ערעור על הכרעת דין וגזר דין של בית משפט לתעבורה בעכו

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' בולוס) בעפ"ת 44436-04-18 מיום 11.5.2018, בגדריו נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו (השופטת א' טפטה-גרדי) בתת"ע 638-06-17 מיום 9.4.2018.

...

מטעם זה בלבד, דין הבקשה להידחות.

בהינתן כל האמור, לא שוכנעתי כי המבקש "עשה כל שניתן למנוע את העבירה", בהתאם לדרישת סעיף 22(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977, ומשכך לא סתר את חזקת היסוד הנפשי הנלווית לעבירה זו. מטעם זה, אף לא מצאתי כי יש להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא בשל טעות במצב דברים או הגנה מן הצדק, כנטען וכמבוקש על ידי המבקש.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לפני ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום לתעבורה בעכו (כב' השופט יעקוב בכר) שניתן בגדרי בת"ד 4207-05-15 ,אשר הרשיע את המערער בעבירות של אי ציות לאור אדום ברמזור אי ציות לרמזור אדום – עבירה לפי תקנה 22(א) ל תקנות התעבורה, תשכ"א-1961(להלן: 'תקנות התעבורה'), נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); היתנהגות הגורמת נזק, לפי סעיף 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

צדק בית משפט קמא בדחיית הבקשה מהנימוק כי הענות לבקשה תהפוך את גזר הדין "לאות מתה". סעיף 36א לפקודת התעבורה המאפשר סיוג הפסילה קובע מפורשות כי יש לעשות כן רק "בנסיבות מיוחדות", משבוצעו העבירות ברכבו, אין כל היגיון לאפשר למערער להמשיך ולנהוג ברכבו שכן בפועל לא תהא לפסילה כל משמעות אפקטיבית במקרה שכזה.

...

בית המשפט גזר דינו של המערער וקבע כי אינו יכול להיעתר לבקשת הסניגור מקום שמדובר בתאונה שעניינה אי ציות לרמזור, הוא דן את המערער לתשלום קנס בסך 1,800 ₪, פסל את המערער מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים, עוד נפסל המערער מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של חודשיים וזאת על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה בה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה ויורשע בה. טיעוני הצדדים במסגרת הערעור שבפני; בערעור שבפני טוען המערער כי שגה בית המשפט עת קבע כי המערער נסע ברמזור אדום, מאחר ולא הונחה תשתית ראייתית מספקת לכך כי מופע אור אדום היה בכיוון נסיעתו של המערער.

סבורני כי די בראיות שהוגשו בהליך בבית משפט קמא על מנת לקבוע כי מערכת הרמזורים בצומת פעלה בצורה תקינה.

המסקנה המתבקשת שהמשיבה הרימה את הנטל להוכיח את תקינותה של מערכת הרמזורים בהיותה מכשיר אלקטרוני והוכיחה כי למערכת הרמזורים נערכת בדיקה תקופתית של אחת לחודש באופן יזום, הוכיחה שנערך רישום של תקלות במערכת הרמזורים ואולם לפי הרישומים לא נרשמו כל תקלות בעת התאונה.

סוף דבר - הערעור נדחה על שני חלקיו, עיכוב הביצוע מבוטל ועל המערער להפקיד את רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית משפט קמא עד ולא יאוחר מיום 7.12.20 שעה 12:00.

ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין בתיק בית המשפט לתעבורה בעכו (כב' השופט בכר) בתיק גמ"ר 2597-01-17.

דיון והכרעה בנוגע להכרעת הדין - לאחר בחינה קפדנית של הראיות שהוצגו בבית המשפט קמא ושל טענות הצדדים, סבורני כי אין מקום להתערב בקביעה העובדתית של בית המשפט קמא בכל הנוגע לכך שהמנוחה חצתה את הכביש מצד שמאל לצד ימין (ולא ההיפך) ואין מקום להתערב במסקנה בדבר אשמת המערער.

