לטענת הנאמנת אין בהסכם בכדי לשנות את הוראות הדין ובשים לב לכך שההסכם נחתם כבר בשנת 2015 עוד בטרם ניתן צו הכנוס, היה על ב"כ החייב להגיש תביעת חוב, ולחילופין היה על החייב לכסות את התחייבותו הכספית מנכסים שאינם מוקנים לקופת הפש"ר.
לתגובת צורף גם כתב העירעור הכולל טענות כנגד החייב לשהוי ניכר בין מועד סיום עבודתו של החייב בשנת 2009 בחברה הראשונה שנתבעה על ידו לבין מועד הגשת התביעה בשנת 2020 וכן טענות לפיהן החייב העלים מבית הדין האיזורי את עובדת היותו פושט רגל.
לאחר עיון בטיעוני הצדדים אני מקבל את עמדות החייב והמערערים ואני מתיר למערערים לנהל את הליכי העירעור על פסק הדין, כנגד החייב, בבית הדין הארצי לעבודה וכמו כן אני מאשר לבא כח החייב לייצגו בהליכי העירעור.
בכל מקרה משהושג פסק הדין, אשר אמנם פסק לטובת החייב סכום נמוך ביותר ביחס לתביעתו המקורית (פחות מ-17%), אך עדיין מדובר בסך של כ-60,000 ₪ שחלקו המכריע מוקנה לקופת הכנוס, מאחר ומדובר ברכיבים בפסק הדין המתייחסים לכספים שאינם מוגנים שנפסקו לזכות החייב, אין כל היגיון להותיר את החייב ללא ייצוג בהליכי העירעור באופן המסכן באופן ממשי את האפשרות שקופת הכנוס תזוכה כאמור בחלקו העקרי של סכום פסק הדין.
ראשית, ההסכם האמור נחתם עוד בטרם ניתן צו הכנוס, ויש ממש בטענת הנאמנת שלפיה דרישת שכר הטירחה של בא כח החייב ככל שהיא מבוססת על ההסכם האמור, הנה בגדר חוב "בר תביעה" בהליך הפש"ר שבגינו נידרש בא כח החייב להגיש תביעת חוב, זאת בשים לב להגדרה הרחבה של "חבות" בסעיף 1 לפקודה הכוללת "היתקשרות, התחייבות.... והוא – אף אם סכום החבות אינו קצוב או לא ניתן להיקבע לפי כללים מוגדרים או שהוא נתון לשיקול דעת, או שהוא מותנה או טרם חל זמן פירעונו" ולהוראות סעיף 71 לפקודה המגדיר מהו חוב "בר תביעה" כ- "חוב או חבות קיימים או עתידיים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכנוס..." (דגשים שלי ש.מ.).
שנית, גם אם הייתי מקבל את טענתו העקרונית של בא כח החייב לפיה מאחר וכל טיפולו בעיניינו של החייב היה לאחר מתן צו הכנוס, לפיכך חוב שכר הטירחה שנוצר כלפיו לאור ההסכם איננו בגדר חוב בר תביעה, עדיין הייתי סבור כי משבחר בא כח החייב שלא לקבל את אישור בית המשפט לשכר הטירחה הקבוע בהסכם, בטרם החל בהכנת התביעה, אין הוא רשאי להציב את בית המשפט של פשיטת הרגל בפני עובדה מוגמרת הנוגעת לשכר טירחתו זאת בהתבסס על התחייבות שנטל על עצמו החייב בטרם החלו הליכי הפש"ר.
שלישית, בנסיבות העניין שבו סך כל הסכום שנפסק לזכות החייב עומד על 60,000 ₪ , אין כל הצדקה לאשר את דרישת בא כוחו על פי ההסכם שמשמעותה היא שכל כספי פסק הדין ישולמו לבא כח החייב, ולא תיצמח לנושי החייב כל תועלת מפסק הדין.
לאור הקף התביעה כעולה מפסק הדין ולאור מכלול הנסיבות לעיל ובכלל זה הסכום הכולל שנפסק לזכות החייב ביחס לסכום התביעה אני מאשר לבא כח החייב שכר טירחה בשיעור כולל של 25% בתוספת מע"מ שישולם אך ורק מהסכום שייגבה על ידו בפועל על פי פסק הדין (לרבות בגין הוצאות או שכר טירחה שנפסקו לטובת החייב בפסק הדין או שיפסקו בהליכי העירעור), ובתוספת הוצאות גבייה ככל שיידרשו לצורך מימוש פסק הדין (כגון אגרות הוצל"פ, הוצאות עיקולים וכיוב'), ושכר טירחה מוגדל זה כולל בתוכו גם את שכר הטירחה המגיע לבא כח החייב בגין ייצוג החייב בהליכי העירעור.
...
לפיכך אני סבור כי יש לאשר את דרישתו החלופית של בא כח החייב לאשר לו שכר טרחה ראוי מתוך סכום הכספים שייגבו על ידו בפועל בכפוף להבהרתו שלפיה באם הדבר לא יעלה בידו הוא לא יגיש בכל מקרה תביעה אישית כנגד החייב בגין שכר טרחתו.
לאור היקף התביעה כעולה מפסק הדין ולאור מכלול הנסיבות לעיל ובכלל זה הסכום הכולל שנפסק לזכות החייב ביחס לסכום התביעה אני מאשר לבא כח החייב שכר טרחה בשיעור כולל של 25% בתוספת מע"מ שישולם אך ורק מהסכום שייגבה על ידו בפועל על פי פסק הדין (לרבות בגין הוצאות או שכר טרחה שנפסקו לטובת החייב בפסק הדין או שיפסקו בהליכי הערעור), ובתוספת הוצאות גבייה ככל שיידרשו לצורך מימוש פסק הדין (כגון אגרות הוצל"פ, הוצאות עיקולים וכיוב'), ושכר טרחה מוגדל זה כולל בתוכו גם את שכר הטרחה המגיע לבא כח החייב בגין ייצוג החייב בהליכי הערעור.
כמו כן אני קובע כי למעט רכיב הפרשי כספים פנסיוניים שבגינו נפסק לזכות החייב בפסק הדין סך של 3,960 ₪ והמתייחס על פי מהותו לכספים מוגנים המוקנים לחייב, ולפיכך הוא יועבר לידי החייב כל יתר רכיבי פסק הדין יועברו לקופת הכינוס על ידי בא כח החייב, לאחר ניכוי שכר טרחתו והוצאותיו, בתוך 7 ימים ממועד קבלתם לידי בא כח החייב.
