לשלימות התמונה – אחת מתביעות החוב המאושרות הינה של עירית תל אביב.
אין חולק כי ההסכם נשלח למנהל המיוחד ועמד בפניו עת ניתנה הכרעתו בתביעת החוב של המערער.
זאת ועוד: ב"כ המערער, כאשר הוא שב וטוען כי אינו חייב להמחיש את חובו העדכני של החייב למערער, וכי רשאי הוא לפעול למימוש הנכס, מצליח להיתעלם באופן תמוה מכך שכבר בשני גלגולים וחמש אינסטנציות נבחנו טענות אלה ונדחו, וכי הוכרע משכבר שוב ושוב שעליו להגיש תביעת חוב למנהל המיוחד בתיק הפש"ר כדי להמחיש קודם אם יש לטובתו חוב מובטח ובכלל, ומה גובהו; וכי בתיק זה מדובר בעירעור על הכרעה באותה תביעת חוב , ואין לפתוח מחדש השאלה כלום יש מקום להגישה.
...
ברור שאין לאפשר לנושה, לרבות נושה מובטח, לגרוע נכס ממצבת נכסיו של חייב ולפגוע בעניינם של כלל הנושים, כאשר אותו נושה לא ממחיש כי לאשורה קיימת עדיין יתרת חוב לטובתו.
דברים אלו הובהרו הבהר היטב בשורת פסקי דין של בית המשפט של חדלות פרעון, ובין היתר בעניין פש"ר 2347/99 בש"א 29582/00 מוריאנו נ' מס, ואין לי אלא לחזור עליהם בקצרה במסגרת החלטתי זו, ומן הראוי כי נושים מגישי תביעות חוב (ולמצער, פרקליטיהם) יתנו את דעתם על האמור לעיל, ולא יעלו טענות מהן משתמע - במישרין או בעקיפין - כאילו בעל התפקיד הוא אשר "חייב להוכיח" כי אין בתביעת החוב ממש, קל וחומר להוכיח קנוניה או יסוד של מרמה בהתנהלות הנושה מגיש תביעת החוב.
הערעור נדחה.
