידי המשיבות 2-1 הם כספים עודפים על חבות הפיצויים של המבקשת כלפי העובדים הזכאים וכי היתרה שתוותר בקופות הגמל לאחר משיכת הסכום הנזכר לעיל תכסה את התחייבויות המבקשת כלפי העובדים הזכאים, כלשון חוזר רשות שוק ההון, אנו מתירים למבקשת למשוך 105 מליון ש"ח מתוך קופות הגמל המנוהלות על ידי המשיבות 2-1.