" וראו אף את רע"פ 9454/12 טקאטקה נ' מדינת ישראל (7.1.2013), לאמור: "בית משפט זה קבע, לא אחת, שעל מנת לבער את נגע תאונות הדרכים מן הראוי להשית על הנהגים המורשעים בגרימת מוות ברשלנות בנסיבות אלו, עונש מאסר לריצוי בפועל ופסילת רשיון לתקופה ממושכת (ע"פ 6358/10 קבהא נ' מדינת ישראל (24.3.2011)), וזאת על אף נסיבותיהם האישיות (ע"פ 6755/09 אלמוג נ' מדינת ישראל (16.11.2009); רע"פ 2955/12 פלונית נ' מדינת ישראל (26.6.2012)). בראי הלכה זו, לא חרג בית המשפט לתעבורה מנורמת הענישה המקובלת, בהטילו על המבקש, בין היתר, עונש של עשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל ופסילת רשיון לתקופה של 11 שנים." ואת ע"פ 10152/17 מדינת ישראל נ' חטיב (10.5.2018) שם הוחמר עונשו של מי שגרם לתאונת דרכים קטלנית (בנסיבות חמורות יותר עקב כניסה לצומת באור אדום), וזאת באשר לשיקולים הראויים לעת גזירת הדין בעבירות של גרם מוות ברשלנות, ונקבע כי : "התגבשו בפסיקה שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים קטלנית: האחד, ראוי לגזור על הנאשם עונש חמור, הכולל השתת עונש מאסר בפועל והרחקה מן הכביש לתקופה ארוכה, וזאת משקולי הרתעה ובשל כיבוד עיקרון קדושת החיים. השני, ככלל נסיבותיו האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם על ידי אנשים נורמאטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות ...". לאור האמור, ובמיוחד נוכח פסיקת בית המשפט העליון, יש אף מקום לדחות את העירעור על גזר הדין.

...

בקשת רשות הערעור נדחתה, וכך נפסק: "מדיניות הענישה הנוהגת בעבירת גרם מוות ברשלנות בכלל, ובעת נהיגה בפרט, הינה חדה, ברורה ועקבית. בית משפט זה חזר וקבע מספר לא מבוטל של פעמים כי בעת קביעת העונש בעבירות אלו ניתן משקל רב לדרגת הרשלנות בה נהג המורשע בדין, וכי במקרים חריגים בלבד יהא הלה פטור ממאסר בפועל (ראו למשל: ע"פ 6755/09 אלמוג נ' מדינת ישראל (16.11.2009); רע"פ 2996/13 נייאזוב נ' מדינת ישראל (13.8.2014); עניין נגי'ב). בבסיס מדיניות זו עומדת התפיסה לפיה "לנקיטת יד עונשית קשה ומחמירה ישנה השפעה מרתיעה על הנהגים בכביש, ויש בה כדי לקדם את הטמעתה של מודעות ציבורית בדבר החובה לשמור על כללי זהירות כדי להגן על חיי אדם ושלמות גופו" (רע"פ 548/05 לוין נ' מדינת ישראל (19.01.2006)).

בית המשפט העליון דחה את הערעור וציין את - "המדיניות השיפוטית המנחה בעבירה זו, תוך שהודגש מקומה המרכזי של דרגת הרשלנות בעת קביעת העונש, והובהר כי במקרים חריגים בלבד יהא המורשע פטור ממאסר בפועל בשל נסיבותיו האישיות (ראו: רע"פ 2996/13 נייאזוב נ' מדינת ישראל (13.8.2014))." מקרה נוסף שיוזכר הינו רע"פ 1031/19 שלבי נ' מדינת ישראל (‏28.2.2019), שם דובר בנהג שהורשע בגרם מוול ברשלנות ועבירות נוספות, והושתו עליו, לאחר ערעור לבית המשפט המחוזי, 10 חודשי מאסר בפועל.

" וראו אף את רע"פ 9454/12 טקאטקה נ' מדינת ישראל (7.1.2013), לאמור: "בית משפט זה קבע, לא אחת, שעל מנת לבער את נגע תאונות הדרכים מן הראוי להשית על הנהגים המורשעים בגרימת מוות ברשלנות בנסיבות אלו, עונש מאסר לריצוי בפועל ופסילת רשיון לתקופה ממושכת (ע"פ 6358/10 קבהא נ' מדינת ישראל (24.3.2011)), וזאת על אף נסיבותיהם האישיות (ע"פ 6755/09 אלמוג נ' מדינת ישראל (16.11.2009); רע"פ 2955/12 פלונית נ' מדינת ישראל (26.6.2012)). בראי הלכה זו, לא חרג בית המשפט לתעבורה מנורמת הענישה המקובלת, בהטילו על המבקש, בין היתר, עונש של עשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל ופסילת רשיון לתקופה של 11 שנים." ואת ע"פ 10152/17 מדינת ישראל נ' חטיב (10.5.2018) שם הוחמר עונשו של מי שגרם לתאונת דרכים קטלנית (בנסיבות חמורות יותר עקב כניסה לצומת באור אדום), וזאת באשר לשיקולים הראויים לעת גזירת הדין בעבירות של גרם מוות ברשלנות, ונקבע כי : "התגבשו בפסיקה שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים קטלנית: האחד, ראוי לגזור על הנאשם עונש חמור, הכולל השתת עונש מאסר בפועל והרחקה מן הכביש לתקופה ארוכה, וזאת משיקולי הרתעה ובשל כיבוד עקרון קדושת החיים. השני, ככלל נסיבותיו האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם על ידי אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות ...". לאור האמור, ובמיוחד נוכח פסיקת בית המשפט העליון, יש אף מקום לדחות את הערעור על גזר הדין.

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופט מ' דאוד) בעפ"ת 33859-07-20, מיום 23.12.2020, בגדריו נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו (השופטת א' טפטה-גרדי) בת"ד 5614-12-14, מיום 5.8.2019 ומיום 9.7.2020, בהתאמה.

בהמלצת בית המשפט המחוזי חזר בו המבקש מהערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום; וערעורו על גזר הדין נדחה.

...

דין הבקשה להידחות.

יש טעם לפגם בהתמהמהות זו ואין לי אלא להפנות לדבריה של השופטת (כתוארה דאז) מ' נאור ברע"פ 2588/12 עבאסי נ' מדינת ישראל (29.3.2012): "אין מקום להגשת בקשות ב'דקה התשעים', מתוך תקווה כי קוצר הזמן יהיה בו כדי להביא לעיכוב ביצוע העונש. בהקשר זה ציינתי בעבר כי 'אפילו סברתי – ואין זו דעתי – כי בקשת רשות הערעור מצריכה תגובה של המדינה, לא הייתי רואה מקום לעכב את ביצוע עונש המאסר בלא קבלת תגובת המדינה לבקשה זו. הבקשה הוגשה ברגע האחרון, ומבלי שצורפה לה תגובת המדינה. אשר על כן, לא היה מקום לעכב את הביצוע על יסוד הבקשה כפי שהוגשה". הבקשה נדחית אפוא.

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' דאוד) בעפ"ת 50477-12-23 מיום 01.02.2024, בגדריו נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו (כבוד השופטת א' גרדי) בפל"א 11002-05-19 מיום 29.05.2022 ומיום 20.9.2023, בהתאמה.

בהקשר זה אומר, בנגוד לטענות המבקש, בתי המשפט דלמטה ניהלו את ההליכים בעיניינו באופן מפורט וענייני, ואף חזרו על חישוב תקופת הפסילה שנקבעה במסגרת תיק המקור ובמסגרת ההבהרות שהוגשו על-ידי המבקש לצורך חישוב מירוץ הפסילה לאחר שניתן גזר הדין.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה לרשות ערעור ונספחיה, ובכלל זה ההחלטות ופסקי הדין בהליכים הקודמים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

כמו כן סבורני, כי לא מתקיים כל חשש לעיוות דין או אי צדק, לבטח לא כאלה אשר מצדיקים היעתרות לבקשה, ודי בכך כדי לדחותה.

הבקשה נדחית אפוא.